היום ט"ו באב — ממשיכים באגרת הקודש סימן ה'.

אדמו"ר הזקן ממשיך לבאר: "כִּי בְּיָ"הּ הַשֵּׁם צוּר עוֹלָמִים" — עולם הבא ביו"ד, עולם הזה בה"א. אבל הה"א גם היא מקורה מהיו"ד! הה"א היא הגילוי של מה שהיה בהעלם ביו"ד.

יו"ד — נקודה — חוכמה — עולם הבא. ה"א — התפשטות אורך ורוחב — בינה — מקור גילוי העולם הזה.

"דְּבִינָה לִבָּא" — בינה זה הלב. ומהלב יוצא ההבל — מקור גוף האותיות — ואחר כך נחלק לחמש מוצאות הפה וכ"ב אותיות.

וה"א אחרונה — ה"א תתאה — גם היא בצורת ה"א, גם כן בהתפשטות אורך ורוחב — מקבילה לה"א ראשונה. היא מורה על התפשטות מלכות הקב"ה לכל ששת הקצוות. "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן" — כמו שמלך מנהיג על ידי דיבורו.

ומה זה "דיבור" אצל הקב"ה? הרי אין לו דמות הגוף — זה בא לסבר את האוזן — דבר שהיה בהעלם ובא לגילוי.

והמסקנה: כל העולם הזה הוא אלוקות — ובעזרת השם — האלוקות תתגלה תכף מיד ממש.

#תניא #חסידות #אגרותקודש #האתתאה #מלכות #דיבור #גאולה #יהדות

היום י"ד מנחם אב — ממשיכים באגרת ה' באגרות הקודש.

אתמול למדנו שיו"ד (חוכמה) — עולם הבא, והא — עולם הזה. ו"אַבָּא יְסַד בְּרַתָּא" — חוכמה יסוד אותיות הדיבור.

היום — אדמו"ר הזקן מסביר למה דווקא הא ולא יו"ד. כי לאות יש שני מרכיבים: צורה (פנימיות) וחומר (חיצוניות). הצורה — ציור האות, השינוי בין ב לג — זה בא מהחוכמה, מקדמות השכל. אבל גוף האות — ההבל שיוצא מהלב — זה אחר לגמרי.

ההבל מהלב — יוצא קול פשוט מהגרון — ואחר כך נחלק לחמש מוצאות הפה ולכ"ב אותיות: שיניים, שפתיים, לשון, חך, גרון.

האות הגרונית — היא הקלה ביותר, אין בה ממשות — היא מייצגת את המקור הטהור של גוף האותיות, לפני שנחלק לכ"ב.

ולכן אמרו חז"ל שהעולם הזה נברא בהא — כי העולם הזה הוא עולם החיצוניות, העולם החומרי, ומקורו בחיצוניות האותיות שהיא הא.

והמסקנה: בתוך העולם שלנו יש את האותיות, ועלינו לקדש את החומר — לרומם את הגשמיות לקדושה.

#תניא #חסידות #אגרותקודש #אותיות #חוכמה #קדושת_החומר #יהדות

גאולה ומשיח שיעור 83, כה' סיוון מתוך ליקוטי שיחות הרבי מליובאוויטש

בית חב"ד אזוה"ת הרצליה פיתוח, מפי ר' שלמה פבזנר

גאולה ומשיח שיעור 82, כד' סיוון מתוך ליקוטי שיחות הרבי מליובאוויטש

בית חב"ד אזוה"ת הרצליה פיתוח, מפי ר' שלמה פבזנר

ט״ו חשוב כמו יום כיפור ?!

היום י"ג מנחם אב — אגרת ה' באגרות הקודש.

"וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם" — הזוהר הקדוש שואל: מה עשה דוד? ומסביר: "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" — בעשיית צדקה הוא עשה שם לקב"ה. "מַאן דְּיָהֵיב צְדָקָה לְמִסְכֵּן" — הוא עושה שם לקב"ה.

למה? כי "כִּי בְּיָ"הּ הַשֵּׁם צוּר עוֹלָמִים" — בְּיוֹ"ד נִבְרָא עוֹלָם הַבָּא, וּבְהֵ"א נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה.

עולם הבא — גן עדן — זה תענוג מהשגת אור אינסוף, לא אכילה ושתייה. כל אחד לפי מדרגתו — כמה שעבד בתורה ומצוות. לכן נקרא "בינה" — לשון הבנה והשגה.

והמקור של הבינה הוא החוכמה — "קַדְמוּת הַשֵּׂכֶל" — לפני שבאה להבנה — עדיין בבחינת אֵלֶם. ולעתיד לבוא — "עַיִן לֹא רָאָתָה" — אור שלמעלה גם מגן עדן.

