תענוג רוחני יכול להיות קריטריון לאמת. לפי התפיסה החסידית "אין עוד מלבדו" זו האמת, ועל האדם להתגבר על התפיסה הדואלית הרגילה. הרב קוק מתנגד לתפיסה זו וגורס כי הפרטיות הנפרדת היא ממשית, כמו המתנגדים, ומטרת ההוויה היא עצם ההשתלמות, החזרה להיות "חלק מאלוהים".

"נוראותו" של הקב"ה היא גם אי-יכולתנו המוחלטת להבין את מהותו, וגם וודאותנו המוחלטת בעצם מציאותו. אי-היכולת להגדיר את מהותו של האל היא חלק ממהותו – כי הגדרתו היא גם הגבלתו. הקלטה משובשת.

המשך וסיכום השיעור הקודם. היחס שבין תפיסת מושג האל החסידית לתפיסת מושג האל הרגילה הוא כיחס תכולה לכלי שלה, אולם התפיסה החסידית בעייתית, כיוון שקשה לפעול בעולם המעשי עמה. ההבדל בין תפיסת המציאות של הרב קוק לחסידות. הקלטה משובשת.

תיאורו של הרב קוק את החיסרון שבתפיסת מושג האל בדתיות הרגילה – הקטנת האדם, לעומת תפיסת מושג האל החסידית – ביטול נפרדוּת האדם מההוויה.

הקודש כשלעצמו כמו ספירת החכמה, חסר הגדרה מילולית. הקדושה, שהיא הופעה נמוכה של הקודש, היא הרצון האלוהי, שורש המציאות. בספירת החכמה האדם פאסיבי לחלוטין, בספירת בינה מתגלה רצון האדם.

כאשר האדם יוצר הוא מתדמה לאלוהיו ודבק בו מתוך תפיסה אחדותית. דבר זה בא לידי ביטוי ביחס שבין ספירת חכמה לספירת בינה.

בכתבי אדמו"ר הזקן יש עדיפות לצדיק 'רוחני', המרגיש את המוחשיות דווקא בפנימיות, לעומת צדיק שאינו 'רוחני', המרגיש את המוחשיות יותר בחיצוניות, בחומר. ואילו אצל הרב קוק הדברים הפוכים, הרוחניות באה לידי ביטוי חזק במציאות החומרית.