מקרל

אחרי המסע שלנו בעקבות התפתחות המונח חילוני, מעמדה הממוקמת אל מול הדת, כעת אנו צוללים אל השאלה – מהי חילוניות? מהם שורשיה ההיסטוריים? לשם כך, תומר ועמרי צוללים אל העבר היהודי ובארץ ישראל, וחוזרים עם ראש מסובב.

אם הדת היא 'אפקט של פרקטיקה דתית', האם יש כזה דבר 'אפקט של פרקטיקה חילונית'? אם הדת מציעה מסגרת ברורה (או שואפת להיות ברורה) של כללים, טקסים, אמונה, מנהגים ומעשים, מה האופן בו החילוניות מנסה לטפל בבלתי-נסבל בקיום האנושי? מאיפה הגיעה הציונית הדתית? מה ההשפעה של החרדיות על החברה? ואיך החילוניות ניגשת לשאלת החרדה, הכאב, השונה?

עם ההימור של פסקל (שם 100 על 'אין אלוהים'!) נעמוד על ההבדל בין רציונל ואמונה, עם פרויד (למה אני חושב על אבא?) נשאל את הקשר בין פרקטיקה ואמונה, עם הפסיכואנליטיקאי קרלו דה פנפיליס (חרד מלבטא את זה...) נבחן את האפקט של פרקטיקה דתית, עם התנאים (שומו שמיים) נגלה איך הלימוד הפך לפרקטיקה דתית, עם אסא כשר (אחשלי, נפגעתי) נעמוד על המושג 'פגיעה ברגשי הציבור הדתי', נקפוץ גם לטריפ קטן בהודו (האורות! אחי!) ונגלה מדוע נציגי Wolt (יתברך שמם) הם הפסיכולוגים הטובים ביותר.

מוכנים לטריפ אחר? תכינו קפה (תביאו לייק), תפתחו את האוזניים (ותגיבו!), מתניעים ויוצאים לדרך עם עוד פרק הזוי של מקרל (איך אפשר לאכול את זה?!).

קריאה נוספת:

יהושע מנחם רוזנברג, חופש הביטוי מול האיסור על פגיעה ברגשות דתיים, דעת: ספטמבר 2011

מתוך תמלול ותרגום לעברית של המפגש השלישי בסדרת מפגשים לקראת כנס ה-WAP לשנת 2024, ניתן לצפייה - https://www.youtube.com/watch?v=Mh5zeAmVqiE&t=1056s

לאקאן, סמינר 10.

לאקאן סמינר 11.

יש לנו מספיק סיבות לריב, אבל האם הדת היא סלע המחלוקת המרכזי בחברה הישראלית?

העובדות מדברות בעד עצמן: ישראל רותחת, שאלת גיוס החרדים עומדת על הפרק בשיאה עם דיון בג"צ ומחאות אדירות מתפרצות ברחובות. ממשלת וכנסת ישראל, עושה הרושם, בוחרות שוב ושוב לחמוק מהכרעה ולקדם התחנחנויות פוליטיות לטובת הבחירות. ובינתיים, ברחובות צועקים "גיוס חובה לכולם". על רקע עליית עוצמתן של המפלגות המשיחיות, הזעם על הדת גובר, אך נראה שלא עוצרים לשאול – בעצם, מה קרה לחילוניות? מה קרה לאדם החילוני?

תומר ועמרי פותחים מהלך אל לב האינדיבידואל עם שאלות שלרובנו לא נוח לשאול. הגענו למסקנה שהכי קל להפנות את הזרקור החוצה ולשאול מה קרה לדת, אבל אולי הגיע הזמן להתבונן פנימה, לחקור לבב. שלושה פרקים יוליכו אותנו בדיון על החילוניות: מאיפה בכלל הגיע המושג הזה חילוני? מה ההבדל בין חילון וחילוניות? מה הקשר בין חילוניות ודת? ומהי חילוניות בישראל 2024?