ומכאן — "אַבָּא יְסַד בְּרַתָּא" — חוכמה היא יסוד אותיות הדיבור. ראיה: תינוק מבין הכל, אבל לא יכול לדבר. כי הדיבור יוצא מחוכמה — לא מהשכל המושג.

#תניא #חסידות #אגרותקודש #חכמה #בינה #גןעדן #דיבור #יהדות

היום י"ב מנחם אב — מסיימים סימן ד' באגרות הקודש.

"צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ" — אדמו"ר הזקן שואל: למה יְהַלֵּךְ ולא יֵלֵךְ? כי "יְהַלֵּךְ" לשון הוֹלָכָה — מוֹלִיךְ. "לְפָנָיו" — לשון פְּנִימִיּוּת. כלומר: הצדקה מוליכה את פנימיות הלב להשם.

ואז — "יָשֵׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו" — "אַחֲרֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ" — תורה ומצוות. כי יהודי צריך תמיד להיות בתנועה של הליכה — להתקדם ברוחניות.

"פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי" — הצדקה וגמילות חסדים נקראים "שָׁלוֹם" — כי הם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים. ובלי הֶאָרַת פָּנִים מלמעלה — רק הצדקה מסוגלת להוריד אותה.

ובפרט — צדקת ארץ ישראל. אדמו"ר הזקן כתב אגרות רבות לכולל חב"ד בארץ ישראל. "תָּמִיד עֵינֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ בָּהּ" — "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים." ארץ ישראל הכי בטוחה.

ומה עמד לי כל זאת שהשתחררתי מהכלא? בזכות צדקת ארץ ישראל. "הֵם חֵלֶק הַשֵּׁם מַמָּשׁ."

#תניא #חסידות #אגרותקודש #צדקה #ארץישראל #גאולה #פנימיות #יהדות

מה לומדים מהיחס לרוצח בתורה? להורג-נפש ברוחניות #חסידות #הרבי

היום י"א מנחם אב — ממשיכים באגרת הקודש סימן ד'.

אחרי שלמדנו שערלת הלב מסתירה את הניצוץ האלוקי — אדמו"ר הזקן שואל: מה הכלי להסיר אותה?

הצדקה. "הִתְעוֹרְרוּתָא דִּלְתַּתָּא מְעוֹרֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת דִּלְעֵלָּא" — "אֵין טִפָּה יוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין עוֹלִים כְּנֶגֶד כָּן שְׁתַּיִם." אדם עושה מעט מלמטה — מקדשים אותו הרבה מלמעלה.

כי בנתינת הצדקה — אדם לוקח כסף שיכל לקנות בו תאוות עולם הזה — ונותן אותו לקב"ה. בזה הוא שובר את התאוות.

ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים — הנותן מיגיע כפיו, שעמל בכל גופו ולבו — ונותן בשמחה — זו שבירת תאוות האמיתית.

ובזה: "פּוֹדֶה נַפְשׁוֹ מִשַּׁחַת" — הוא פודה את נקודת פנימיות לבבו שהייתה בגלות הקליפה. "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ" — שומר הלב מבית האסורים של התאוות.

הכסף עצמו היה בשבי — נמצא בדברי תאוות. ברגע שנותן לצדקה — הוא פודה את עצמו ופודה את הכסף.

"אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים אֶלָּא בִּצְדָקָה" — גאולה פרטית ומתוכה גאולה כללית. קרוב ממש.

#תניא #חסידות #אגרותקודש #צדקה #ערלתהלב #גאולה #פדיון #יהדות

היום י' מנחם אב — ממשיכים באגרת הקודש פרק ד'.

אתמול למדנו על פנימיות הלב — הניצוץ האלוקי שבכל יהודי. היום — מדוע לא כל אחד זוכה לגלות אותה?

כי הבחינה הזו נמצאת אצלו בגלות ושכוה — זוהי גלות השכינה בנפש של כל יהודי. "גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶם" — כשאדם עסוק בבלבולי העולם — "בבל" — השכינה הפרטית שלו בגלות.

ומה גורם לגלות? ערלת הלב — מכסה שמסתיר את פנימיות הלב. "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם" — יש ערלה גסה (תאוות גסות) וערלה דקה (תאוות דקות). "וּמָל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל" — חייבים להסיר את שתיהן. ואף אחד לא יעשה לך את העבודה.

כשאדם עושה תשובה — הוא מוציא את הניצוץ האלוקי שלו מהגלות. ובביאת המשיח — "וּמָל הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ" — הקב"ה עצמו יסיר את הערלה הדקה מלמעלה. ולא תישאר שום ערלה לעולמים.

ועד ביאת המשיח — תפילה היא יציאה לפי שעה מגלות הניצוץ האלוקי — "חַיֵּי שָׁעָה" — זמן שבו הגשמיות נסוגה והאלוקות מאירה.

#תניא #חסידות #אגרותקודש #גלותהשכינה #תשובה #גאולה #ניצוץ #יהדות