ב"שיחה הידועה" בכ"ח ניסן תשנ"א הטיל הרבי את האחריות להבאת המשיח על כל אחד ואחת מאתנו. הוא טען שצועקים "עד מתי" רק מפני הציווי, אך אם היו צועקים באמת משיח ודאי כבר היה בא ואמר שעלינו לטכס עצה ולעשות כל אשר ביכולתנו כדי להביא את המשיח בפועל, הכל באופן של "אורות דתהו אבל בכלים דתיקון". הכוונה החדשה של ספירת העומר כולה "אורות דתהו בכלים דתיקון", כשהכוונה הפרטית של כ"ח ניסן - יום האמת שבתענוג - מלמדת כיצד לצעוק "עד מתי" באמת ולהפוך ל"משנה למלך המשיח" בדרך להבאת הגאולה.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתוך עלון נפלאות לפרשת קדושים

את שבעת השבועות של ספירת העומר רגילים להקביל לשבע המדות מחסד עד מלכות, שמתכללות זו בזו - מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות. אבל שבע הוא גם מספר הנקודות על הקו האמצעי של כוחות הנפש - אמונה, תענוג, רצון, יחוד, רחמים, אמת, שפלות. בספירת העומר תשפ"ב יש לכוון ולהתבונן גם לפי התכללות שבעת הכוחות הללו בנפש. תן לחכם ויחכם עוד.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתוך עלון נפלאות לפרשת קדושים

בעולם הזה החרות מוגבלת (ורק "במתים חפשי"), אך ב"זמן חרותנו" יש לנו חרות למה להיות משועבדים - למגבלות האנושיות, הפנימיות והחברתיות, או לאין-סוף-ברוך-הוא. החרות מתבטאת בכל קומות הנפש - חרות במעשה, בדיבור ובמחשבה, ולמעלה מכך, חרות הרצון וחרות האמונה.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתןך תורת הרב יצחק גינזבורג

מתפלת טל, במוסף של פסח, נפתחת 'תקופת הטל' למשך כל האביב והקיץ. טל, בארמית, מובנו גם ילדות וגם משחק - "טל ילדותיך". באביב ובקיץ אנחנו חוזרים להיות ילדים, בנים של המלך המשחקים לפניו ומשמחים את לבו.
הרב איתיאל גלעדי בחזרה על דברי הרב יצחק גינזבורג ביום טוב ראשון של פסח תשפ״ב

המצה היא מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא. לפעמים האמונה מביאה רפואה ולפעמים הרפואה מביאה אמונה, ובאמת אלו שני סדרים המשלימים זה את זה - מאמונה לרפואה ושוב מרפואה לאמונה, כשהאמונה עצמה מתעלה וגדלה: מאמונה בה' לאמונה במשיח ומשם לאמונה בתחית המתים.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתוך עלון נפלאות לחג הפסח

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה - אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". בשביל להסתדר עם ארבעה בנים כאלה - שיכולים להיות גם מציקים ומתישים ופשוט 'גדולים עלינו' - צריך האבא להיות "האדם הגדול בענקים", שכולל ומכיל את כל הבנים. "הגדול בענקים" הוא גם הגדול במעניקים - על האבא לתת מתנה מתאימה לכל אחד מהבנים, מתנה מתוך עצמו ממש. לבן החכם צריך לתת את המח, לבן הרשע צריך לתת את העינים, לבן התם צריך לתת את הלב ולבן שאינו יודע לשאול צריך לתת פה ("פתח פיך לאלם"). כאשר אנחנו נותנים לילדים את המח שלנו (חושבים עליהם), את העינים שלנו (מסתכלים עליהם), את הלב שלנו (מרגישים אותם ואוהבים אותם) ואת הפה שלנו (פשוט מדברים אתם) אנחנו מצליחים לחבר למשפחה אחת אוהבת את כל הילדים, משפחה אחת שמסבה ביחד אל שולחן הסדר.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתוך עלון נפלאות לפסח

התורה מלמדת שהזיווג מטמא את האיש והאשה. כיצד יתכן שמצוה מן התורה מטמאת?! בתורה מרתקת מפריד רבי לוי יצחק מברדיטשוב בין ממד המצוה (החפצא) לממד ההנאה (הגברא) שיש ביחוד, אך בסופו של דבר הוא מציע תיקון שמעלה הכל לקדושה, כאשר ההנאה למטה גורמת גם להנאה אצל ה' יתברך, במערכת של הנאה-הדדית הפועלת בין איש לאשה ובין ה' יתברך לבניו העובדים אותו.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתוך עלון נפלאות לפרשת מצורע/הגדול

עמלק מנסה לפורר את הקשר לה' יתברך, על ידי הספק והכפירה, את המרקם החברתי על ידי החדרת פגם הברית שמהותו בגידה באמון ואת הקשר של האדם לעצמו על ידי בנית תדמית אישית מזויפת וגאוותנית. מול שלשת הפגמים הראשיים הללו עלינו להתעצם באמונה, באמת ובשפלות.
הרב איתיאל גלעדי בשיעור מתוך עלון נפלאות לפרשת תזריע