בפרשת השבוע נפגוש את משה כשהוא מנחם את העם אחרי הקללות שהמטיר עליהם בפרשה הקודמת. הוא מסביר מדוע לא הכל אבוד, משרטט את החלום העתידי שיחזיק את עם ישראל במשך אלפי שנים, ונותן בידינו את המפתחות לגורלנו.

בפרשת השבוע נפגוש עוד נסיון לתמצת את עיקרי היהדות, נראה את התפקידים השונים של השמחה, ובעיקר נעבור סדרה נוספת של ברכות וקללות.

הפרשה מלמדת אותנו שכסף זה לא הכל, גם ובעיקר אם אתה עשיר, וגם מכילה בתוכה פרדוקס מעניין שקשור בעמלק, העם הכי מעצבן במקרא.

בפרשת השבוע אנחנו פוגשים רעיון אחד מרכזי בגלגולים שונים: החובה לרדוף את הצדק, הגבלת הכח של השלטון, והדרישה לזכור שכולנו שווים.

בפרשת השבוע נלמד איך אין שמחה בלי דאגה לחלש, איך הרמב"ם עושה עבודה אקדמית כדי להבין טוב יותר את התורה, ואיך נפרדים כמו שצריך

פרשת השבוע גדושה בברכות ובהבטחות, ובתיאורים של הארץ הנפלאה שמחכה לנו בסוף המסע. אבל זה רק על תנאי, ולצד היתרונות יש גם דרישות. מצד שני, יש לנו מילת קסם שנוכל להשתמש בה!

משה ממשיך בסיפור זכרונותיו, ואנחנו שואלים מה יגידו השכנים, רואים את הפלוס והמינוס בקרבה גדולה לאלוהים, ולומדים כיצד הגרעין של הקשר שלנו איתו הוא אהבה פשוטה

הפרשה פותחת את חומש דברים, שהוא שונה מהותית מארבעת החומשים הקודמים. על התפתחות ושינוי בגיל מבוגר, על העיקרון המוביל של המנהיגות של משה, וגם: איזה פסוק בפרשה היה אהוב על הרב עובדיה, ויותר חשוב - על אבא שלי?

הפרשה עוסקת במגוון עניינים: נדרים, מחויבות, סגירת חשבונות, קרל מרקס והדרך הישראלית לסגור פינות.

בפרשת פנחס אנחנו פוגשים שני קטבים שנראים מנוגדים: קנאות מצד אחד, פמיניזם מצד שני. מה אפשר ללמוד מהשכנות שלהם זה לצד זה באותה פרשה?