מקום אחר - שיחות והרהורים על יצירה עברית ברחבי העולם

אמוץ גלעדי היה אמור להיות חלק מ״המיני סדרה הפריזאית״ אך התברר שהוא גר בכלל בספרד ולפיכך זוכה לפתוח לראשונה בתולדות הפודקאסט את ה״סדרה הספרדית״. בשיחה איתו אנחנו מדברים על ההגירה בתוך ההגירה מצרפת לספרד, על הפרוזה היחודית שלו ועל הקשר שבין הרשת הדיאספורית לרשת קוראי הספרות הניסיונית.

במהלך השיחה מקריא אמוץ את שני הסיפורים הבאים שלו:

מי זה

היא השעינה את אופניה על קיר הבניין הדו-קומתי ולחצה על כפתור האינטרקום. זו אני, אמרה בהחלטיות, בתשובה לשאלה מי זה, שנשאלה בקול גברי. מתכתיות הרמקול שיוותה לקול חספוס, צרידות, עומק של חיים שלמים, שלתוכם היא נבלעה דרך הדלת הפתוחה. אילו היה זהיר יותר, היה מבקש הקול לדעת מה הסיסמה, כפי שעושים רוב הקולות הבוקעים מתוך אינטרקומים בעירנו; שכן רבות כאן הבריות המנצלות כל הזדמנות להשתחל לתוך החמימות הביתית של חיי הזולת: טפילים חברתיים, רוחות רפאים. זה אני, הם אומרים ומקווים שהקול באינטרקום או מעבר לדלת לא ירגיש בהבדל, ולפעמים מתמזל מזלם והדלת נפתחת בפניהם, והם פוסעים לתוך דירה מוארת, לתוך זרועות פתוחות, מוזמנים להסב אל שולחן האוכל, שהילדים כבר יושבים סביבו ומחכים רק להם.

הופיע בתוך ספקולציה, גיליון 2, 2021: https://speculation-magazine.com/?p=2136 וכן בתוך הבה להבא, גיליון 16, 2021, עמ' 22-20.

דז'ה־וו

ס', מסוג הטיפוסים שקשה לסווג, מבט מסויג, פרצוף משופם, אבל סתם, בלי טעם, לפי צו השעה; מסוג הטיפוסים שקשה לזווג, מין שלא מוצא אתמינו, עצם שלא מסתפק בעצמו, עוקר לעצמו צלע אחר צלע בשביל עזר כנגדו; מסוג הטיפוסים שקשה לתייג, עוסק בכל הבא ליד, מחליף ארצות כמוגרביים, בכל מקום מקים משפחה, מפרק, עובר לדבר הבא; ומפעם לפעם, הבהוב עמום במוח, מגע רגעי בין נוירונים – במקום אחר, בזמן אחר, בעיניים אחרות, את זה הוא כבר ראה.

חייו לא היו עליזים אז, בגואטמלה, כשעבד בקטיף הבננות. השד יודע איך התגלגל דווקא לגואטמלה. הוא התגורר עם מריה והתאומים בביתעץ רעוע, דו־קומתי, בפאתי המטע. חדרי השינה היו בקומה העליונה; למטה היה המטבח וחדר האורחים. על אחד המדפים במטבח ניצבה צנצנתזכוכית לכסף קטן. לפנות בוקר הייתה מריה עוזבת את המיטה ויורדת במדרגות העץ החורקות. הוא היה שומע אותה שופכת את תכולת הצנצנת עלשולחן האוכל, בוחשת בערימה, שהיו בה בעיקר מטבעות של סנט או חמישה סנט, מחפשת כאלה של עשרה, עשרים־וחמישה, חמישים. קרקושהמטבעות הזכיר לו דבר־מה – במקום אחר, בזמן אחר, באוזניים אחרות, את זה הוא כבר שמע.