נקפוץ לבקר את איש האמונה הבודד ושפינוזה יכין לנו יופי של קפה (עם הרבה הל!), עם הפסיכיאטריה נתהה על הגדרת הניהיליזם (ניהיל נובי תחת השמש?), ניטשה יסקרן אותנו על טקסי הכפרה (ניטשה, כפרה עליך!), נשוטט בדרך עם כהן מתוך מדרש ויקרא רבה (רק אל תתנשא עלינו!), נקרא קצת בעיתון הצבי (פשוטים אנחנו), וניוועץ בזוכה פרס ישראל למדעי היהדות המוקצה יוסף קלוזנר (תשמע, עגנון לא שכח לך...), עם הפסיכואנליטיקאית לאורה סטורטי נלמד מעט על התשוקה בדת (בצניעות, כמובן, בצניעות!), וננסה גם לעזור לבן-גוריון להבין את החזון-איש (למי יש עגלה ריקה להשאיל?) כי... בואו, איזה הנדסאי תחבורה היה בישראל בתחילת דרכה?

ואיך כל זה קשור באינדיבידואל? נותיר לכם להכריע, אז תנו פה איזה לייק קטן, כתבו בתגובה את דעתכם (האינדיבידואלית!), ואל תפסיקו לשאול את השאלות הלא-נוחות. יאללה, מתחילים!

קריאה נוספת:

הצבי, 2.10.1895, מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית

י’ קלוזנר, שפת עבר – שפה חיה, 1896, מתוך “מאגרים” של מפעל המילון ההיסטורי

"חילוני וחילוניות", האקדמיה העברית ללשון.

מתוך תמלול ותרגום לעברית של המפגש השלישי בסדרת מפגשים לקראת כנס ה-WAP לשנת 2024

שפינוזה, ב., "מאמר תיאולוגי מדיני", מאגנס: 1961

סולוביצ'יק, י., "איש האמונה", מוסד הרב קוק: 1992

ניטשה, פ., "המדע העליז", תרגם: ישראל אלדד, שוקן:1975

חזון-איש שבן-גוריון רוצה בעצתו: מי הוא הרב קרליץ המתבודד בבני ברק שהיהדות הדתית שומעת בקולו?, מעריב, 20 באוקטובר 1952

מה קרה לאינדיבידואל?

המסע שלנו אל לב הדמוקרטיה הוביל אותנו, באופן בלתי נמנע, אל האדם הפרטי והאפקט של האינדיבידואל על הקבוצה. אבל מה זה בכלל אינדיבידואל? האם מדובר במושג זהה לסובייקט? אנחנו כולנו רוצים להיות אינדיבידואליים – אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו יודעים מה זה אומר?

דבר אחד בטוח - אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה, מבלי לדבר על האדם. למרות שפעמים רבות מספרים לנו שהדמוקרטיה היא הרוב (קבוצה), אנו מוצאים כי מהותה היא עבור האדם (פרט). איך איבדנו את הפרט בתוך הקבוצה? ומדוע אנחנו בורחים בימינו כל הזמן אל עבר אידיאלים קבוצתיים? תומר ועמרי משנסים מותניים ולא מוותרים לאקסיומות, אלא צוללים לעומק עם קפיצת ראש נחושה ומגלים בעומק האינדיבידואל... חרדה.

עם פרוטגורס (איך מאייתים את זה?) נברר מדוע "ידע הוא תחושה", עם ולטר בנימין נתערבל בסערת הקידמה (תביאו מטריות!), עם היידגר (אוי ויי זמיר) נמקם את החרדה עם אפקט של אינדיבידואל, עם פרויד ולאקאן נגיש מנה של חרדה (יאמי?) אשר תמקם עבורנו את האינדיבידואליות בפני עצמה, עם ניטשה נבדוק את מות האלוהים (יש למישהו פלסטר?) והמעשה שאינו אידיאליסטי (תשכחו מהפלסטר...), ועם מונטי פייטון (שראברי!) נגלה כיצד מלך מכונן את עצמו (עם הרינג!?).

מהקבוצה אל האינדיבידואל, מקרל חותמת מהלך ופותחת דלת לסדרת פרקים מנקודת מבט אחרת.

קריאה נוספת:

בנימין, ו., "תזות על הפילוסופיה של ההיסטוריה" 

לאקאן, ז'אק, סמינר XXVII: הדיסולוציה (1980).

ליבס י., "כתבי אפלטון" – כרך ד', מתוך: תאיטיטוס, שוקן: 1975.

