כשמנסור עבאס מתבקש לתאר את רוחב הפער שסיכל סיכום בינו לבין נתניהו על תמיכה בו ובממשלתו, הוא מתאר באצבעותיו מירווח של בערך שן עקורה, מהסוג שהיה בטיפולו בגילגולו הקצר כד״ר עבאס, לפני שהחליט להתמסר לפעילותו הציבורית. זה היה קרוב מאד. לעבאס לא היה כל קושי רעיוני לחבור לכל מרכיב ממשלה, ישתייך לאיזה צד של המפה הפוליטית שישתייך. הוא עיקבי, לדבריו: כמי שמתנגד להיות מוחרם בידי הזולת, גם אינו מחרים איש, והשחיתות המיוחסת לנתניהו אינה מפריעה לו. 

עבאס, שנולד לפני יובל, בתפר שבין גולדה ורבין, הוא דמות ייחודית בפוליטיקה הישראלית. בחמש שנים בלבד בכנסת חצב לעצמו ולמפלגתו, הרשימה הערבית המאוחדת, נתיב מקורי. הוא מוכוון מטרה ומסרב להניח להפרעות מישניות להסיט אותו ממנה. מפלגות אחרות המייצגות מצביעים ערבים מסתפקות בשריקות בוז מהיציע, לעתים זו נגד זו. עבאס בא לשחק ומוכן לשלם את דמי ההעברה למועדון מוביל בליגת-העל. חבריו בכנסת, מתארים אותו בחיוך כמקביל המוסלמי של ש״ס, מפלגה שכידוע ראשי-תיבותיה מייצגים את הסיסמה ״שלם (ו)סע״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפני רדיו א-נאס שבמרומי מלון רמדה אוליביה בנוף הגליל, מתאר עבאס את כפר (עתה כבר עיר) הולדתו בגליל, מע׳אר, כדגם של ישראל בזעיר אנפין: קהילה רב-דתית, רב-עדתית, רב-תרבותית, המתקיימת בסובלנות הדדית.

זאת, הוא אומר, המציאות המזרח-תיכונית: רוב מקומי שהוא מיעוט ארצי, רוב ארצי שהוא מיעוט אזורי, והסיכוי היחיד לחיים בצוותא הוא במבנה של שתי מדינות שכנות, שואפות שלום. 

נועם השיח שלו אינו מסתיר את כעסו על ממשלת נתניהו, שהשחיתה את זמנה על עניינים שוליים (ההפיכה המשטרית) עד שישראל הוכתה באסון ה-7 באוקטובר. הוא מביע צער על קורבנות הטבח והחטיפה - ביניהם, הוא מציין, 20 ערבים - כמו גם על אלפי האזרחים שנהרגו במלחמת עזה. תגובתו לתעמולה הקושרת את רע״ם בחמאס, כשתי תנועות השואבות ממעיין איסלמי משותף, מאזכרת את הכסף הקטארי שנתניהו הרעיף על סינוואר.

היצירתיות של עבאס מרשימה במיוחד משום שהוא פועל בתוך המסגרת השמרנית של אחד משני הפלגים בתנועה האיסלמית, אך מאגף במהפכנותו הפוליטית גורמים חילוניים ותיקים בפוליטיקה הפנים-ערבית. כדי להועיל לשולחיו הוא חותר להשפעה בחוג מקבלי ההחלטות. בממשלת בנט-לפיד לא רצה לקפוץ מהר מדי, גבוה מדי. בפעם הבאה, אם חצי תריסר הח״כים של רע״ם, לא סופי, יהיו חיוניים להקמת ממשלה, לא יסרב לתיק. המבחר העשוי לעניין אותו נע על כל קשת החברה והכלכלה - רק לא חוץ ובטחון (ולכן גם לא אחד מששת המשרדים המושיבים את דייריהם בקבינט) - ומעל כולם שר הפנים.

עבאס מדבר באומץ על הפשיעה האלימה בחברה הערבית ובתיסכול על קטיעת פעולתו של המשרד לבטחון הפנים בתקופת סגלוביץ׳-בר-לב להפחתתה. במקום שממנו בא ושאליו הוא חוזר איש אינו חסין מפגיעתן של הכנופיות. כנגד הסיכון הברור, הוא אומר, פיתח ״מנגנונים נפשיים״.

הוא הזדרז לסיים את השיחה; ממתינים לו באחד הישובים הערביים, חצי שעה מנצרת, לנצח על סולחה בין משפחות. ריפרוף קל בחדשות הפלילים מהשנה החולפת, שנת ממשלת נתניהו: רצח בפברואר 2023. רצח בספטמבר. רצח בפברואר 2024. לא אחת, לא רק קורבן אחד. הסולחה, מקווה עבאס, תקטע את שרשרת נקמת הדם, אמנם רק אחת מעשרות.

ובשעת ערב, בנצרת, פולח את השקט, שהופר בצהרים באזעקת חדירת כלי טיס עוין וכעת לווה בצלילי תזמורת באולם אירועים, טיקטוק קליעי חצי תריסר כדורים. לא בטחוני, ממהרת המשטרה לעדכן; רק פלילי. בבית החולים נקבע מותו של אחד הפצועים. עבאס אמנם אינו מאבד תקווה, אך לעת-עתה הגעתה מתמהמהת.



הפיק: איתמר אורן
אולפן: צוות רדיו א-נאס, מלון רמדה אוליביה, נוף הגליל
סדרת ההסכתים ״אפרכסת״ מצולמת ומוקלטת באולפני פרוקאסט/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב.