למצוא את הפלוס

אין כיום ארגון או חברה עסקית מצליחה שהאמון אינו חלק מרכזי בליבה שלהם ושל חבריהם. מנהלים מבינים, שהאמון ההדדי, שלהם בעובדים ובשאר מחזיקי העניין, ושל העובדים בהם הוא קריטי להצלחה ולהגשמת היעדים. 

דווקא כמדינה אנחנו פועלים הפוך, אומר עמרי גפן, שותף בקבוצת גומא גבים ומומחה בתחום השיתופיות, האמון, מו״מ וגישור. המגמות הללו של חוסר אמון צרובות בחברה הישראלית כבר שנים רבות.

אז איך יוצרים אמון בתקופה של חוסר אמון? מתחילים מהבסיס. במקום לנסות לקבל את האמון מאנשים אחרים, אנחנו צריכים להתמקד תחילה במתן אמון באחרים. זה עוזר לפורר חשדנות ובהמשך לזכות באמון חזרה. איך אנחנו יודעים? בין היתר, במלחמה האחרונה, אנשים מכל המגזרים, גם כאלו שהיו בהתנגשות פוליטית, מצאו את עצמם נלחמים ביחד בעזה וידעו שחייהם תלויים בחיי חבריהם ולהיפך. האמון הזה, יצר שיח חדש.

האזינו לפרק שיחזיר לכם את האמון באמון.

הדס אלמוג, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת AppsFlyer, היא במידה רבה הפוסטר של עולם העבודה המשובש והמשתנה. היא מנווטת כמעט בכל רגע בין ערוצי תקשורת רבים, מול מנהלים, עובדים, בין אם פנים אל פנים ובין אם בסלאק, בווטסאפ, במייל או ברשתות החברתיות. והתקופה האחרונה? בטח לא הקלה.  

״אתה כל הזמן מחזיק צירים מאד הפוכים״ מספרת הדס על האתגר הגדול שיש בחברה גלובאלית להתנהל מאז 7 באוקטובר, כאשר גברים ונשים משרתים או חוזרים ממילואים, אחרים פונו מבתיהם. איך מדברים איתם? אילו מילים הן הנכונות? איך מצד אחד נותנים להם את כל מעטפת התמיכה, וכמובן איך מחברים אותם מחדש לעשייה היומיומית. כי כנגד זה, צריך לזכור, ישנם הלקוחות בחו״ל, שרוצים לקבל את השירות עבורו הם משלמים כשההוויה בישראל אינה מצדיקה מבחינתם פשרות.

אז הדס אלמוג מוצאת שהיא מתכננת, מדברת וכותבת, יום אחר יום, כי המלים עוזרות להוציא לפועל רעיונות, לפתור בעיות ולשקף רגשות.

ובמירוץ הזה, דווקא הודעת ווסטאפ מאורן גרמה לה לעצור, להרהר ולהתארח בפודקאסט כדי לחקור את הרווח בין המילים.

״אופטימיות היא לא תמיד דבר פרקטי בימי מלחמה״ אומרת עירית דורטל, יועצת ארגונית, מנטורית בשיטת הגשטאלט והבעלים של דורטל ID יועצים ובנוסף מתרגלת ומלמדת את תורת החשיבה הכרתית של ימימה. כבר לפני שנים עירית הבינה ששיטות העבודה שלה צריכות להשתנות. אם בעבר היא הייתה מגיעה לארגון וישר מחפשת את נקודות התורפה ומה חסר לאותה חברה, כיום עם כניסתה לארגון כיועצת, עירית מסתכלת על חצי הכוס המלאה, מה יש ומקשיבה לאנשים. רק אחר-כך היא תבחר רק שלושה או ארבעה דברים קריטיים שצריך לשנות. הבסיס להכל, היא אומרת, זה ההקשבה. אם מנסים ליישם ברמה הלאומית שלנו כמדינה, הרי שאנחנו צריכים להתחיל להקשיב האחד לשני. הימין לשמאל, החרדים לחילוניים ומתוך זה לבנות את ההווה והעתיד של כולנו.

מלחמת ״חרבות ברזל״ מזמנת לנו הזדמנות לחשוב מחדש על תפקידנו בתוך המדינה, כמו גם על מערכת היחסים שלנו עם השלטון.

רונן גפני, יזם, פילוסוף עסקי, מפתח משחק Fresh-Biz ומחבר משותף של הספר היזמים החדשים, מציע לנו להסתכל על העולם כזירה של משחקים. המשפחה שלנו היא משחק, מקום העבודה שלנו הוא משחק ומערכת היחסים שלנו כאזרחים עם השלטון היא משחק. בכל משחק כזה יש מטרות, יש חוקים ויש משתתפים. אם נבין את זה, נוכל לשנות את הכללים וליצור משחק חדש התואם את רוח התקופה ומספק מענה לצרכים רחבים יותר.

רונן מציע, וכבר מיישם הלכה למעשה, מבנים בהם יש כללי משחק חדשים המבוססים על יצירה משותפת, על ריבונות עצמית, על חופש ועל שזירה בין יכולות וידע של אנשים במחלקה אחת, לאנשים במחלקה אחרת, כאשר האנשים המקשרים הם בעלי ידע בשתי המחלקות וכך מסייעים לקבל החלטות, שמטיבות עם כולם ומסייעות לקדם את מטרות הארגון. היכולת להצליח במבנים שכאלו, תלויה בשותפים, במידת מחויבותם וביכולת לנווט בתוך מורכבות מתוך שותפות ודיאלוג.

האזינו לפרק שמציע כיוון והצצה לאפשרות לשחק משחק חדש, שכל כך נדרש פה, אחרי שנוכחנו בכישלון המשחק הישן.  

אסף סטי אל-בר שהתארח בפרק 29 ובו דיברנו על חמלה בימי מלחמה, הקדיש לכולנו במהלך הפרק זמן תרגול מדיטציה ואתם מוזמנים לשוב ולתרגל עם קולו המרגיע של אסף. לחצו כאן לפרק המלא חמלה בימי מלחמה עם אסף סטי אל-בר

רבים מאיתנו חשים מאז השבעה באוקטובר חוסר אונים. איך מגשרים, בין הרוע הצרוף שבו פגשנו כמדינה, כעם וכאנשים פרטיים לבין הצורך להמשיך את החיים בעולם הזה? האם אפשר לדבר עדיין על חמלה בעולם הזה? ומה עושים עם הכעס, העצב וכל קשת הרגשות שממלאים אותנו בשבועות האחרונים?

אסף סטי אל-בר, מתרגל ויפאסנה ובודהיזם טיבטי תוך טיפוח החמלה, מסביר מהי חמלה וכיצד אפשר לטפח חמלה גם בימי מלחמה. וכדי לעזור מעט לשחרר את המועקה, אתם מוזמנים לתרגל במהלך הפרק תירגול קצר להגברת חמלה.