מונטי פייטון, הגביע הקדוש.

ניטשה, המדע העליז, הוצאת שוקן.

ניטשה, "מעבר לטוב ולרוע", תרגום: ישראל אלדד, שוקן: 1967

פרויד, עתידה של אשליה.

Heidegger , M. ( 1962 ). Being and time . New York : Harper & Row.

Soler, Colette. Lacanian Affects. Routledge.

בחלק הקודם, חקרנו מה קורה כשהדמוקרטיה היא רק מנגנון ללא מהות. אך מהי המהות הזו? ככל שאנו הולכים ומתרחקים מהרעיון הדמוקרטי בדיון שלנו אנו מוצאים עצמנו תוהים על תכלית הדמוקרטיה והמעשה האינדיבידואלי. מה קרה לדמוקרטיה? ככל ודמוקרטיה אינה רק מנגנון?

האם הדמוקרטיה היא רעיון משיחי? ומה אם בעצם אנחנו כבר בדמוקרטיה, ישראל הדמוקרטית, ונפתרה כל הבעיה? תומר ועמרי מעמיקים חקור בשאלה – מהי דמוקרטיה ומה קרה לה. הפעם, דרך הפריזמה הקטנה של האדם בדמוקרטיה, ולא דרך מבט מאקרו: דמוקרטיה כמנגנון של צורת שלטון. אולי אם נמקד את המבט באינדיבידואל, נוכל לחלץ מהי דמוקרטיה בימינו.

לשם כך, אנו פוגשים לשיחה את חנה ארנדט שתלמד אותנו דבר או שניים על הולדת (מי מביא עוגה?), נפגוש את ביון-צ'ון האן שידכא אותנו לגבי המצב המודרני (...מי מביא פרוזק?), עם תלמוד בבלי נברר מה קרה לעגלה הערופה (מי מביא מנגל?), עם פרנץ ברנטנו נתהה על האינטנציונליות של האדם (מי מביא מילון?), עם לאקאן נחקור את ההבדל בין חוק וציווי (מי מביא שופט?), ועם השר ברקת נבדוק מי אחראי על הכלכלה (מי מביא שקל?) ומדוע אין אחריות בפוליטיקה יותר (מי מביא טישו לנגב את דמעות השר המסכן?).

מהמכניזם, לקלפי, מהקלפי למדיה החברתית, מהמדיה החברתית לרחובות עם שלטי הפגנה, ומשלטי הפגנה לבית המעצר של מרחב ירקון – מקרל יצא לבדוק מה היא בכלל דמוקרטיה.

אז מה באמת קרה לדמוקרטיה? מוזמנים גם אתם לנחש! כתבו דעתכם בתגובה, לחצו לייק ושתפו בפרופיל המדיה חברתית שלכם - בין המנחשים נכונה יוגרל שר בממשלת ישראל. אולי סוף סוף יהיה להם שימוש למשהו...

קריאה נוספת:

בבלי מסכת יומא כג

לאקאן, סמינר 7

לאקאן, סמינר 20, עוד, הוצאת רסלינג.

פרנץ ברנטנו, על ראשית ההכרה המוסרית, מאגנס:1954

Arendt, H. (1958). The human condition. Chicago: University of Chicago Press

Byung-Chun Han, The Agony of Eros.

Derrida, Specters of Marx

ÉRIC LAURENT, “LE TRAITEMENTPSYCHANALYTIQUE DU TRAUMA”

Popper, K. R. (1945). The open society and its enemies (Vol. 1). London: Routledge

קל לשפוט את הרוע כאשר הוא רחוק מאיתנו. אבל מה קורה כאשר הרוע טמון בכל אחד ואחת, ומהווה למעשה חלק בלתי-נפרד מהיות אדם? שאלת היסוד הזו תלווה אותנו במסע אל שאלת הדמוקרטיה. אם העד הראשון הוא להבין מהי דמוקרטיה ומה קורה במדינה דמוקרטית, נהיה חייבים לתהות האם האדם הוא כלל יצור דמוקרטי.

