מה היה קורה אם הייתי יכולה להבטיח לך שבעוד שנה תגיעי למטרה שלך?
יהיו בדרך שבועות שלא תרדי. אולי אפילו תעלי. יהיו חופשות, ארוחות שיצאו מהתכנון, ימים שלא תתאמני ורגעים שבהם תרגישי ששוב חזרת אחורה.
אבל אם היית יודעת שבסוף תגיעי- האם כל הרגעים האלה היו מרגישים אחרת?
בפרק הזה אני רוצה לדבר על משהו שאנחנו לא תמיד לוקחות בחשבון בתהליך של ירידה במשקל: מה אנחנו מאמינות שיקרה.
כי כשאני אומרת לעצמי "אני מכירה את עצמי, בסוף אני תמיד נשברת", זו אולי נשמעת כמו מסקנה הגיונית מניסיון העבר, אבל היא גם משפיעה על מה שאני אעשה בפעם הבאה שיהיה קשה.
נדבר על ההבדל בין חשיבה חיובית לאופטימיות ריאליסטית, על הטיית האופטימיות, ועל למה "יהיה בסדר" הוא דווקא לא תמיד הדבר הכי אופטימי שאפשר להגיד לעצמנו.
ואני אספר לכן גם על שלושה פינגווינים שרוצים לעוף מצוק 🐧 ואיזה מהם אני רוצה להיות.
נלמד כלי שנקרא הנגדה מנטלית, שעוזר לנו לעשות משהו שאני מאוד מאמינה בו: מצד אחד להאמין שהמטרה אפשרית, ומצד שני להסתכל בעיניים פקוחות על המקומות שבהם כנראה יהיה לנו קשה ולהכין להם מצנח מראש.
כי אולי אופטימיות היא לא להגיד לעצמי:
"הכול יסתדר."
אלא:
"גם כשדברים לא יסתדרו בדיוק כמו שתכננתי- אני מאמינה שאוכל להתמודד איתם."
בפרק:
0:00 – מה היה קורה אם היית יודעת בוודאות שבעוד שנה תגיעי למטרה שלך- גם אם הדרך לשם ממש לא תהיה מושלמת?
4:25 – למה "הפעם יהיה בסדר" לא תמיד עוזר לנו, ומה ההבדל בין חשיבה חיובית לאופטימיות ריאליסטית?
8:06 – שלושה פינגווינים רוצים לעוף מצוק. מי מהם לוקח מצנח ומה זה קשור לתהליך ירידה במשקל?
9:08 – מהי הנגדה מנטלית ואיך משתמשים בארבעה שלבים כדי להתכונן מראש לרגעים שבהם החיים לא משתפים פעולה?
12:58 – שתי השאלות שאני רוצה שתיקחי איתך מהפרק: מה היית עושה אחרת אם באמת היית מאמינה שאת יכולה להגיע למטרה שלך? ומה עלול לעצור אותך בדרך ומה תעשי כשזה יקרה?
הראשונה נותנת לך כנפיים.
השנייה נותנת לך מצנח.
ואנחנו כנראה צריכות את שתיהן. ❤️