כל כך הרבה חיים הוא חי, חיים שנשפכו מכיסיו, ניגרו מעיניו, נשרכו אחריו כמו שובל חילזון. הוא היה מוכן לחלק מהסרח העודף הזהלכמה מאותם הססנים, חששנים, אומללים, שמכלים את זמנם בד' אמות של היפוכונדריה וספקות. לפני זמן רב, בפרהיסטוריה הפרטית שלו, ס' היהאחד מהם: הוא דשדש אז במי אפסיים, השתכשך בהם כדג רקק, ביכר מוך על פני צוף. הוא היה יושב על ספסל בגינה הציבורית ומחטט באולר מתחתלציפורניו; מתבטל עד זרא. רוחו הייתה אפופה ערפילים סמיכים, אבל בבטנו נהמו אינסטינקטים של חיה. הם שלחו תדרי אזהרה דרך מערכתהעצבים, העבירו רפרוף בעפעף, רטט ברגל, צמרמורת בגב; ולאחר שכל המסרים, שנשלחו שוב ושוב, לכל קצות הגוף, אבדו בערפל, הכה בו הברק: עיניו נקרעו אל אור מסנוור, פיו נפער בקללה גרונית. הוא קם והתחיל לצעוד, מסומא, בשילוח איברים, כאצן במרוץ משוכות. הוא הרגיש פתאוםכמו גיבור מיתולוגי שנקרא לעמוד למבחן, לגבור על איתני הטבע וחיות טרף ומפלצות. הייתה לו עכשיו משימה: לעמוד במבחן הריסוק של עצמו.

מתוך הנה הם באים, הוצאת הבה לאור, 2020, עמ' 78-76.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

ג׳וש וינר כבר הספיק לעשות הרבה מאוד דברים בחייו; הוא התחיל בלימודי מתמטיקה ופילוסופיה, עבד כעובד סוציאלי, כמארגן סיורים באכסניית נוער וכיום הוא רב של קהילה בפריז. אנחנו משוחחים על סיפור חייו, על העברית ועל השפות האחרות שבחייו, ובחיי קהילתו.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

בשיחה עם איילת לילטי אנחנו מדברים על ׳חיית שכחה׳, ספרה החדש, שבו היא מתארת שיטוטים מהורהרים ברחובות פריז על שאלות של זרות, קרבה והגירה. במהלך הפרק מקריאה איילת שני קטעים שניתן לקרוא פה:

קטעי קריאה מחיית שכחה (הוצאת תשע נשמות, יוני 2025)

א.

כבר הרבה זמן אני חיה בפריז. הרבה יותר מהצפוי. 

אני זוכרת שחברה שהגיעה לביקור מישראל שאלה אותי עם חיוך על השפתיים: 

״אז פריז היא העיר שלך עכשיו?״ השאלה שלה צלצלה לי לא טוב. לא הבנתי את עניין השייכות. איך עיר בכלל שייכת? המטרופולין הזאת שמכילה מיליוני בני אדם ומתפרשת על פני עשרות קילומטרים, היא יצור הטרוקליטי חסר צורה. היא ההוכחה שאת לא שייכת. 

כל יום את חולפת על פניהם, פרצופים אנונימיים שיורדים ומטפסים במעלה הרחוב, באוטובוס, במטרו. חולקת איתם נסיעה ליעדים לא ידועים, מעל לאדמה ומתחתיה. הצרפתית שלכם מהדהדת באוויר בקקופוניה של מבטאים עיקשים, עד גיחוך לפעמים ;אות לסירובכם להיפרד משפת אימכם, להיות פה אבל לקרקר למרחקים בקריאות אנושות. 

(עמ׳ 11-12). 

ב. 