לאחר שרשרת ארוכה של פרקים, תומר ועמרי יוצאים מצוידים בתובנות ושאלות לשאול 'מה קרה לדמוקרטיה'. נתיב זה מוביל דרך אחד האירועים מסמרי השיער בהיסטוריית צה"ל ומדינת ישראל, אשר בכל זאת תועד וחשוב שלא ישכח. משם נמשיך אל הדמוקרטיות המודרניות, ההומניזם, המכניזם, הדת והאזרח.

הרצאתו של עמית סגל ("הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו") תוביל אותנו לתהות מהי עיתונות, תומר אביטל ("הנה אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון") ילמד אותנו על מניפולציות של התקשורת, הפסיכואנליטיקאי ז'אק-אלן מילר ("דוקטור, איים אין טרבל!") ירקיד את הדמוקרטיה לצלילי ריקוד המכונה, מרקס ולנין ("עֲבוּר הַדְּרוֹר וּפְדוּת הָרוּחַ!") יחלצו אותנו מכלוב הברזל של הגלובליזם.

זהו חלק אחד מתוך שניים על הדמוקרטיה הישראלית, ואנו מבטיחים לכם כי אם רק תתנו לנו לייק, תסמנו 'עוקב' ותממנו לנו את הפודקאסט, תזכו בדמוקרטיה אמיתית!*

* כל הכתוב לעיל הנו המלצה בלבד ואינו מהווה חוזה מחייב בישראל (אולי באורגוואיי), אבל תביאו לייק, מ'כפתלכם... (ולכו לשמוע אורגוואיי 44).

קריאה נוספת:

אביב לביא, "הוחלט וקויים - רחצוה, גזזו שערותיה, אנסוה והרגוה (מתוך יומנו של דוד בן גוריון, 22.8.49)", הארץ 28 באוקטובר 2005 

תומר אביטל, "מדריך מעשי לקריאה ביקורתית: איך להתגבר על פייק ניוז ועל המניפולציות של התקשורת בישראל", הוצאת איחוד העיתונות העצמאית

ÉRIC LAURENT, “LE TRAITEMENTPSYCHANALYTIQUE DU TRAUMA”

Jacques-Alain Miller, “The Response of Psychoanalysis to Cognitive-Behavioral Therapy” in The Later Lacan, SUNY Press.

Lenin, V. I. (1917). The state and revolution. Petrograd: State Publishing House

Marx, K. (1867). Capital: A critique of political economy (Vol. 1). Moscow: Progress Publishers

אחד האירועים הכואבים והנוראיים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, הוא השואה. אך זה לא רק אירוע, זה לא איזו נקודה בהיסטוריה וברישומים ההיסטוריים, אנקדוטה שיש ללמוד וללמד, זהו פצע פתוח, חור במובן, טראומה יסודית, ונראה שאיננו רוצים לדעת על הפן הזה של השואה דבר וחצי ודבר.

מה זה אומר 'זיכרון השואה'? מהו זיכרון? האם זיכרון וזכר זה אותו הדבר, וכיצד הדברים נוגעים זה בזה כאשר מדובר בהשלכות החינוכיות, הפוליטיות, האידיאליות, המעצבות של מדינת ישראל, החברה הישראלית, והעתיד שאנו מעצבים בכל מעשה ומעשה.

תומר ועמרי יוצאים למסע לא פשוט אל אחד הנושאים הרגישים בלב החברה הישראלית, ושואלים – מה הקשר בין "כל דור ודור עומדים לכלותנו" ובין "לעולם לא עוד"? כיצד זיכרון השואה מעצב את ישראל? ואולי לא רק את ישראל, אלא גם את העולם? כיצד אנו פועלים עם זה בישראל ומחוצה לה, כלפי פנים וכלפי חוץ? ומה לגבי ניצולי השואה, מה ישראל של ימינו עושה עמם? בנוגע להם?

עם קיקרו ובעזרת הרטוריקן תומס וילסון נקרא על הזיכרון עם סימונידיס מקליאו וקיקרו, פרויד יוביל אותנו בנבכי הזיכרון והטראומה, עם הפסיכואנליטיקאים פיליפ לה-סניה, מישל מונטרלה ואריק לוראן נעמיק בנושא של טראומה בתרבות, ואי-אפשר לדבר על נושא זה ללא פניה אל 'יד ושם', נשתמש גם בסארטר, קירקגור והאקזיסטנציאליסטים, וכמובן שנהדהד מעט מקולו של ק. צטניק.

