בפינתה השבוע עוקבת אורית פרלוב אחר השיח ברשתות החברתיות בקרב הסעודים, על מנת להבין כיצד נתפס ״הסכם הפיוס״ בין איראן לסעודיה שהושג בתיווך סין ב-10 במארס, אחרי חמישה סבבי מו״מ בעיראק ובעומאן בשנים 2020-2021 שלא הגיעו להבשלה. בנוסף, בוחנת פרלוב את השיח האזורי בלבנון, בסוריה, בעיראק ובאיחוד האמירויות גם כן כלפי אותו ההסכם.

השיח בערב הסעודית מצביע על ארבע מגמות עיקריות:

א. סקפטיות - ספק וחוסר אמון מפרצי ברצון משטר האייתולות באיראן לשנות את מדיניותו האזורית, כמו גם סקפטיות בנוגע למנופי ההשפעה של סין אם וכאשר איראן תפר את ההסכם.

ב. תפקיד סין במפרץ הפרסי - מעבר ממשחק של כלכלה וסחר לתפקיד מדיני בטחוני. רבים מנסים להבין מה המשמעויות האסטרטגיות והאם במאבק בין סין לארה״ב ידה של סין התחזקה במפרץ.

ג. מסר לארה"ב - רבים בסעודיה מדגישים שהתיווך הסיני והצלחתו הוא מעין אצבע משולשלת כלפי ארה״ב. אמריקה, בראייתם, מפנה עורף לאזור ועוסקת באירופה ורוסיה ולכן הוחלפה בסין.

ד. המגמה החסרה – הזווית הישראלי - חוסר ההתעסקות באופן מוחלט בזווית הישראלית באירוע זה. אין עיסוק או השוואה לתהליכי הנורמליזציה עם ישראל. מדוע דווקא הציר עם איראן בתיווך סין התקדם והבשיל בעוד התקדמות ביחסים עם ישראל בתיווך האמריקאי לא הבשיל (בינתיים)?

לצד השיח בערב הסעודית, השיח האזורי מצביע בעיקר על התעניינות ברווחים ומהו האינטרס של כל אחד מהצדדים בחתימת ההסכם. כמו כן, תושבי האזור מנסים לבחון מה הסיכויים שההסכם ישפיע גם עליהם לחיוב.