הגעתי לפריז בעקבות חלום בהקיץ: לעשות מאסטר בספרות צרפתית או בפילוסופיה. לא הייתי בטוחה אם פילוסופיה או ספרות - התשוקה לפילוסופיה הייתה גדולה יותר. לא רק. פילוסופיה הבטיחה לי אושר, התעלות המחשבה אל הגבהים היפים ביותר, הבטחה להבנה יוצרת של הקיום. סיבת היותו. שקט פנימי, שליטה עצמית, התבוננות בטוחה ממעוף הציפור. אחיזה במרחב ובזמן. הרמוניה מהדהדת. מעין סינתזה של האני הקאנטיאני (על אף שהיום זה נשמע לי כמו הונאה עצמית). משהו בספרות הבטיח הרפתקאות גדולות יותר. הסתבכות צפויה. הליכה לאיבוד. סחף רגשות. תשוקה בלתי נשלטת. מעידה. שבילים מפותלים, עושר של חיים שרק הדמיון יכול להעלות על הכתב. גוף חי, נושם, משוטט, תר בלי משים. ניסיונות שבים וחוזרים לייצר דרמה, לשעתק חיים, ליצוק חומר למראות החולפים. התבוננות, אבל בגובה העיניים. עד היטמעות, היעלמות. בדידות עצומה אבל כזאת שמספרת את היותה, את נוכחותה, דרך דמויות הרפאים שהגתה בלבה.

(עמ׳ 32)

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

מחנות הצמחים שלו ברובע ה-20 בפריז שולח גבריאל הגיא לעולם שירה עברית יחידה במינה, שמשלבת את מסורת השירה העברית האנדלוסית עם מסורות שירה נוספות, עתיקות כחדשות. העברית היחודית של גבריאל, יחד עם עמדתו הדתית-מסורתית שאינה לאומית או לאומנית, הן משב רוח מרענן ומעורר תקווה. גבריאל לא רק מחבר את שיריו אלא גם מעתיק אותם בקליגרפיה ימי ביניימית מרהיבה, ובקישור הזה תוכלו לקרוא ולראות את שלושת השירים שהוא מקריא במהלך הפרק.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

אלעד לפידות עוסק מזה שנים בשאלות שנוגעות לקשר שבין השפה לבין הזהות החברתית-פוליטית של קהילות ועמים. בפרק אנחנו משוחחים על מסה שפרסם אלעד לאחרונה בגיליון ה-30 של כתב העת הו!, מסה שהיא קינה על העברית אך גם מפת דרכים לגאולתה. אנחנו מדברים גם על השאלה איך קראו לשפה העברית לפני העידן הציוני ומדוע לדעת אלעד צריך להתחיל לדבר עברית פלסטינית.

בהקדמה לפרק אני מקריא את שני הקטעים הבאים מתוך המקאמה ׳תחכמוני׳ של יהודה אלחריזי, יהודי ספרדי בין המאה השתיים עשרה:

אֲנִי יָשֵׁן וְלִבִּי עֵר. וּבְיָם הַתְּשׁוּקָה סוֹעֵר וּבוֹעֵר. 

וַיְעִירֵנִי מִשְּׁנַת סִבְלִי, שִׂכְלִי. וַיּוֹרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי: 

אַתָּה בֶן אָדָם. מַה לְּךָ נִרְדָּם. 

פְּקַח עֵינֵי רַעְיוֹנֶיךָ. וְהַצְבֵּא גְּדוּדֵי הֶגְיוֹנֶיךָ. וַחֲלוּצֵי לְשׁוֹנֶךָ. וְאַתָּה תֶאְזֹר מָתְנֶיךָ. 

וּלְבַשׁ קְנָאוֹת. לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת. וְלִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר הִיא לְשׁוֹן הַנְּבוּאוֹת. 

וּבְנֵיכֶם מְאָסוּנִי וְחִבְּקוּ לְשׁוֹן זָרִים. אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. הֶעֱבִידוּ

לִלְשׁוֹן קֵדָר לְשׁוֹן יִשְׂרְאֵלִים. וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים.... 

וְכֻלָּם מָאֲסוּ לְשׁוֹן עִבְרִיָּה. וְחָשְׁקוּ לְשׁוֹן הַגְרִיָּה. וְחִבְּקוּ חֵיק נָכְרִיָּה. 

