כשהייתי קטן למורה בכיתה א' היה מקל. פחדנו ממנו. הילדים שלי לא מאמינים לי, אבל היה. בעצם אלפי שנים למורה היהודי היה מקל ביד, מה קרה לפתע שהוא נעלם? מניין הפריווילגיה לוותר עליו? הרי אתגרי החינוך רק גברו מאז,

הכל מתחיל בקריעת יום סוף, ולא תאמינו עד כמה רחוק לוקח את הרעיון הזה הרבי מליובאוויטש, האיש שהחליף את שיטת ה"מקל והגזר" לשיטת "לגוזר ים סוף לגזרים", בלי המקל

גם אתם מרגישים שהחיים שלכם הם מלחמת עולם אחת גדולה?

ראשיתה בקונפליקט בין הנשמה לגוף שלנו, אחר כך בבית בניגודיות בין איש לאישתו, בהמשך במדינה בדיון בין יהודית לדמוקרטית, ורק בעקבות כך העולם כולו נכנס לסחרור בין מזרח למערב

הגיע הזמן לעצור את זה, הנוסחה קיימת, רק צריך להכיר אותה

בשיעור נלמד כיצד הופכים את איום מלחמת העולם השלישית, לבניין בית המקדש השלישי, האישי, הביתי, העולמי!

(מבוסס על ליקוטי שיחות כ"א, וליקוטי תורה בחוקותי)

יצא לכם לפנות לאלוקים ישירות, בעקבות המצב, בשאלה "למה?! למה אתה עושה את זה?" ומיד נבהלתם שאולי העלבתם אותו, ועכשיו הוא ינקום חלילה ויחמיר את המצב, והתנצלתם מיידית על השאלה?

האם הקב"ה יכול להיעלב? ואם לא, ואפשר לשאול, מהי באמת התשובה?

הפעם היחידה שאלוקים נשאל ישירות את השאלה הזאת, היתה על ידי משה רבינו. השאלה שינתה לכולנו את החיים, במובן האישי והלאומי, בזכותה יצאנו ממצרים. הגיע הזמן לשאול אותה שוב

משה ראשי תיבות "מה שהיה הוא שיהיה" כך כתוב בספרים. מדהים כמה זה נכון, כמו המצרים שרצו להטביע את מושיען של ישראל במים, כך החמאס מאיים להטביע אותנו ב"מבול" כפי שקרא לטבח שערך בשמחת תורה.

לכן בתקופה האחרונה כולנו עדים לרגעים כאלה שהסביבה שלנו טובעת בייאוש, האויב מאיים להטביע אותנו באמצעות טבעת חנק סביבנו, זיהיתם מצב שכזה? זה אומר רק דבר אחד: נבחרת להיות המושיע. אתה ה"משה" של הרגע הנוכחי

כמו מצרים, גם שונאי ישראל הנוכחיים יחנקו בעצמם על ידי טבעת החנק שהם מנסים לייצר לנו

כל זאת בתנאי שנבין את סוד כוחו של "מושיען של ישראל", משה רבינו, שמגלה לכל אחד ואחת מאיתנו כיצד מטביעים את מי שרוצה להטביע אותנו

(על פי "גבורות השם" למהר"ל, ספר התניא, ועוד)

אומרים שחמאס הוא רעיון, כדי לנצח רעיון צריך רעיון טוב יותר! מאז שהחלה, המלחמה הנוכחית מעלה הרבה מאוד שאלות: למה הכל החל דווקא בשמחת תורה? איך מאחדים את העם? למה כל כך הרבה אנשים בעולם מרחמים על הצד הלא נכון? איך יכול להיות שחלק מהעם בחזית וחלק לומד תורה בישיבות? ושאלה מעניינת שנשאלתי היא "אם קוראים לו ישמעאל, זה אומר שאלוקים שומע לו?"

כשיש יותר מידי שאלות טובות, זה מעיד שמשהו בבסיס דורש ביאור, ולכן לא צריכים לחפש הרבה תשובות טובות, אלא הסבר אחד ויסודי שיגרום לכך שהשאלות יפוגו מאליהן

בזכות פרשת ויחי, אנחנו מקבלים תשובה ברורה וחדה, שתביא אותנו אל הניצחון

בכי הוא תופעה ייחודית לבני אדם, ויש בו משהו מסתורי, אפילו המדע לא ממש יודע להסביר את הקשר בין הרגש לדמעות שזולגות לנו מהעיניים, תורת החסידות מספקת הצצה אל הנפש, ומסבירה את התופעה המסתורית

