סיכום שיעור 8 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"ד י"ט אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
- למדנו חזרנו על ההוראות של הטעם לקריאת השמות: - כתר- אמונה מלשון מכתר, חכמה- השראה אלוקית מצד המצב, בינה -פרטים, מלכות- שליטה , על תפארת נדבר בהמשך.
- עולם אדם קדמון הוא קו שמגיע מהא"ס עד לנקודה האמצעית והכל מתלבש עליו.
- היום למדנו את המושג שיש בעולם היצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.
- למה צריך לומר לנו הוראה כזו? - כי היינו יכולים לחשוב שמלכות אינה ספירה. כי ספירה היא מלשון ספיריות, דבר המאיר, ומלכות לאחר הצמצום לא מאירה, אין בה אור. אז אם אין בה אור, אולי היא לא ספירה.
- אומר בעה"ס חס ושלום להגיד כך.
- על זה נתנו שתי תשובות: - בע"ס דעיגולים היא נקראת ספירה כי יש בה רשימה. נשאר שיור מהאור שהיה לה בא"ס אז יש בה הארה.
- אם השאלה הולכת על עניין הקו, שבקו יש עשר ספירות, אז פה יש בעיה יותר גדולה. כי לא מאיר אור במלכות ואז ממילא רשימה לא תהיה שם. אז התשובה היא מפאת החשיבות. מכיוון שיש חשיבות לספירה, כי היא עושה בחינת אור חוזר והיא הגורמת לכך שיתקבל אור בקו. מפאת החשיבות שלה היא גם נקראת ספירה. ועוד יש להגיד שתמיד יש בה אור הנפש.
- עיקר הכלל- בזכותה, אלמלא היא שעושה אור חוזר, לא היתה אף ספירה מקבלת הארה. הזכרנו חוק שנלמד בהמשך, שכל מה שהתחתון גורם לעליון, גם התחתון מקבל. לא מקבל בדיוק אותו דבר, אבל הוא מקבל מזה גרם לעליון, בטבע שלו.
- אז היות והיא שותפה בקבלת האור, היא גם נחשבת לספירה.
- עוד למדנו היום כי בספירות דעגולים, המהווים את הטבע החיצוני יש קטיעה וחילוק בין עיגול לעיגול מה שמחבר אותם זה עניין הקו. מה היה הטעם? - הטעם שכל הארה מגיעה מא"ס. כי הוא השורש לכל האורות. אין פתאום המצאה של אור. הרי האור בא מעצמותו ית' והוא עובר דרך א"ס, עולם א"ק עד שהוא מגיע לאותה מדרגה. אז איך בכ"ז העיגולים שבטבע שלהם הם טבע של פירוד, כיצד הם מתחברים? - אומר לנו שהחיבור נעשה על ידי ז' תחתונות של הקו. כמו בציור שהז"ת מחברות בין הראש של הכתר לראש של החכמה. דהיינו בין העיגול שנמצא הראש הכתר לבין העיגול של החכמה. ז"ת מקבלות הארה. וההארה עוברת כחוט השני בכל הספירות מעיגול לעיגול.
- יוצא שהז"ת של כל פרצוף של כל ספירה, מחברות בין העיגולים.
- מכאן למדנו עבודת נפש - כשאדם חי את החיצוניות כמשמשת את הפנימיות אז הוא מייצר רציפות גם בין כל הדברים החיצונים שרואה.
- כי יש לנו בעיה שכשאני רואה דברים חיצוניים ואני חי אותם כאילו את החוץ אני רוצה להשיג ולא נקודה פנימית, אז זה מייצר בי פירוד ואני מרגיש לא שלם.
- ואם אני רוצה להרגיש שלמות, אז אני צריך לחיות חיים פנימיים.
- כי הפנימיות, שהיא הקו, מחברת את כל החיצוניים, את כל העיגולים, אבל איזה עיגולים? שמשמשים את הקו.
- זאת אומרת אם החיצוניות תשמש את הפנימיות אני ארגיש אחדות.
- אבל אם ארצה לקחת את הפנימיות שתשמש את החיצוניות, דהיינו לומד קבלה כדי שתהיה לי בריאות יותר טובה בחוץ, יותר נכסים, אז אמשיך לחיות פירוד ואמשיך להיות לא מאושר. כי אושר אין בפירוד. האושר קיים אם אני לוקח את החיצוניות ומשתמש בה. כמו שלקחנו את העיגולים ששימשו את הקו. כך האדם ראוי שיחיה.
- למדנו מושג נוסף שנקרא- הארה עוברת שאומר לנו שהיות והאור כמו בתוך קופסה מגיע מהא"ס עד אותה בחינה שמשכה את אותו אור, אז ההארה שמגיעה מהא"ס עד לאותה בחינה נקראת הארה. עובר. נלמד את המושגים האלה של עובר ויורד ונמשך בשיעור הבא.
א. עברנו על השיעור הקודם שבו דיברנו על ההוראות של כתר שהוא מכתר והוא האמונה מסביב, חכמה-השראה אלוקית, בינה- פרטים, מלכות- שליטה. תפארת נדבר בהמשך.
ב. עולם א"ק מחבר בין כל עולמות.
ג. יש עשר ספירות ולא תשע. היינו יכולים לחשוב שמלכות היא לא ספירה כי לא מקבלת הארה בקו. ולמדנו שהיות שהיא גורמת לקבלת האור, אז בהיותה חשובה כגורמת, היא נחשבת לספירה.
ד. הקו ז' הספירות שבו – מחברות בין עיגול לעיגול כשבטבעם העיגולים הם מפורדים.
ה. דרך עבודה- אם אדם חי חיים פנימיים ומשתמש בחיצוניות, בעיגולים לטובת הפנימיות- יהיו לו חיים רציפים. אם הוא יחיה את הפנימיות בשביל החיצוניות, גם אם יהיה רוחני מאד, יהיו לו חיים מקוטעים ומפורדים.
ו. האור שמגיע לבחינה, שמושכת אותו, נקרא הארה עוברת. שכמו בקופסה האור עובר מהא"ס עד המדרגה שקיבלה את האור
