בפרק הקודם של "עושים תנ"ך"  דיברנו על מלחמה ושלום – על חוקי מלחמה בעולם העתיק. הזכרנו מספר קבצים של חוקים בעולם העתיק ואת הלך המחשבה המניח שהאל הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה עצמה. 
הפעם נרד לעומקם של דברים וננתח מקרה בוחן מהתנ"ך אותו נחקור בעזרתה של פרופ' נילי ואזנה מהאונ' העברית. הכוונה היא כמובן לדברים פרק כ'. 
לאיזו מלחמה מתייחס דברים כ'? האם מדובר בטקסט שנכתב בזמן אמת או שהוא משקף מציאות מאוחרת יותר? האם ניתן לקבוע מי או מתי חובר החוק? ומה הקשר של ממלכת אשור העוצמתית לעניין? האם החוק משקף מציאות משפטית ו\או צבאית או שמדובר במשאלת לב של מחברי החוק? 
מה מבנה החוק? מהו חוק קאזואיסטי? מה אומר החוק לגבי ערים רחוקות שמחוץ לכנען? מה הוא קובע לגבי ערים שבתוך הארץ? מה דינם של אזרחי הערים שייכבשו? מה משמעות המצור על ערים בעולם העתיק?
בהמשך נדון בחלקו המפתיע של החוק: לאחר שהחוק דן במלחמה עצמה ובאמצעו של הדיון על דיני מצור עובר החוק לדבר על נושא שלכאורה אינו קשור- דין עצי פרי...במלחמה. בקטע זה גם מופיע הביטוי המוכר בפסוק יט: " לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה...". לכאורה- מה הקשר? מה בין מלחמה לעצי פרי? האם מדובר באידיאליזם הומניטרי או שמא יש לקרוא את החוק לאור התגובה של התנ"ך למעשים ולפרופוגנדה של אשור? מה משמעות העצים והקשר שלהם למלחמה בעולם העתיק? ולבסוף -מה הקריאה הנכונה לחלק זה של החוק על פי דעתה של פרופ' ואזנה? האם באמת מדובר בשאלה רטורית? או שמדובר ב"הוראות הפעלה" המצביעות בפני המצביא על הדרך הנכונה והחכמה שיש לנהוג בה במלחמה?