ד״ר מתי שטיינברג היה מזרחן - איפיון שאינו אהוב עליו - צעיר שגוייס לאגף המחקר של המוסד, בסמוך להקמתו בהמלצת ועדת אגרנט כאחד מלקחי הכשלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים. לאחר יובל שנים התברר שההמלצה היתה פשטנית מדי: המחקר שודרג במוסד, בשב״כ, במשרד החוץ ובפיקודים המרחביים, אך שבירת המונופול של אמ״ן לא הבקיעה את אחידות ההערכה השלטת.

שטיינברג נכנס לחדר האוכל הצר של המוסד, בבניין הדר דפנה שברחוב שאול המלך, מול הקרייה, והופתע לזהות בתור את אלוף יצחק (חקה) חופי, מפקד חזית הצפון במלחמה, שהתמנה זה מקרוב לראש המוסד. הוא לא ציפה לראות את הרמס״ד סועד עם עובדיו.

עוד יותר הופתע כשחופי בא לשולחנו ושאל אם הכסא לידו פנוי. נקשרה ביניהם שיחה. איך הגעת הנה, התעניין חופי. ״התגלגלתי,״ השיב שטיינברג. כמוני כמוך, הגיב חופי. ״כשהשתחררתי מהצבא״ - הוא היה ממלא מקומו של הרמטכ״ל המתפטר דדו אלעזר והתאזרח כשמוטה גור הועדף על פניו - ״לא ידעתי במה אעסוק. חשבתי על נהיגת משאית. כשהתפקיד כאן התפנה, התגלגלתי אליו״.

ד״ר שטיינברג הוא שילוב נדיר של חיצוני-פנימי, לא-מימסד עם מסלול שחלף ברבות מתחנות המערכת הבטחונית, חולק איתה רקע וחולק על תוצריה. חופי הוא מבכיריה לשעבר של המערכת ששטיינברג מכבד מאד, כמו גם את ראש אמ״ן בשנות ה-50׳ יהושפט (פטי) הרכבי ואת ראש השב״כ לאחר רצח רבין, עמי אילון, שניהם אלופים, הרכבי גם פרופסור.

מתי היה עוזרו של פטי בממשלת רבין הראשונה, כשהרכבי - חברו של רבין במטכ״ל בראשות דיין ואחר-כך לסקוב - התמנה ליועץ ראש הממשלה למודיעין. רבין העריך את הרכבי, אך בגין מידר אותו ממגעיו החשאיים של שר החוץ דיין עם מצרים ומנע ממנו הערכה מושכלת לקראת יוזמת סאדאת.

גם לאמ״ן יעץ שטיינברג, בתקופות אמנון ליפקין-שחק ואורי שגיא. לא לראשונה, הוא קובל על הדלפות מרושעות נגדו של נתניהו, סגן שר החוץ בממשלת שמיר.. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מפתיע שטיינברג בציון התנגדותו למאפיין הבסיסי של תהליך אוסלו, הארעיות. בלי דילוג מיידי להסדר קבע לא היה לאוסלו סיכוי, לדעתו; ובקמפ דייויד 2000 לא היה סיכוי לנוסחת אהוד ברק, כי שללה מהפלסטינים את תביעתם העיקרית, זאת שתמורתה היו מוותרים אף על שיבת הפליטים - הר הבית.

אילון, מפקד שייטת 13 וחיל הים שהגיע לשב״כ נטול ידע ומשקעים קודמים, נעזר מאד בשטיינברג. בתקופתם, הרבה בזכות שיתוף הפעולה הבטחוני עם הרשות הפלסטינית, ירדה תלולות עקומת חללי הפיגועים. רבע מאה אחר כך, בהגיע דור אחר לצמרות אמ״ן, שב״כ והמוסד, אך כשנתניהו אותו נתניהו, התחלחל שטיינברג לראות כיצד מזולזל החומר הגלוי המצביע על כוונת חמאס לצאת למלחמה.

בשני חלקי השיחה שטיינברג שופע תובנות וחוויות. הוא מתאר איך קצין להוט מדי ביחידה 8200 מילא חללים בתמליל שיחה בין פלסטינים כך שערפאת הופלל ברימזור אור ירוק לפיגועים; וגם מחייך בהיזכרו בשיחת מומחים עם רבין, כשבעודו מרצה את דבריו היה עסוק מכדי להכניס לפיו דבר-מאכל, ורבין שיחק בתפקיד ערפאת המאכיל את אורחיו.

אולפן: הילה ספקטור