רוח הנדיבות היא היחידה שיכולה לשכך את אש הניכור שבין אדם לחברו, הנוצרת מתאוות הממון. הרב שג"ר ממשיל את תאוות הממון לתרבות הקפיטליסטית בה אנו חיים ומתאר מהלך של העלאה שניתן לעשות, כך עפ"י ר"ן, לתאווה הזו, ולהביאה לממד של חסד.

נתינת הצדקה מעבירה את האדם למצב של תורה שלעתיד לבוא, שבה חי האדם במצב של השגחה ועולמו בהיר יותר, ומנוכר פחות.

ר"ן דורש את מעשה המרכבה במקביל לאופן שהצדיק יכול לתקן ולהעלות את הנפשות, ולהעניק להן סיפוק, רצון והתחדשות.

הצדקה היא התגברות עצמית שעשויה להעניק לנותן הצדקה רוח נדיבה, כלומר לגרום לו לשינוי רוחני בעזרת ממשותו של הכסף הניתן.

העיבוד שנעשה לתורת הצדיק בפי הלמדן, הנקרא כאן 'צדיק תחתון', גורם לשינויה ולהתנגדות לצדיק מצד הלמדן. אך כאשר מפגש זה נעשה בצורה תקינה מתרחשים תיקונים והעלאת מ"ן.

המפגש בין הצדיק לבין הלמדן עשוי לדחוף את הצדיק להעלות את התורה שבע"פ למדרגה גבוהה יותר, באמצעות השמחה בייסורים ששמח הצדיק.

ר"ן דורש את מפגש יעקב ולבן כמפגש בין הצדיק ללמדן – מפגש שיכול להיות הרסני ונגוע בשקר, אך יכול להיות גם דיבוק רוח ברוח. השיעור הוקלט רק בחלקו.

שמירת הברית נדרשת ע"י ר"ן כמביאה לידי שלמות הכבוד שבהמשך מביא לדיבור ולתבונות עמוקות בתורה. הרב שג"ר מסביר את שמירת הברית כשליטה עצמית ויכולתו של האדם להיות באחדות עם עצמו, ובכך לשמור על כבודו.

ר"ן מביא את דרשות האר"י והזהר ומסביר כי שומר הברית זוכה לשני סוגי ייחודים – תתאה ועילאה. הרב שג"ר מסביר כי שמירת הברית קשורה לשליטה עצמית, וקושר זאת להתנהלות כלכלית נכונה.

התשובה אפשרית רק בעולם הזה, לפני המעבר לעולם הבא שבו מתרחשת שכחה של התודעה הנוכחית. הצעד האמיתי של התשובה הוא דילוג שנעשה ללא סיבה, אלא מיניה וביה. רק כך ניתן לעשותו בצורה כנה, באופן דומה להליכה.