השותף

המלון שהזמנת לא יפה כמו שהוא נראה.

בראיון עבודה עם עובד חדש צריך לזכור שמה שתקבל אם תגייס אותו, יהיה פחות טוב ממה שהוא סיפר בראיון.

אם תזמין מלון בבוקינג, צריך לזכור שמה שתקבל במציאות יהיה פחות יפה ממה שיש בתמונות באתר.

וזה נכון גם לתמונה שגבר או בחורה מעלים באתר היכרויות. כשתיפגשו במציאות הם ייראו פחות טוב מהתמונה שלהם באתר.

שום דבר הוא לא טוב כמו שהוא נראה.

******

המזל שלנו הוא שזה פועל גם הפוך.

שום דבר הוא לא רע כמו שהוא נראה. כשתפגוש את הסיטואציה במציאות, זה ייראה לך פחות גרוע/מפחיד/נורא.

אם תראו מישהו שפועל רק לפי הכללים והחוקים, תדעו שכנראה אין לו הרבה ניסיון.

כבר עברת באדום?

אם תראה הולך רגל חוצה באור אדום, זה כנראה כי הוא מכיר את האיזור, מכיר את הכבישים ואת כיווני התנועה וכי הוא כבר עבר פה כמה פעמים.

הבטחון שלו לעבור על החוק נובע מההיכרות והניסיון שלו באיזור.

*****

אותו דבר גם בארגונים.

אם אתה פוגש מישהו שמתעקש לעבוד לפי החוקים, תדע שאין לו הרבה ניסיון.

חפש את האור האדום בתחום שלך.

איך לדעת מה אנחנו רוצים?

העצמה זה לא לתת לעובדים שלך עוד מיומנויות.

קורס סטוריטלינג? סדנאת יצירתיות? אימון יוגה?

זה לא העצמה.

זכות להכשל, אפשרות להתנסות, כח להחליט.

זו העצמה.

*******

לא משפרים יצירתיות על ידי כך שנותנים לאנשים עוד יצירתיות, אלא כשמשחררים את היצירתיות שכבר יש בהם.

״יש לך עד 2,000 דולר כדי לפתור בעיה שיש ללקוח במקום,״ אמרה רשת המלונות ריץ קרלטון ל-כ-ל אחד מעובדיה.

״אנחנו סומכים על היצירתיות שיש בך כדי לתת שירות טוב יותר עכשיו.״

העצמה לא מדברת על לתת לאנשים עוד כח, היא מדברת על לשחרר את הכח שכבר יש להם.

*******

יש הבדל בין העצמה תפעולית לבין העצמה פסיכולוגית.

הראשון דומה להאצלת סמכויות (אתה רשאי לעשות x). השני הוא תחושה (סומכים עלי שאקבל החלטה).

בלי העצמה פסיכולוגית כמעט לא יכולה להיות העצמה תפעולית.

*******

איך אתה משחרר את הכח שיש לעובדים שלך היום? איך אתה נותן להם תחושה שיש להם כח?

ברור שיש אנשים שאין להם תחליף.

לך, למשל.

יכול להיות שאפשר להחליף אותך כשצריך לבנות מצגת או לעצב עמוד נחיתה.

אבל כשיש פרוייקט חדש וצריך לפצח אותו תוך 3 ימים והלקוח כבר איבד אמון, פונים אליך כי הצלחת לעשות את זה כבר פעמיים.

בסיטואציות מסויימות אין לך תחליף.

התפקיד שלך הוא למצוא אותן.

״על טעויות משלמים, אבל אנחנו לא טועים כי אין לנו תקציב.״

כך היה כתוב על חולצה של מישהי שראיתי השבוע.

אבל בלי לבצע טעויות קשה להצליח.

אז איך כן אפשר לשמור תקציב לטעויות?

כמה דרכים שלמדתי:

1. אל תעזבו את העבודה שלכם. כשיש רשת הצלה, יותר נוח לעשות טעויות. שתי תקופות טובות לעשות בהן טעויות הן כשאתה צעיר או כשאתה שכיר.

2. תשמרו כסף בבנק. כדי לעשות טעויות צריך להשקיע מאמץ רגשי. קשה להכיל במקביל גם דאגה כלכלית. תאזנו את זה.