ההסבר שופך אור על אחד מהרגעים הדרמטיים ביותר בחומש בראשית, בכיו של יוסף ברגע שהוא מתגלה לאחיו. ההבנה למתחולל בליבו של יוסף, מעניקה לנו כלים להתמודדות עם אותם רגעים דרמטיים בחיינו שלנו, כשהמילים נגמרות, ורק הדמעות זולגות מעצמן

פעם סברו שבכי הוא סימן לחולשה, מסתבר שהדמעות הן סימן ההיכר של האמיצים והחזקים ביותר

(על פי מאמר ״ויגש אליו״ תשמ״ח, ולקו״ש חט״ו שיחת עשרה בטבת)

השיעור הזה נולד משיחה עם ידיד, לוחם ביחידה מסווגת, הוא היה שם בחזית הלחימה באותו בוקר של שמחת תורה וסיפר לי על קצה המזלג את כמות הניסים שהתרחשו שם. זה היה תיאור מהמם.

לרגע סיפורו גרם לי שמחה גדולה, ואז נזכרתי כמה גדול היה האסון באותו בוקר

אז ניסים, זה טוב? הרי נוכחותו של נס מעידה על בעיה שהיה צריך לפתור, אולי עדיף חיים בלי ניסים, ובלי צרות..?

אני מזמין אתכם ללמוד כיצד פועל נס, ואיזה נס כן כדאי לבקש

ואיך בסוף בסוף, בין אם נרצה או לא, נגלה שהכל פועל לטובתינו, איך? חתיכת נס

"בנפול אויבך אל תשמח" קובעת התורה, ובכל זאת כולנו חוגגים בשמחה את מפלתם של היוונים כבר 2500 שנים, ונמשיך לחגוג אותו לנצח גם כשכל החגים יתבטלו בעת הגאולה, מדוע?

מסתבר שישנו מרכיב אחד, סודי במיוחד, כזה שאי אפשר לשתף אותו עם העמים סביבנו, והוא שמשנה את התמונה כולה וגורם לשאיפה לשמוח בהשמדתו של האויב

למרכיב הזה קוראים "טהרה", והוא עובר כחוט השני בין מפלת היוונים, למפלת חמאס בעזה, לסיפור המטלטל של פרשת השבוע על יהודה ותמר ממנו ייוולד פרץ, אבי שושלת בית דוד סבו של משיח צדקנו שעתיד להביא רוח טהרה ושמחה נצחית לעולם כולו

״כבוד הרב, אם יש לנו נשמה, איך היא לא מנצחת את הגוף בנוק אאוט״?! שאל אותי פעם מישהו אחרי הרצאה

וואוו, איזו שאלה מדהימה, חשבתי לעצמי, הוא ממש צודק!

הרי כל המשברים בחיינו - האמוניים, הבריאותיים, אפילו הנפשיים - מקורם בגוף, בחולשות שלו, במגבלות שלו

אז איך הנשמה הנצחית והחזקה מהגוף לאין שיעור, לא מנצחת אותו ומכתיבה לו סדר יום טהור ונשמתי?

את התשובה מצאתי בתורת החסידות : משברים הם לא סימן לחולשה, נהפוך הוא, הם איתות לנוכחותו של כוח אדיר, כזה שיכול להכריע ולשבור כל כלי שינסה להכיל אותו - הגוף שלנו אם כן נושא בשורשו כוחות אדירים, תפקידה של הנשמה הוא רק לנסות לנתב את העוצמה למקומות הנכונים

עכשיו דמיינו מה היה קורה לו זכרנו את המתכון הזה בעת משבר..

••

כמידי שבוע אני נרגש להזמין אתכם לעוד מסע אל עומק החיים, בראי פרשת השבוע, זה אף פעם לא מובן מאיליו מבחינתי שאתם יחד איתי במסע הזה

ילד קטן רואה את העולם בצורה בינארית - טוב מול רע. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו חשים שהמציאות מורכבת יותר, פתאום אנחנו חשים שיש בנו גם נטיות כאלה, שלמרבה התדהמה, מזוהים כרע מוחלט, הדבר הזה יכול לגרום למשבר רציני

איך מתמודדים עם מציאות מורכבת שכזאת, ולמה אלוקים מעמיד אותנו בפני התמודדות שכזאת מלכתחילה?

בזכות מסעו של יעקב אבינו, נתוודע לסוג חדש של הסתכלות על החיים, כזאת שטומנת בחובה את הנוסחה הנכונה להפוך נפילה, לזינוק בעלייה