ר"ן קושר את הריקודים ומחיאת הכף, המוציאים מן העצבות ומוסיפים חיות, לביטול ע"ז המתבטא בעצב וחסרון חיות. הרב שג"ר מסביר את הקשר לפורים בכך שבנסתר עיקר התיקון לע"ז, המתבטא במהותה של אסתר והמגילה. לאחר מכן עובר הרב שג"ר לדיון אודות מצבו של הרמז והסוד לאחר גילויים.

נוסחי התפילה מביעים ייחודיות של כל מוצא או שבט בלשונו של ר"ן. הרב שג"ר מרחיב אודות ייחודיותו של אדם והקשר לקושי בזיווג, ואף בפרנסה, אותם מביא ר"ן.

קוצר הרוח שבמצרים היה למעשה חסרון הרוח, ובא לידי תיקון באמצעות מצוות ציצית המייצגת את רוח החיים. בתורה ט עוסק ר"ן בעניין התפילה בכח, הרב שג"ר עורך דיון על כך, ומדגיש כי אין מדובר באלימות, אלא במעורבות מאומצת.

ההלכה מאפשרת לצדיק להכנס לרע באמצעות יצירת ההבדלה בין טוב לרע. כך למעשה משתמר הרע, ועמו התשוקה. מכאן ניתן לשאוב התחדשות, בעזרתה ניתן לחיות את העשייה ההלכתית ולהגן עליה מפני הפיכתה למעשה חסר רוח.

התודעה ההלכתית מסייעת לצדיק לתקן את הקליפות, ולהפריד הטוב מהרע. כך נשמר האיזון והגבולות, והאמונה והתפילה חופשיות להצמיח את עולם התורה.

להלכה יש זרימה וחן משלה, והיא מעניקה לבקיא בה יכולת חשיבה והחלטה מיוחדת, שאין באינטליגנציות אחרות. לימוד ההלכה מבטא פרקטיקה של לימוד התורה המבטא את עולם המעשה לפי ר"ן, ובעקבות התפילה מקבל עולם המעשה התורני השראה מהאמונה.

רק לצדיק הגמור מותר להתגרות ברשעים ולהתעמת עמם באמצעות ירידה למידתם. מכאן הדיון בשיעור גולש לעיסוק בשאלת ההתנתקות, הצורך לברר את מידת באמת שבשמאל, והתמודדות עם הכעס המתגבר.

עיסוק בצדיק כמעניק רוח חיים מכל החיות של התורה, ובאנחה כמאריכת רוח. חסרון הרוח הוא תוצאה של עוונות וריקנות. החיוניות מגיעה מן האמונה המושפעת מהכריזמה של הצדיק, המבטאת נוכחות אלוקית. פרצוף אריך אנפין מאריך את הרוח ומעניק פרספקטיבה רחבה יותר. כך ניתן להכליל את העבר בהווה ולהפכו לנצח.

הרוח והנשימה הן עיקר החיות שבכל דבר, כך גם ניתן ללמוד מתורות המזרח והעיסוק בגוף. קוצר נשימה מעיד על חסרון, העשוי למצוא תיקון בעזרת אנחה המאריכה את הרוח ומקשרת לצדיק שהוא מקור החיות. משכנה של הרוח הוא בלב – ולכן כשמתמלא החסרון מתמלא גם הלב. באופן דומה, גם הרשעים יונקים חיות מה"צדיק" של הרשעים, הלא הוא עשו.

שמירת הברית מסמלת את היכולת של האדם להיות אחד עם עצמו, לעומת הפגימה המסמנת את החריגה מתוך העצמי. החריגה המתבצעת בתחום המיני היא איום על חיי האמונה, ולהיפך – כאשר התחום המיני נשמר, מתקיימת גם האמונה, מתוך הרמוניה וקבלה עצמית. בסוף התורה מסכם ר"ן את כולה.