על פילוסופיה ויהדות

הרמב"ם מסביר את המשמעויות השונות של המושג "מקום", בדגש על ההיקרויות שלו במקרא הקשורות באל. הוא מסביר מדוע אין לראות במושג הגשמה של האל. בדרך אנחנו מבקרים בפתיחה ל"משנה תורה", ומקבלים טעימה של חשיבות מעמד נקרת הצור, שבו השיג משה את השלמות האנושית.

הרמב"ם מסביר על משמעות המושג "ילד", ובדרך אנחנו מקבלים טעימה מהמלחמה של הרמב"ם באמונה העממית ברוחות ושדים.

בפרק הקצר הזה, ממשיך הרמב"ם להניח את היסודות לדיון בחומר ובצורה, וגם נותן טעימה קטנה לדיון בכרובים ובחזון המרכבה של יחזקאל בהמשך הספר.

מהו סיפור חייו של הרמב"ם? מה מייחד את שלושת חיבוריו העיקריים? מה קווי היסוד של הגותו? ומדוע אני כל כך אוהב אותו?

את הפרק פותח הרמב"ם בציטוט של אריסטו ובאזהרה אודות חשיבות ההכשרה המסודרת לפני העיסוק במטפיזיקה. הוא ממשיך בהתמקדות במעמד המוזר של אצילי בני ישראל בהר סיני, שחוזים את האל ואוכלים ושותים.

הרמב"ם מסביר בפרק מדוע הכוונה במושגים "ראה", "הביט" ו"חזה" במקרא, כאשר הם מתייחסים לאל, היא תמיד השגה שכלית ולא תפיסה חושית - כחלק מהמטרה הכוללת בחלק א' של "מורה נבוכים" להילחם בהגשמת האל.

הרמב"ם מפרט בפרק אודות המושג "תמונה", ומתמודד בעיקר עם הפסוק אודות משה, לפיו "ותמונת ה' יביט". הוא מסביר כיצד הכוונה לתפיסה השכלית של משה את האל, וזאת כנגד התפיסה לפיה לאלוהים יש גוף.

פרק ב' בחלק א' של "מורה נבוכים" הוא מהפרקים העמוקים ביותר בספר. הרמב"ם מתחיל את ההתמודדות הארוכה שלו עם סיפור גן העדן, המהווה אתגר לתפיסות הפילוסופיות אודות אלוהים והאדם. הוא מרחיב אודות ההבחנה בין הציר של אמת מול שקר לבין הציר של יפה מול מגונה. ולפני הכל - הרמב"ם מנחית מהלומה פדגוגית על הקוראים.

הרמב"ם פותח בהבהרת המושגים צלם ודמות, ומסביר מדוע וכיצד יש לפרשם באופן שלא יביא לידי הגשמת האל. נראה כיצד הדיון נערך באופן מסורבל ותובעני, ונשווה אותו לפתיחה המבריקה והנינוחה של "משנה תורה", וננסה להבין מדוע הרמב"ם מנהל כך את הדיון בפרק.

בחלק האחרון של פתיחת "מורה נבוכים", הרמב"ם מונה את הסיבות לסתירות המופיעות בחיבורים ובספרים - במקרא, בדברי חז"ל ובספרי הפילוסופים. הוא מסביר אילו סוגים של סתירות אנחנו עומדים למצוא בעצמנו ב"מורה נבוכים", ומה הסיבות לכך שהוא משלב את הסתירות הללו בדבריו מתוך כוונת מכוון.