משנה ברורה דרשו אידיש 15 מינוט Mishnah Berurah dirshu daily

דף מח. סימן רעא סעיף יא - יג יש לו רק מעט יין לשבת מה יעשה,נטילת ידיים לפני קידוש דעת הרמ"א

דיני קידוש על היין

סעיף יא

אם אין לו אלא כוס אחד מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו שלא יפגימנו אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום ונחסר ממנו בלילה מוזגו למחר

להשלימו לרביעית והיינו דוקא כשיש לו כוס אחר להבדלה שאם לא כן מוטב שיניחנה להבדלה שאי אפשר בפת משיקדש עליו ולא יהא לו יין להבדלה ואם יש לו שני כוסות מצומצמים אחר מזיגה יקדש בלילה באחד ויבדיל על השני ולא יקדש ביום דקידוש הלילה עדיף

סעיף יב

אחר שקידש על כוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים ואם נטל ידיו קודם קידוש גלי דעתיה דריפתא חביבא ליה לא יקדש על היין אלא על הפת:

הגה: ויש אומרים דלכתחלה יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין (הרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים ורשב"א והגהות מיימוני פרק כ"ט והטור) וכן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות רק בליל פסח כמו שיתבאר סימן תע"ג:

דף מז: סימן רעא סעיף ז - יא, קידוש במקום סעודה כשהקידוש הוא אחר הסעודה, לא קידש בלילה מה יעשה למחר, לשתות מים לפני שחרית כשלא קידוש בלילה, מתי שייך לקדש על הפת ביום, כיסוי החלות בשעת הברכה, כיסו לבנה, כיסוי מזונות, כוס מלא, מים לתוך בכוס קידוש, מים לתוך הבקבוק

What to do if you didn't make kiddish Friday night?

Do you need a white Challah cover?

סימן רעא דיני קידוש על היין

סעיף ז

אף על פי שאסור לו לטעום קודם קידוש אם טעם מקדש:

סעיף ח

אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יש לו תשלומין למחר כל היום:

הגה: ואומר כל הקידוש של לילה (בית יוסף) מלבד ויכלו (אורח חיים בשם תוספות):

סעיף ט

צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו:

סעיף י

מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון ואומר ויכלו מעומד ואחר כך אומר בורא פרי הגפן ואחר כך קידוש:

הגה: ויכול לעמוד בשעת הקידוש ויותר טוב לישב (כל בו) ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בראשי תיבות. וכשמתחיל יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב) ובשעת הקידוש בכוס של ברכה וכן נראה לי עיין לעיל קפט

דף מז. סימן רעא סעיף ו - ז בדין פורס מפה ומקדש, התחיל הסעודה לפני שבת והמשיך בשבת אי אומרים רצה או לא, וכן המשיך משבת למוצאי שבת אי אומר רצה או לא, היינו אי הולכים בתר התחלת סעודה או בתר סוף סעודה

סימן רעא דיני קידוש על היין

סעיף ו

אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שברך ברכת המזון מברך ברכת המזון על כוס ראשון ואחר כך אומר קידוש היום על כוס שני וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אף על פי שמברך קודם קידוש:

הגה: ויש אומרים דאינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר תחלת הסעודה וכן עיקר כמו שנתבאר לעיל סוף סימן קפ"ח ויש מחלוקת אם יטעום מכוס של ברכת המזון קודם שיקדש גם אם צריך לאכול מעט אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודה:

ויש אומרים דאף בגמר סעודתו אינו מברך ברכת המזון תחלה אלא פורס מפה ומקדש ומברך המוציא ואוכל מעט ואחר כך מברך ברכת המזון:

הגה: והכי נהוג להוציא את נפשו מפלוגתת סברא ראשונה

דף מו: סימן רעא סעיף ד - ו, הטעם שאסור לטעום לפני קידוש והבדלה, חלוש חולה מעוברות ומניקת אכילתן ושתייתן לאחר קבלת שבת, פורס מפה ומקדש, בירוך על מאכל ונזכר שלא קידש או לא הבדיל עדיין,

סימן רעא דיני קידוש על היין

סעיף ד

אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש ואם היו שותים יין תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד בלא ברכת היין ואחר כך מברך ברכת המוציא ואם אין לו יין ומקדש על הפת אינו מברך המוציא ויש אומרים שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא:

סעיף ה

שנים שהיו שותים ואמרו בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיקדשו אף על פי שאינם רשאים צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו:

הגה: אדם ששכח לקדש עד לאחר שברך ברכת המוציא ונזכר קודם שאכל יקדש על הפת ואחר כך יאכל אבל בהבדלה יאכל תחלה דהרי אין מבדילין על הפת

דף מו. סימן רעא סעיף ב - ד, אישה לקדש לעצמה באופן לכתחילה, להוצא אנשים, קטן שלא הגיעל חינוך, עדיף לצאת קידוש או לעתות קידוש לעצמו ומה מסומא או מחלל שבת או מבטא אחר, כשהוא אינו רוצה עדיין לקבל שבת אי יכול לקדש לאחרים, איזהו סעודה לכבד יותר של לילה או של בוקר.