קריאה נוספת:

"ק. צטניק – השיבה מהפלנטה האחרת", כאן דוקו.

"פורס מז'ור" מאת רובן אוסטלונד.

סארטר, האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, הוצאת כרמל.

שירלי זיסר, Writing, speech and flesh.

שירלי זיסר, סמינר על פסיכו-רטוריקה.

מישל מונטרלה, l’ombre et le nom sur la feminite

וילסון, תומס. "The Art of Rhetorique".

פטריסיה בוסקין-כרוז, "אופניות חדשות של פריצה טראומטית: מהעולם - לשאריות"

אריק לוראן, "ההופכי של הטראומה"

פרק מיוחד: זכרון בסלון – האם השואה מנוצלת לצרכים פוליטיים?

בשנת 2001, זכה הפילוסוף הצרפתי היהודי ז'אק דרידה בפרס על שם תיאודור אדורנו ובנאומו, התייחס למושג "החיה", כפי שאדורנו הבין אותנו. דרך צוהר זה, תומר ועמרי צוללים אל עומק השאלה 'מה קרה לפשיזם?'.

כן, זה היה חתיכת ניים-דרופינג, אבל יודעים מה? יש לנו עוד הרבה! מה הקשר בין להיט הקיץ האחרון של גרטה גרוויג (הא?), הסרט ברבי, ופשיזם? מה ברבי תורמת לנו בהבנת הפשיזם בתצורתו המודרנית?

מיקלו תומאס גאספר (הופה!) ילמד אותנו על הפשיזם ההונגרי, ויוזף שטיגליץ (פששש) על פשיזציה בכלכלה העולמית. חשבתם שזהו? עוד קצת... היטלר (וואי וואיי...) ילמד אותנו על צמחונות מתחסדת וכאבי בטן פשיסטים, בעוד זיגמונד פרויד (וואראדי!) יזכיר לפשיסטים את מה שהם הכי מפחדים ממנו, כאן 11 (בום!) יחזיקו לנו יד במסע לעבר אל נבכי המנדט, וז'אק לאקאן (יא סלאם!) מחזיר את האתיקה לשולחן, אבל יש עוד אחרון חביב... מר לנין (טה טה טה דאם!) אשר גם לו יש מה לומר.

אם גם אתם תוהים מה קרה לפשיזם, אפשר להסתכל בחדשות, או להקשיב לדיונים בערוץ הכנסת, ולהשוות אל הדברים שאומרים במקרל – תגיבו לנו עם דוגמאות, ובין המגיבים יוגרל חופש הביטוי וזכות ההצבעה, כל עוד נשאר במלאי. ואל תשכחו לעשות לנו לייק! אומה חזקה עושה לייק למקרל! קדימה, צוללים.

קריאה נוספת:

אומברטו אקו, "הפאשיזם הנצחי", תרגום: יונתן פיין, תשע נשמות:2019

שטיגליץ, י., "אי נחת בגלובליזציה", הקיבוץ המאוחד: 2005

לנין, האימפריאליזם.

"המנדט", כאן 11 

"מעבר לעיקרון העונג", ז' פרויד.

" האגו והאיד", ז' פרויד.

שלושת המאמרים על מיניות. ז' פרויד.

Crouse, B. (2012). Fascism: A Precursor to Postmodernism. The Imaginative Conservative

Derrida, Jacque. “Fichus: Frankfurt Address” Paper Machine. Stanford University Press. 2002.

Fascism in the Age of Global Capitalism, Margit Köves, Social Scientist , Sep. - Oct., 2004, Vol. 32, No. 9/10 (Sep. - Oct., 2004), pp. 36-71

Lacan, Jacques. Seminar VII: The Ethics of Psychoanalysis.

'חת-שתיים! 'חת-שתיים! צועדים בקצב הדוק, עם שלם כיחידה אחת אל עבר עתיד האומה הנצחית!

האם הפשיזם כבר כאן? מפתה לחשוב ככה.

עם תכנון יישוב עזה על חורבות המלחמה, סנקציות מארה"ב על יחידות של צה"ל, הגבלת התקשורת, צנזורה תדירה, וממשלה שקוראת לישראל השלמה והגבלת זכויות האזרח, אפשר להאשים אותנו?