3. תבנו תקציב לנסיונות. אם מסעדה משקיעה את כל הכסף בעיצוב, לא ישאר לה מספיק כדי לעשות דברים חריגים. התוצאה תהיה מקום יפה עם אוכל בינוני.

4. תטעו מהר ככל האפשר. ככל שטועים מהר יותר, הטעויות זולות יותר.

5. ״אנשים יסלחו לך על טעויות של המוח, אבל לא על טעויות של הלב״ אומר הסופר סטיבן קובי. טעויות של הלב (חוסר אמון למשל) יגמרו לך כנראה את התקציב.

6. אם נטילת סיכון אומרת שאתם עלולים לגמור את כל הכסף ולא יהיה לכם איפה לגור, אל תיקחו את הסיכון. תטעו רק אם זה משאיר לכם אפשרות לטעות שוב.

7. דרך טובה להתקדם היא ׳דיוק מתהווה׳. ביצוע עריכה תוך כדי תנועה. אם תשקיעו שנתיים של תכנון בלי לבדוק בשטח, זה עלול לעלות הרבה במקרה שטעיתם.

8. תעשו רק טעויות חדשות. טעויות ישנות זה בזבוז כסף.

9. תלמדו מה אחרים עשו, אנחנו לא חיים מספיק שנים כדי לעשות את כל הטעויות בעצמנו.

10. אל תמציאו, תשבשו. הממציאים משקיעים הרבה כסף כדי להבין מה השוק רוצה. להיות ראשון זה יקר. תתגלחו עליו כדי לעשות את זה בדרך שלכם.

11. אנשי שיווק, קלדניות ומוכרים בסופר יכולים לעשות טעויות. טייסים, רופאים ואמני קעקועים לא. רוצים לטעות הרבה? אל תתעסקו עם חיי אדם.

לא ייעוד, ייחוד.

מה קורה לנו כשאנחנו אבודים?

****

בסרט ׳פרוייקט המכשפה מבלייר׳ ראינו את זה, וגם בספר ׳החזרה מטואיצ׳י׳.

כשאנשים נאבדים בשטח הם מתחילים ללכת במעגלים.

****

החוקר הגרמני יאם סומאן בחו את זה ב 2007 כשהנחית מתנדבים בלב מדבר סהרה, והנחה אותם לנוע לאורך כמה קילומטרים בקו ישר.

סומאן גילה שאנשים שאבדו בשטח מתחילים לנוע במעגלים.

כשאין להם מושג לאן ללכת, הם חוזרים שוב ושוב, מבלי להרגיש, לנקודת ההתחלה.

****

כשאנחנו מרגישים אבודים אנחנו מתחילים לחפש מטרה, מחפשים את ה Why שלנו, איזשהו ייעוד.

אבל כשאנחנו נאבדים אין טעם לנסות לחפש מטרה, כי המצפן שלנו לא מכוייל.

****

מה כן?

עדיף לחפש נקודות עיגון, כאלה שעזרו לנו להכנס לכיוון.

איך מוצאים נקודות עיגון?

אפשר, למשל, להתנדב בתחום מסויים כדי לראות איך מרגישים בו. אפשר להזכר באירועים בעבר שבהם הצלחת, ולמצוא ביניהם דפוס חוזר שיכול להוות עוגן.

ואפשר לשחזר מקרים בעבר שבהם היינו ב Flow. איפה שהרגשנו שאנחנו באיזור הטבעי שלנו.

****

איך נראה כזה Flow? איפה פגשנו בו?

איפה שכאב לך, אבל לא סבלת.

איפה שהוצאת אנרגיה וזה מילא אותך.

איפה שעבדת קשה וזה לא הפריע לך.

איפה שהרשת לעצמך לצחוק על עצמך.

איפה שביקרת את עצמך וזה לא עצר אותך.

איפה שזה היה נראה לך כמו משחק, ולאחרים כמו עבודה.

איפה שהיה משהו מסובך ולמדת אותו מהר.

איפה שהעדפת לבקש סליחה מאשר לבקש רשות.

איפה שהרגשת אתה.

****

לא כל המתנדבים של סומאן הלכו במעגלים.

מסתבר שנקודות עוגן, אפילו הקלושות ביותר, עוזרות לנו לתפוס כיוון.