וּבְאֵשֶׁת זָרִים חָשָׁקוּ. וְחֵיקָהּ נָשָׁקוּ. כִּי מַיִם גְנוּבִים לָהֶם יִמְתָּקוּ.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

ביום שבו משחררת נטע אלקיים את אלבומה החדש ״Arénas״, אנחנו משוחחים על עברית פייטנית, מרוקאית יהודית ומוזיקת גוספל, ואיך היא ובן זוגה לחיים וליצירה, עמית חי כהן, הגיעו לחיות בניו אורלינס. לאלבום החדש תוכלו להאזין כאן.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם לולו עומר, אמנית רב תחומית שמביאה אל הבמה שילובים מרעננים ויחודיים של תנועה וקול בשפות שונות, ובכלל זה בעברית. במהלך הפרק אנחנו מקשיבים לביצוע מוזיקלי שלה לשירהּ ׳מתרגמת לא׳, ולהקראה של שיר נוסף, ׳מכתב׳. הנה מילות שני השירים:

מְתַרְגֶּמֶת לא

לְדוֹבְרֵי עִבְרִית בִּלְבַד

שָׂרָה שָׁרָה שִׁיר שָׂמֵחַ

שָׂרָה שָׁרָה שִׁיר

שָׂמֵחַ. לֹא,

לֹא פָּשׁוּט רַק לְדוֹבְרֵי עִבְרִית

אֶלָּא, לְאֵלֶּה שֶׁדּוֹבְרִים רַק עִבְרִית                    

שָׁרָה שָׂרָה.

לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן

הֲרֵי אַלְפַּיִם שְׁנוֹת

וּתְפוּצוֹת וּלְשׁוֹנוֹת

זֶה כְּדֵי לִמְנֹעַ הַשְׁוָאוֹת

זֶה כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בָּעִנְיָן

כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בֵּינֵינוּ

כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר

שָׂרָה שָׁרָה שִׁיר שָׂמֵחַ

נֹגַהּ

שָׁרָה שִׁיר נוּגֶה.

מִכְתָּב

יְקָרַי,

בִּידַיִם רוֹעֲדוֹת,
לֹא מִפַּחַד,
לֹא מֵרֶגֶשׁ,
מִמַּחֲלָה תּוֹרַשְׁתִּית.
לֹא חֲמוּרָה,
לֹא מְסֻכֶּנֶת,
רַק מְבִישָׁה חֶבְרָתִית.
וְלְרֶקַע הַטֶּבַח הַזֶּה,
וְהַטֶּבַח הַזֶּה,
לָמָּה פַּעֲמַיִם? שְׁטוּת!
לְרֶקַע זֶה, הָאֶחָד,
הִדְבַּקְתִּי לִי,
בְּרַעַד,
אֶת הָאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת עַל הַמִּקְלֶדֶת.

יָצָא מְלוּכְלָךְ.
חֲבָל,
עַל הַמַּחְשֵׁב הֶחָדָשׁ,
הַהִדָּבְקוּיוֹת הָאֵלֶּה,
הוּא לֹא רָצָה,
הַחוֹשֵׁב הֶחָדָשׁ,
אֶת הַדָּבִיק הַגּוּפָנִי הַזֶּה.
מִבְּחִינָתוֹ,
זֹאת פְּרֵהִיסְטוֹרְיָה.

אֲבָל הוּא טוֹעֶה,
הוּא לֹא מִתְמַצֵּא בַּמְּצִיאוּת,
שֶׁל הַזְּמַן,
הוּא לֹא מֵבִין,
בֶּעָבָר,
הַיָּשָׁן וְהַדָּבִיקשֶׁל הַדָּבָרהַהוֹוֶה הַזֶּה.