אבל אולי לפני שנרוץ לשאלה הזו כדאי שנשאל – מה זה בכלל פאשיזם? ואם הוא כאן, איך בכלל מותר לנו עדיין לעשות את הפודקאסט הזה?

מאתגרים אותנו – ואנחנו מאותגרים! כן, כן. זהו אחד מתוך שני פרקים בהזמנה (ידעתם שאתם יכולים להציע נושאים? בקרוב תגלו...) על הנושא השנוי במחלוקת – מהו פשיזם ומה קרה לו?

מה מבחין את הפאשיזם מדיקטטורות ומשטרים אבסולוטיים אחרים? למה הפאשיזם מגיב? באיזה אופן מדובר בתופעה מודרנית והאם בכלל יכול להתקיים פאשיזם בימינו?

תומר ועומרי מתחילים את המסע במוזיאון יד ושם [נשבעים לכם], מבקרים את תומס הובס [לווייתן! לווייתן בשקל!] ומצקצקים על ביבי נתניהו שעדיין משחק עם בובות. יחד, נסקור את מוצא המינים ונתפלמס עם דארווין [מה עדיף – בננה או שטריימל?], ונקנח עם זיגמונד פרויד (הוא בטוח היה אומר על זה משהו) ופירוש החלום (ישראל השלמה? שתי מדינות לשני עמים? פרס פוליצר? גם לנו מותר לשאוף...).

ובשביל מה כל זה? כמובן - הכול בשביל הלאום!

רק תזכירו לנו דבר אחד... כמה לאומים יש בישראל...?

קריאה נוספת:

זיגמונד פרויד, פירוש החלום, הוצאת עם עובד.

"פשיזם", מרכז המידע אודות השואה, יד ושם

התשדיר של ביבי עם הבובות

צ'רלס דארווין, מוצא המינים, מוסד ביאליק.

תומס הובס, לוויתן, הוצאת שלם.

Brubaker, Rogers (1996). Nationalism reframed: Nationhood and the national question in the New Europe. Cambridge University Press. p. 15. ISBN 978-0-521-57649-9.

Coakley, John (April 2018). "'Primordialism' in nationalism studies: theory or ideology?: 'Primordialism' in nationalism studies". Nations and Nationalism. 24 (2): 327–347. doi:10.1111/nana.12349

Derrida, Jacque. “The Laws of Reflection: Nelson Mandela, in Admiration”. Psyche: Inventions of the Other. 2008.

Reinach, S. Orpheus: A History of Religions.

הכירו את האדון החדש – הקפיטליזם.

כיצד אדון זה מטפל בבעיית חופשי הביטוי? ומהו מקומה של הצעקה במשטר הקפיטליסטי? אנו יוצאים אל מסע במורד הגרון, לבחון היכן ממוקם חופש הביטוי בימים אלו. נוע תנוע, ואנו נעים!

לאקאן יספק לנו הצצה על הנגטיביזם של חופש הביטוי, וננסה לפענח את מיקומם של אופני דיבור שונים ביריעה הדמוקרטית (קואורדינטות בבקשה!). קאנט יצווה עלינו לקחת אחריות, וננסה לתהות על מהות הציווי (הצב הקטגורי אט אט מתקדם!). פופר יתעקש שיש אבחנה בין סובלנות ופלורליזם ויוביל אותנו במשעול האנטי-שרירותי אל הדיאלוג האפשרי (האומנם?). ועם הפנתרים השחורים נשיב את הכבוד למספר 5 (למרות שדאגלס אדמס טען 42...). ומה עם מנשה נוי? מה הוא תורם לנו לכל זה? הוא מראה לנו שאפשר!

מהאגורה היוונית אל המדיה החברתית של ימינו, נסייר ונתבלבל בין אופני דיבור שונים, ונתהה – באומץ רוח! – האם יכול להיות שבעצם... כולנו טעינו בדרך? אל דאגה, הליכוד ישיב את הסדר על קנו עם קצת סחר-חליפין וקורטוב של אייל ברקוביץ'.

