השותף

איך אפשר לדעת האם מישהו יהיה מרוצה ממה שהוא הולך לקבל?

בודקים האם הוא אומר תודה על מה שיש לו עכשיו.

כי מי שלא מרוצה ממה שיש לו עכשיו, גם לא ישמח במה שהוא חושק בו.

אנשים כאלה אומרים שמזג האויר נעים אבל תכף תבוא רוח, שיש עבודה אבל הלקוחות מעצבנים, או שיש ילדים אבל לא קניתי דירה.

הם בדרך כלל מסתכלים בצלחת של מישהו אחר כדי להחליט כמה הם מרוצים.

״אבל המקרה היחידי,״ אומר הקומיקאי לואי סי קיי, ״שבו זה לגיטימי להסתכל בצלחת של מישהו אחר, זה כדי לוודא שיש לו מספיק.״

כשבודקים על מה אנשים היו מוכנים לשלם אקסטרה, מגלים שזה לאו דווקא על אוכל יותר טעים, חדר עם נוף לבריכה או שירות יותר מהיר.

אלא דווקא על מחוות אנושיות כמו חיוך, הקשבה ותשומת לב.

המרווח בין מה שאנשים מוכנים לשלם על זה (המון) לבין מה שעולה לנו לייצר את זה (מעט מאד), ממחיש כמה גדולה ההזדמנות שלנו.

בסוף, ההחזר הכי גדול על ההשקעה נמצא בלאהוב את מי שמולך.

אתם מזמינים חבר לארוחת ערב.

בסוף הערב רגע לפני שהוא יוצא הביתה, הוא שולף שטר של 100 שקל ואומר לכם: ״זה עבור הארוחה״.

אתם לוקחים?

******

ומה אם במקום 100 שקל הוא היה מציע לעזור בשטיפת הכלים?

אם הייתם צריכים לבחור בין השניים, סביר יותר שהייתם מסכימים שישטוף כלים, ומוותרים על ה 100 שקל.

למה?

אחת הסיבות היא שאנחנו לא רוצים שמישהו יעריך את המאמץ שלנו במדוייק.

כשמישהו מציע לנו 100 שקל, הוא משקלל את עלות המצרכים שקנינו לארוחה, את מחיר הגז, החשמל והמים שהשקענו בבישול, ובסוף הוא גם מחשב כמה היתה עולה אותה ארוחה במסעדה.

אבל בתפיסה שלנו, הלב זה מה שהשקענו פה, ואנחנו לא מוכנים שישוו את הלב שלנו לקילו מלפפונים או לסלט בארומה.

אם היה אפשר למדוד אותנו במדוייק, היה אפשר להחליף אותנו במשהו אחר, ולזה אנחנו לא מוכנים.

******

אז למה בעבודה אנחנו מתמקדים בעיקר במה שאפשר למדוד? למה רוב המאמצים שלנו ממוקדים באיך לעשות דברים יותר מהר, יותר הרבה ויותר בזול?

אלה דברים שקל למדוד אותנו בהם. ואם אפשר למדוד אותנו, אפשר גם להחליף אותנו בקלות.

מתי יהיה קשה להחליף אותך? כשתעשה דברים שאי אפשר למדוד, והם עדיין מביאים ערך.

אתה יודע לשמח לקוח מאוכזב? יודע לשאול שאלה שמכוונת את המיקוד בפגישה? אתה טוב בלדמיין משהו שעדיין לא קיים או בלפתור בעיה לא צפויה? אתה יודע מתי צריך להגיד למישהו ׳לא׳?

אי אפשר למדוד דברים כאלה, והם גם לא מופיעים בשום רשימת קניות לארוחה או בקורות החיים.

אז אולי בזה צריך להשקיע הכי הרבה כדי להיות מישהו בעל ערך?

פחד שאתה לא מתמודד איתו, הופך לגבול שלך.

השמים הם לא הגבול.

הגבול נמצא הרבה יותר נמוך ממה שאנחנו חושבים. בגובה של הראש שלנו. בתוך הראש שלנו.

גבול הוא פחד שבחרת לא להתמודד איתו.

הפוסט ההוא שלא פרסמת כי פחדת, זה הגבול שלך.

