אותה קבוצה אותו העסק (יעוץ משכנתאות) 50 אחוז הצלחה מטורפת 50 אחוז ממשיכים לדשדש.
איך זה קורא?
אירחתי את אודי נצר לפודקסט מרחוק לדבר שהכי מרתק אותנו לפצח היום
האזנה נעימה
רוצים להיות בטופ של היועצים והיועצות בישראל?
אולי הגיע הזמן שלך לרוץ איתנו - כל מה שצריך זה רצון אמיתי להצליח - השאר עלינו.
לשיחת התאמה קצרה שלי ושלח
אפשר לשלוח לי הודעה ל -0524764287
מה באמת מפריד בין מי שמצליח למי שלא בעולם ייעוץ
המשכנתאות
הידע המקצועי הוא לא הבעיה
אחד הדברים שחוזרים שוב ושוב כשמסתכלים על יועצי משכנתאות שמצליחים לעומת אלה שנתקעים הוא שהפער ביניהם כמעט אף פעם לא נמצא בידע המקצועי. שוק המשכנתאות הוא שוק ייחודי, שבו כולם עובדים יחד ולא אחד נגד השני. אם חסר לך פיסת מידע מסוימת, אתה יכול להתייעץ עם קולגה, לעלות שאלה בקבוצה, לשאול. הידע זמין, נגיש, ולרוב גם פתוח.
גם התמהיל עצמו, שנראה לפעמים כנושא מסובך ומורכב, הוא בסופו של דבר מוצר שמשתנה לפי מצב הריביות, לפי הבנקים, לפי מוצרים שנכנסים ויוצאים. ברוב המקרים, הפתרונות שיועצים שונים מציעים נראים מאוד דומים. כלומר, הידע הוא לא חסם. מה שמפריד בין מי שמתקדם למי שנתקע הוא דבר אחר לגמרי.
השגיאה הנפוצה: לזרוק את האחריות
כשיועץ לא מצליח, קל מאוד למצוא את האשם מחוץ לעצמו. הלידים לא היו טובים. הקמפיינר לא עשה את העבודה. הליווי העסקי לא עזר. השוק קשה. ואם כל הדברים האלה נשמעים מוכרים, כדאי לעצור ולשאול שאלה: מתי בפעם האחרונה לקחת אחריות מלאה על מה שקורה בעסק שלך?
זה בדיוק כמו מה שקורה כשהולכים לפסיכולוג ומצפים שהוא יפתור את הבעיה במקומך. הפסיכולוג לא יכול לעשות את העבודה במקומך, ואותו דבר נכון לגבי כל בעל מקצוע שתפנה אליו. בסוף, העבודה האמיתית היא שלך. כל עוד המפתחות של העסק שלך נמצאים בידיים אחרות, העסק לא יזוז לשום מקום.
הפחד הכפול שמקפיא אנשים
יש כאן שני פחדים שעובדים ביחד ויוצרים פקק פנימי שקשה מאוד לשבור אותו.
הפחד הראשון הוא מהנזק שאתה עלול לגרום ללקוח. כשאתה מטפל במשכנתא של מיליוני שקלים עבור משפחה, זו אחריות גדולה מאוד. הרצון לוודא שאתה לא עושה טעות הוא טבעי לחלוטין, ובגלל זה רבים מחפשים אישור ממישהו נוסף. אבל חשוב להבין שהנזק האמיתי בתחום הזה הוא הרבה פחות דרמטי ממה שנדמה. ניתן לתקן. ניתן לחזור ולעשות מיחזור. זה לא ניתוח לב פתוח.
הפחד השני, שהוא עמוק יותר ולרוב פחות מודע, הוא הפחד מהמחויבות לעצמך. אם תתחייב באמת ולא תצליח, מה זה אומר עליך? ולכן הרבה יותר נוח להישאר במצב של "אני רוצה" מבלי ממש לעשות. ככה לפחות הכישלון לא נמדד.
חוויית ההצלחה הראשונה משנה הכל
יש נקודה אחת שמשנה את כל המשחק, וזה הרגע שאתה חווה לראשונה מה זה להציל כסף אמיתי למשפחה אמיתית. כשאתה מוציא את הדוח, רואה מיחזור שחוסך מאות אלפי שקלים, ומבין שזה קרה בזכות עשר דקות של עבודה שאתה עשית, משהו בפנים משתנה. נדלק מנוע שלא כיבית.
זו הסיבה שיועץ שסגר את העסקה הראשונה שלו, גם אם מישהו עזר לו לסגור אותה, מגיע למחרת כאדם אחר לגמרי. הוא בא להדרכות, שואל שאלות, מחפש את הבא. כי הוא כבר יודע שזה אפשרי, שזה אמיתי, ושהוא מסוגל.
מה מפריד בין החמישים אחוז שהצליחו לאלה שלא
בתוכניות הליווי שניהלנו, ראינו תופעה מאוד ברורה.
כל המשתתפים קיבלו את אותו הדבר בדיוק, את אותם הכלים, את אותו הבופה הפתוח של ייעוץ ותמיכה.
ועדיין חצי הצליחו בצורה מרשימה, ואחרים לא הלכו לשום מקום.
ההבדל לא היה בידע. ולא בתנאים. ההבדל היה שמי שהצליח, ישב גם בכיסא הנהג. הוא לא רק נתן את המפתחות למדריך ואמר לו "תפעיל לי ביזנס". הוא לקח את המפתחות ביחד עם המדריך, ישב ונסע. מי שהשתתף אבל בלב חצי, מצא סיבות לא להגיע, לא לשאול, לא ליישם, גם אחרי שהכל ניתן לו על מגש.
ה-DNA של מי שמצליח
יש אנשים שנכנסים לשוק הזה ומאוד מהר מבינים שהפעולה פשוטה, השוק גדול, ויש כאן הצלחה אמיתית שמחכה. הם לא מחכים לאישור. הם לא מחפשים את התירוץ המושלם. הם פשוט עושים.
הם יודעים שיש להם שותפים, קולגות, מנטורים שאפשר להישען עליהם. אבל הם גם לא מפקירים את עצמם לידיים של אחרים. הם יוצרים, מפרסמים, עונים בקבוצות פיננסיות, מייצרים נוכחות, ולא מחכים שיגידו להם בדיוק מה לכתוב ומתי.
ה-DNA הזה אפשר לקרוא לו "חוצפה" במובן הטוב של המילה. לא יהירות, אלא נכונות לקחת מקום, לא לחכות לרשות, ולזוז גם כשעוד לא הכל מושלם.
אז מה תעשה מחר בבוקר?
השאלה האמיתית היא לא אם אתה רוצה. כולם רוצים. השאלה היא מה אתה מוכן לעשות ברמה היומית. לקום בבוקר ולכתוב פוסט, לענות בקבוצה, לחזור ללקוח, לסגור פגישה, לעשות מיחזור. לא פעם בחודש, לא כשמרגיש נוח, אלא כל יום.
בשוק הזה, אפשר להצליח גם מהר. התהליך הוא לא מורכב. הכלים נמצאים, התמיכה נמצאת, השוק פעיל. מה שחסר לרוב האנשים הוא רק דבר אחד, להגיד לעצמם "אני עושה את זה" ולא לעצמם בלבד, אלא להוכיח את זה בפעולות קטנות ויומיומיות.
כשאתה מוכן לעשות את זה, ממש, לא רק בתחושה, אנחנו כאן. כל השאר כבר יסתדר.