ועם מה נשאר בסופו של דבר? עם לייק שלכם, ולחיצה קטנה על 'מעקב'. ואם ירצה הגורל – גם את דעתכם בתגובה, כי לא רק שיש לכם את החופש להתבטא, אלא גם הזמנה רשמית מאיתנו.

קריאה נוספת:

"שובר שתיקה: ברקוביץ' על חשבון הנפש, נתניהו – והפרידה מאופירה". חדשות 13. 9 בפברואר 2024.

החמישייה הקאמרית - המונולוג של מנשה נוי עם 'רק מראה שאפשר'

לאקאן, ז'אק. "פונקציה ושדה של הדיבור ושל השפה בפסיכואנליזה", בתוך כתבים כרך א' (2015). רסלינג.

עמנואל קאנט, תרגום: מ.שפי, הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, מאגנס, (1932) 2002, עמ' 18

Brian Leiter, "The Case Against Free Speech," 38 Sydney Law Review 407 (2016). chicagounbound.uchicago.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=12563&context=journal_articles

Calloway, C. R. (1977). Group Cohesiveness in the Black Panther Party. Journal of Black Studies, 8(1), 55–74. 

Journal of Consumer Research, Volume 36, Issue 4, December 2009, Pages 600–610, 

Popper, K., Havel, V., and Gombrich, E. (2002) The Open Society and Its Enemies. Edition 7. Volume 1: The Spell of Plato; Chapter VII, Section II, p136, P2-3. London and New York: Routledge, Taylor & Francis Group. ISBN 0-415-28236-5 Hbk

Soler, Colette “Hysteria in Scientific Discourse”. Reading Seminar XX (2002). Suny Press.

Walzer, Michael (1997). On Toleration. Yale University Press

חופש הביטוי, איזו חגיגה שלא נגמרת. זה מוצר שכולנו רוצים, אבל רובנו לא בטוחים מה הוא כולל. כמו הרבה מוצרים מיובאים, הוראות ההפעלה הגיעו לא מתורגמות (או בעברית-סינית קלוקלת שאנחנו עדיין מנסים לפענח).

תומר ועמרי מפשילים שרוולים, לוקחים נשימה עמוקה, ופותחים במסע בין שני חלקים אל חופש הביטוי, מרוחים בקרם הגנה מפני דיקטטורה (בקרוב אצלכם). יאללה, התחלנו!

בתסריטאות אומרים – 'דיאלוג הוא פעולה', וזו יריית הפתיחה שלנו לשאלת אחד העקרונות היסודיים לדמוקרטיה: מה זה חופש ביטוי? מתי דיבור הוא פעולה? איזו סוג של פעולה? וכיצד אלו קשורים לדמוקרטיה ולאומנות?

מ'זכות הצעקה' של החבר ברנר נצלול אחורה בזמן אל 'זכות התנועה' של גלילאו גליליי, נציץ אל נבכי האינקוויזיציה (ג'יזס...) ונבקר את ג'ון סטיוארט מיל על כוס אמת חמה ומהבילה אשר בושלה היטב בתנורו של עכנאי (יאללה רבי אליעזר!), זהו מסע חתחתים – דרך התלמוד הבבלי והמשנה (אתאיסטים: אזהרת טריגר), אך בסופו של דבר נמצא עצמנו בצרפת מבקרים את מר יעקב דרעי (הלוא הוא ז'אק דרידה), אשר יזכיר לנו מה הקשר בין ספרות ודמוקרטיה, אחריות וחופש הביטוי, ועד כמה חשובה היא אותה זכות הצעקה.

אבל אל תדאגו... כאן לא תם המסע, רק חלקו הראשון. נמשיך בפרק הבא (אם תעשו לנו 'subscribe' או 'follow' גם תקבלו על כך תזכורת!).

קריאה נוספת:

חיים גורי, דן גלברט, שלמה שבא, הפרק: הולדת, סיפור המעשה, חמישים שנה להסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1969, חמ"ע

ג'. ס. מיל, על החירות, תרגום עופר קובר, הוצאת ספרי עליית הגג, 2006

בבלי, בבא מציעא נט, ב

משנה עדויות ה`, ו`-ז`

Derrida, Jacques. On the Name (1995) Stanford University Press.

Stephen Hawking, On the Shoulders of Giants: The Great Works of Physics and Astronomy, Running Press, 2003, pg 396-7