הפעם ההיא שפחדת לבקש העלאה, זה הגבול שלך.

הרעיון שפחדת להציע הפגישה, זה הגבול שלך.

העסק שפחדת לפתוח, זה הגבול שלך.

תעשה לך חוק. כשאתה מזהה משהו שמפחיד אותך, תדע שזה הכיוון לפנות. תשתמש בפחד כמצפן. תקשיב לו, אבל אל תציית לו.

אם הצלחת לעבור לצד השני של הפחד, גם השמים לא נחשבים.

השאלה היא לא מה מלהיב אותך, אלא מה מלהיב אותך מספיק.

מספיק בשביל לא להשבר כשקשה.

מספיק בשביל להתעודד כשכלום לא הולך.

מספיק בשביל שיגידו לך שאתה גרוע וזה לא ישנה.

מספיק בשביל להכשל בפעם החמישית ולרצות להמשיך.

זה לא כמה אתה אוהב את העבודה/הלקוח/האישה שלך, זה כמה מספיק אתה אוהב אותה.

בוב מארלי אמר פעם: ״האמת היא שכולם יכאיבו לך, אתה רק צריך למצוא את אלה שהסבל הזה מספיק שווה בשבילם.״

אם אתה רוצה לשדרג את הסקס תשטוף כלים.

(ואיך זה קשור לאיך שאתה מנהל את החברה שלך אחרי הקורונה?)

משוחח עם חבר שאומר לי: ״אני נשוי כמעט 20 שנה. לא יודע מה אפשר לעשות כדי לשדרג את הסקס אחרי כל כך הרבה שנים ביחד.״

״כדי לשדרג את הסקס״, אני אומר לו, ״אתה לא צריך לעבוד על הסקס, אלא על מה שקורה סביבו״.

״תתחיל להפתיע באיך אתם קמים בבוקר. תתחיל לחשוב על מה אתה אומר כשהיא יוצאת בבוקר לעבודה, ואיך אתה מברך כשהיא חוזרת. תציע לה עזרה שניה לפני שהיא מבקשת. תכין ארוחה כשאתה יודע שהיה לה יום קשה. אלה הדברים הקטנים שלא קשורים לסקס, שישדרגו אותו״.

״ככה זה גם בעסקים״, אני ממשיך, ״אתה לא יוצר קרבה ואמון רק במהלך פגישה עם מישהו. זה קורה בעיקר לפני הפגישה ואחריה.

זה הסמול טוק ליד הקפה שבונה את האמון. אלה השיחות במסדרון והשיחות בארוחת צהריים שמייצרות את הקשר בין אנשים. לא פגישות העבודה עצמן.״

״וכשאתה מבין את זה, אתה מבין למה אי אפשר לקיים את הארגון שלך רק על עבודה מרחוק ופגישות בזום. כי קשר ואמון בין העובדים מתבססים בין הפגישות, לא בזמן הפגישות.״

לפני כמה שנים הייתי עם אשתי בהרצאה של הסקסולוג ד״ר צחי בן ציון.

המשפט הראשון שהוא אמר כשעלה לבמה היה: ׳גבר צריך להבין שאם יהיו כלים בכיור, אשתו לא תעשה איתו סקס.׳

אז אל תנסה לשדרג את הסקס, תדאג לכלים בכיור (וגם אל תבנה על זום יותר מדי).

אם אתה מורה ליוגה,

וה-למה שלך הוא להפוך אנשים ליותר רגועים,

כדאי שתדע שזה לא ה-למה שלך, אלא של כל התעשייה שלך.

כי כל המורים ליוגה, בלי יוצא מהכלל,

שואפים לעשות את זה.

ואם אתה רופא,

וה -למהשלך הוא להפוך יותר אנשים לבריאים,

זה לא ה-למה שלך,

אלא של כל התעשייה.

לא תמצא רופא אחד שלא יצהיר שזו השאיפה שלו.

ואם אתה שכיר,

וה-למה שלך הוא להרוויח משכורת,

יש מצב שזה לא ה-למה שלך,

אלא של עוד הרבה אנשים בארגון.

אם ה-למה שלך הוא ה-למה של כולם,

התוצאה של זה תהיה שישפטו אותך

על פי כמה כסף אתה לוקח.