החוקרת אורית פרלוב עוסקת בפינתה הפעם בשיח הציבורי בעזה מיד עם היוודע ניסיון החיסול של המנהיג והסמל הבולט ביותר של הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, בלב מחנות העקורים של חאן יונס.

לפי פרלוב, השיח הציבורי בעזה התחלק בעיקרו לשלוש: השיח הבולט ביותר היה בקרב הציבור ״הלא מעורב״ מחוץ לחאן יונס ובתוכה, שקילל את חמאס ואת מוחמד דף על שבחר להתחבא בלב אוכלוסיית עקורים, נשים וילדים - דבר אשר הוביל לטענתם למותם ולפציעתם של כ-300 אזרחים. הציבור העזתי זועם ותוהה האם חייו של דף שווים יותר מחייהם של 300 עזתים .

השיח השני שאותו תסקור פרלוב מאפיין את אותה קבוצה התומכת ומזדהה עם חמאס, ואשר הפנתה את חיציה דווקא כלפי הפת״ח, לאחר שאלו הפנו אצבע מאשימה כלפי חמאס על הסתתרותם בין אזרחים. תומכי חמאס יצאו נגדם ואף כינו אותם "בוגדים ומרגלים". הקבוצה השלישית והאחרונה שעליה תדון פרלוב טענה כי על חמאס כעת להסלים את המצב בעקבות ניסיון החיסול ולהתנקם, להפוך את המשוואה ואף לפגוע בחטופים הישראלים.

לבסוף, פרלוב מנסה לברר מדוע חיסולו של דף לא הביא לתגובה רצינית הן מהזרוע הצבאית והן מהציבור הפלסטיני בעזה, בגדה, בירדן ובדרום לבנון. האם הדבר מעיד על קריסת הזרוע הצבאית של חמאס? האם הציבור הפלסטיני לא מאמין שדף חוסל ולכן אינו מגיב או שמא לחמאס יש יכולת לפעול וכעת מחפש את התיזמון הנכון לתגובה ?