סימן רעא דיני קידוש על היין

סעיף א

כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד:

סעיף ב

נשים חייבות בקידוש אף על פי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא (פירוש מצות עשה התלויה בזמן) משום דאיתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם:

סעיף ג

אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה יין לצורך היום והא דתניא כבוד יום קודם לכבוד לילה היינו דוקא בשאר צרכי סעודה אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש כבוד לילה קודם לכבוד יום:

דף מה: סימן רעא סעיף א - סעיף ב, לברך בילדים בליל שבת, זמירות יו"ט אחר שבת, שבת חול המועד, שבת שחל בו יו"ט, קידוש בין 6 ל 7, ליל יו"ט להתחיל הסעודה רק אחר צאת הכוכבים, אי חל שבת באמירת שבת שלום, לצאת קידוש מקטן, ומגדול שעדיין אין לו זקן

סימן רעא דיני קידוש על היין

כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד

דף מה. סימן רע - רעא, זמנים שאומרים במה מדליקים וזמנים שאין אומרים אותה, בענין זמן אמירת שיר השירים

סימן רע לומר משנת במה מדליקין
סעיף א

נוהגים לומר פרק במה מדליקין והספרדים אומרים אותו קודם תפלת ערבית והוא הנכון.

יש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בערב שבת ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה.

סעיף ב'

: ואין נוהגין כן בחנוכה. ובשבת של חול המועד אין אומרים אותו (מנהגים) וכן ביום טוב שחל להיות בשבת אין אומרים אותו

דף מד: סימן רסח סעיף יב - סימן רע לדבר אחרי 18 עד לאחר קדיש תתקבל יחיד יכול לצאת חובת התפילה בשמיעת מעין שבע חובת תפילת ערבית של שבת ויום טוב לנשים

דף מד. סימן סימן רסח סעיף ה - יב בדיני טעה בתפילה,החליף של שבת לחול או של חול בשבת, אם יהדר אחר שניהם לומר ויכולו, אמירת מעין שבע באולם שמחות וכדומה

סימן רסח דיני הטבועה בתפילת השבת

סעיף יב

אין לדבר בשעה שאומרים "ויכלו", ולא בשעה שאומר שליח ציבור ברכה מעין שבע:

סעיף יג

אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל, ושמע משליח ציבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא

דין הקידוש בבית הכנסת ובו סעיף אחד:

סעיף א

נוהגין לקדש בבית הכנסת ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן דאין קידוש אלא במקום סעודה (ועיין לקמן סימן רע"ג) ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא להוציאם ידי חובתם ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבית הכנסת אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת וכן מנהג ארץ ישראל

דף מג: סימן רסח סעיף  ב - ה התחיל אתה חונן בערבית או בשחרת או במנחה, ביו"ט או בשבת, התפלל שמונה עשרה של חול בשבת או ביו"ט.

סימן רסח דין הטועה בתפילת השבת

סעיף ב

אם טעה והתחיל תפילת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה, ומתחיל של שבת. לא שנא נזכר בברכת "אתה חונן", לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות, בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה. ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה:

סעיף ג

אם היה סבור שהוא חול, והתחיל אדעתא דחול, ומיד שאמר תיבת "אתה" נזכר קודם שאמר "חונן", הוה ליה התחיל בשל חול, וגומר אותה ברכה. אבל אם היה יודע שהוא שבת, ושלא בכוונה התחיל ברכת "אתה", אפילו אם הוא בתפילת שחרית שאינה פותחת ב"אתה", אינו גומר ברכת "אתה חונן", דחשבינן ליה כטעה בתפילת שבת בין זו לזו.

הגה: דהרי יכול לומר "אתה קדשת" או "אתה אחד" (תרומת הדשן סימן י"ד).

סעיף ד

מי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, לא יצא. ואם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא:

הגה: במוסף, אפילו לא אמר רק "ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף", יצא. (ב"י בשם הרא"ש פרק מי שמתו