מכירים את זה שבספר מתח יש את הגילוי הגדול בסוף?
זה תמיד מגיע בפרק האחד לפני אחרון, הקליימקס, הטוויסט.
פתאום מסתבר שהיא בכלל לא מתה ושהיא סוכנת של ה CIA, והבעל ידע מהכל ולא שיתף פעולה עם החוקרים כדי להציל אותה מהם.
גם בקהלת יש לנו את זה, הטוויסט הגדול של קהלת מגיע בפרק יא׳.
אבל רגע, בואו נתחיל מהתחלה.
אז פרק יא מתחיל בעצות טובות לחיים, כהמשך לפרקים הקודמים.
קהלת דבר איתנו על החשיבות של לקחת סיכון, מתוך הבנה שאין סיכוי בלי סיכון.
הוא מדבר איתנו על לעשות ולא רק להתלונן.
וגם, לא פחות חשוב, להתכונן לבאות.
אז לפזר סיכונים ולפזר השקעות.
הוא גם מדבר איתנו על עשיית חסד, גם ללא תמורה, כי בסופו של דבר, החסד עושה טוב בעולם, לכולם, גם לך.
ואז, באמצע כל הדיבורים שלו על חקלאות ועל שדות ועננים וגשם, קהלת נעצר.
בדמיון שלו, הוא מביט על השמיים הכחולים, על שדות התבואה הצהובים.
ופתאום יוצא לו הביטוי הכי יפה בכל הספר:
וזה הטוויסט, הנה זה הגיע, אחרי כל כך הרבה דיבורים, קהלת מבין שאת החיים לא מדברים, את החיים פשוט חיים.
מסתכלים בשמש, בשמים הכחולים, בתבואה הצומחת. ושמחים מהרגע הזה, כי יודעים שיהיו גם רגעים אחרים, קשים, כואבים, מעצבנים.
ואחרי ספר שלם שניסה למצוא משמעות במשהו ולא מצא כלום.
קהלת מסכם בשמחה ש״הכל הבל״.
הכל שטויות. חכמה זה שטויות, ועושר זה שטויות, טיפשות זה שטויות ועוני זה שטויות.
זה רק אנחנו שבוחרים כמה משקל לתת לשטויות האלו.
אז באותה מידה שאתה יכול להיות לחוץ ועצבני בגלל התבואה שנקצרת, אתה יכול להרים עיניים לשמים ולראות כמה מתוק האור.
נשמח להמשיך את הדיון הזה בתגובות. ונשמח שתירשמו ותדרגו, זה עוזר לנו להגיע לעוד אנשים.
קהלת, אריקה בראון, הוצאת מגיד
קהלת, הרב אבינר, הוצאת ספרית חוה
המיתוס של סיזיפוס, אלבר קאמי, הוצאת עם עובד
#קהלת #אקזיסטנציאליזם #פילוסופיה #משמעות #מוות #מוטיבציה #מוטיבציהלחיים #קאמי #קיום