הֲזָיָה,
זֶה לֹא.
זֶה כֵּן,
קַדּוּם, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית,
לְמָשָׁל

וְלְמָשָׁלִים רַבִּים אֲחֵרִים, כְּמוֹ אֵלֶּהשֶׁל הַמִּילִיםשֶׁל הַמֵּתִים,
מִכָּאן וְמִכָּאן.
לָמָּה פַּעֲמַיִם?
שְׁטוּת! אֲנִי מַצְחִיקָה אֶת עַצְמִי,
הָעִקָּר לִשְׁמוֹר עַל רוּחַ טוֹבָה,
יֵשׁ טוֹבוֹת וְיֵשׁ רָעוֹת,
רוּחוֹת, הִתְכַּוַּנְתִּי,
יֵשׁ הַרְבֵּה, מִסְתַּבֵּר.
הִסְתַּבְּרוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים וְהַרְבֵּה הִסְתַּבְּרֻיּוֹת הִסְתַּבְּרוּ שְׁגוּיוֹת.
שְׁגִיאוֹת חֲמוּרוֹת,
הִסְתַּבֵּר,
לֹא יָדַעְנוּ,
קוֹדֶם.

וְגַם לֹא לְכָל שְׁגִיאָה יֵשׁ תִּיקּוּן,
יֵשׁ וְיֵשׁ,
וְיֵשׁ וְאֵין,
יֵשׁ כָּל מִינֵי,
אֲבָל לֹא הַרְבֵּה,
מְעַט,
שְׁתַּיִםכֵּן! לַחַיִּים

וְ

אֶתְמוֹל פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּישֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לִחְיוֹתאוֹהֵב.

בְּאַהֲבָה,
שֶׁלָּכֶם,

הָרוֹעֶדֶת

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

אריאלה עיישה אזולאי מדברת בכנות, באומץ וביושרה על ניסיונותיה להשתחרר מהעברית הישראלית-ציונית ולייצר מרחבי שפה אחרים, שבהם העברית יכולה לנשום ולהתחבר שוב לשפות ולתרבויות אחרות. אנחנו מדברים גם על ספרה  The Jewelers of the Ummah  - A Potential History of the Jewish Muslim World, על ספר הילדים שכתבה Golden Threads, כמו גם על תרגום שהיא עובדת עליו של פואמה של המשורר הברברי הוואד.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

רוברט וייטהיל־בשן התחיל בגיל שלוש עשרה ללמוד עברית מתקליטים ומזה עשורים הוא כותב שירה עברית יחידה במינה ומתפרנס ממשחק בסרטי אינדי בפאתי הוליווד.  אנחנו משוחחים על הדרך אל העברית היחודית שלו, ועל העתיד שלו ושלה. במהלך הפרק מקריא רוברט חלקים מתרגומו לעברית של יצירתו של ט.ס. אליוט ׳שיר האהבה של ג׳יי אלפרד פרופרוק׳, ואת שירו ׳השלכות׳ מתוך ספר חדש שיראה אור בחודשים הקרובים. הנה המילים של שתי היצירות:

מתוך התרגום העברי לשירו של ט.ס. אליוט ׳שיר האהבה של ג׳יי אלפרד פרופרוק׳:

אָז נֵלְכָה נָא, זוּג בְּצַוְתָּא,

שְׁחָקִים עַל עֶרֶב שְׁטוּחַ מַטָּה

כְּמוֹ פַּצְיֶנְט שֶׁעַל שֻׁלְחָן וּמְאֻלְחָשׁ;

נֶלְכָה בְּסִמְטָאוֹת מְסֻיָּמוֹת-אֵין-אִישׁ, 

בַּחֲסֻיּוֹת מִלְמוּל מַרְחִישׁ,

נִמְנֶמֶת בִּמְלוֹנוֹת דַּלֵּי מַשְׂכֹּרֶת, 

וּמִסְעֲדוֹת צְדָפִים זְרוּעוֹת נְסֹֹרֶת:

בִּמְבוֹךְ דְּרָכִים כְּמוֹ וִכּוּחַ מְעַיֵּף

שֶׁגַּם מֻרְשָׁע, גַּם וּמְזַיֵּף,

מוֹבִיל לִשְׁאֵלָה אַחַת מַכְרַעַת...