המתנדבים שנחשפו לשמש ולירח בזמן הניסוי הצליחו ללכת בקו ישר.

לעומת זאת מי שהלך ביום ולילה מעוננים, הלכו במעגלים.

סומאן גילה שהמוח שלנו צריך עוגנים, אפילו כלליים ביותר כמו השמש או הירח, כדי להתקדם בכיוון ישר.

כדי לאמת את זה, הוא ערך את הניסוי גם בשדה פתוח כשעיניהם של המתנדבים מכוסות.

כולם הלכו במעגלים.

****

לא מטרה, כיוון.

אז כדי לקבל כיוון, כדאי לחפש איפה אנחנו מרגישים מיוחדים, איפה היתה לנו בעבר תנועה מעניינת, תחושה טבעית, רגש פנימי, משהו שהוא רק שלנו וכבר הנחה אותנו בעבר, סימן שיכול לשמש נקודת עיגון.

לא סימן לייעוד, סימן לייחוד.

אם אתה או את מרגישים לחץ, זה בסדר.

זה אחד הסימנים לזה שאנחנו גדלים.

לא צריך להתחמק מזה. רק לשים לב לזה. לנשום את זה.

אם מביט בזה, אם נניח לזה לעלות, זה יתפוגג.

.......

עולה בכם חשש?

תנו לו עכשיו שם אחר.

בואו נקרא לזה לרגע התרגשות.

אתה יודע מה אתה עושה.

יש לך מקום שם על הבמה.

דמייני את עצמך עכשיו כבר באמצע המצגת.

וואו, איזה שחרור.

.......

תורידו כתפיים, נשימה עמוקה אחת.

ואתם כבר באמצע המצגת רגועים.

רגע לפני פרזנטציה, זה הזמן לשבת על הכיסא, ולהירגע.

'נשמנו בעבודה.'

מדיטציה לא חייבת להיות מתחת לעץ בפארק, בחדר שקט, בתנוחה בודהיסטית ועם מוזיקה של חופש.

היא יכולה גם להיות איפה שאתם עכשיו, על הכיסא, בעבודה שלכם.

רגליים למעלה. עיניים עצומות. נושמים.

אני מזמין אתכם/ן להצטרף ל'נשמנו בעבודה' כדי להרגע לפני פגישה, בלי הדרמה, בלי השנטי, ובלי התחייבות.

לאחר הרישום פה למטה תקבלו לטלפון שלכם סשן מוקלט של 7 דקות, במהלכו אקח אתכם/ן יד ביד כדי לנשום, להרגע, להוריד סטרס. כדי שתוכלו להגיד שנשמתם בעבודה.

אני התחלתי את זה לפני 4 שנים וזה שינה לי את החיים.

וגם לכם/ן זה יכול.

בהמשך יעלו סשנים נוספים כדי שתוכלו לנשום גם לפני פגישות הנהלה מלחיצות, לפני ארוחת צהריים או פרזנטציה חשובה.

תצטרפו?

יש 2 דרכים לעשות שינוי.

לעשות משהו אחר.

לעשות משהו אחרת.

אבל שינוי זה דבר קשה, ולפעמים מה שצריך כדי להפוך את אותו לקל יותר, זה להעמיד אותו על פיבוט (ציר).

3 צירים שסביבם אפשר לעשות שינוי הם- האנשים שאותם אנחנו משרתים, הדרך שבה אנחנו פועלים, התוצר שאנחנו מפיקים.

אנחנו יכולים למשל,

- להשתמש באותם כלים, כדי להפיק תוצר אחר.

- לשרת את אותם לקוחות, ולתת פתרון אחר.

- לעשות את אותה עבודה, עם אנשים אחרים.

- לקיים את אותן פגישות, אבל קצרות יותר/במקום אחר/עם אנשים אחרים.

- לעשות את אותו תהליך מכירה, אבל הפוך.

- למכור את אותם מוצרים, אך לשלוח אותם בצורה אחרת.

- להעביר את אותו שיעור/הרצאה, אבל בלי מצגת.

אנשים (מי), פלטפורמה (איך), תוצר (מה).

על איזה פיבוט היינו רוצים לסובב את השינוי?