הוֹ חֲקִירָה בְּמַהִי – מְעַכֶּבֶת; 

שֶׁנַּעֲרֹךְ בִּקּוּר לְלֹא סַחֶבֶת. 

נָשִׁים חוֹלְפוֹת בַּחֶדֶר זוֹ וָזוֹ 

שָׂחוֹת עַל מִיכֶּלְאַנְגֶ'לוֹ....

קָפְצָה... קָפְצָה זִקְנָה עָלַי...

אַפְשִׁיל אֶת שׁוּלֵי מִכְנְסַי.

אֶת שְׂעָרִי אֲסָרֵק מֵאָחוֹר?  אֶסְתַּכֵּן לֶאֱכֹל אֲפַרְסֵק? 

בִּפְלָנֶל מִכְנְסֵי לָבָן לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַיָּם אֵלֵךְ.

שָׁמַעְתִּי בְּנוֹת הַיָּם בְּשִׁיר, וְזוֹ לָזוֹ לְלֹא הֶפְסֶק.

אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵן אֵלַי תָּשֵׁרְנָה.

 ׳השלכות׳

כְּשֶׁגַּלְגַּלֵּי פְּלָדָה מַכִּים פַּסֵּי בַּרְזֶל 

שוֹמְעִים מִתָּא שָׁכֵן קוֹלוֹת שֶׁל זִמְזוּמִים – 

מִבְרֶשֶׁת חַשְׁמַלִּית יוֹצֵאת לְהִלָּחֵם 

בְּצִמְחִיָּה דִּבְקִית בְּפִיו שֶׁל עֲלוּם שֵׁם --

תִּזְמֹרֶת פִילְהַרְמוֹנִית, בְּאוֹרָל בִּי דִּיאֶז,

אוֹ מוֹטוֹר מְהַמְהֵם, פּוֹלֵט עָשָׁן, מָנוֹת 

שֶׁל הֶרֶג מַחֲנִיק, פַּחְמָן חַד-חַמְצָנִי --

נִפְצַר מִמֶּנִּי לְוַדֵּא:  אִם הַקּוֹלוֹת 

הֵם בְּנֵי אָדָם מְבֹעָתִים אוֹ רַק קִשְׁקוּשׁ

שֶׁל זוּג מְאַהֲבִים? חַסְרֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת,

אֲנַחְנוּ גִּבּוֹרִים, אֲנַחְנוּ מִפְלָצוֹת --

וְרוּחַ אֱלֹהִים מֻרְשָׁע בַּלָּאט רוֹחֵשׁ 

בְּשִׁעֲמוּם קָדוֹשׁ, הַמֹּלֶךְ הַמּוֹלֵךְ

עַל כֵּס קֵיסָרֻיּוֹת, גּוּלָגִים, עֲיָרוֹת --

גֵּהוּת פֻּמִּית פְּשׁוּטָה אוֹ הַשְׁמָדַת אֻמּוֹת --

יֵשׁ קוֹל קוֹרֵא בַּמַּעֲבָר בֵּין הַתָּאִים:

אָז כְּבָר לִבְחֹר,  בְּבַקָּשָׁה, שׁוּב מְחַכִּים!  

כִּי הָאִפּוּק שֶׁלָּנוּ עוֹד מְעַט יִפְקַע --

נַפְשִׁי שְׁחֹרָה הִיא, מְטֻמְטֶמֶת לְפָחוֹת --

רֵיקָה מִמַּעַשׂ בִּמְכֻוָּן עִם הַשְׁלָכוֹת.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

השיחה עם יעל אלמוג, חוקרת של ספרות גרמנית מודרנית שעוסקת גם בדיאספורה העברית-יהודית באירופה, מספקת מבט רוחב ועומק על מבחר השיחות בפודקאסט. אנחנו מדברים על קווים מרכזיים שעוברים בין השיחות השונות, בשאלה מדוע אין שיחות עם א.נשים שחיים במדינת ישראל ובכלל מה הקשר בינה לבין ״רחבי העולם״.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