אבנר ירקוני, שהכל מכירים כנרי, אינו מתפעל מההלחם שהומצא למענו, ״משפטס״ (או בימיו בפרקליטות הצבאית, פרקליטס). שתיהן, הטיסה והמשפטנות, היו ועודן אומניותיו, אבל לטעמו הסדר הנכון הפוך: צוות אוויר תחילה ועריכת-דין, אף שקדמה לטיסה כמטרת מקצוע, אחר כך.

אחיו, אלי, קדם לו בחיל האוויר והגיע במוסד לראשות אגף מבצעי. נרי העדיף את הטיסה הקרבית על ההצבה במודיעין. הוא מבחין בין סתם טייס - ״כל אחד יכול ללמוד להטיס מטוס״ - לבין טייס קרב, שהוא לוחם היודע להתמקד במשימתו, להזיז הצידה כל מה שעלול להפריע לביצוע ולשמור בה בעת על ערכים ומקצועיות, במיוחד כמוביל מבנה של ארבעה מטוסים, מומחיותו לאורך יותר משלושה עשורים.

לאחר שהשתחרר ולמד משפטים חזר לצבא והיה לפרקליט צבאי בעודו ממשיך בטיסות קרביות. בעצם, שירות קבע בפרקליטות ומילואים בטייסת - וכל טייסת בחיל האוויר, הוא מזכיר, מורכב משילוב בין-דורי של סדירים, מילואים וצוותים המשרתים במטה ומגיעים לאימונים ולמבצעים כהצבת חירום.

אלוף-משנה במילואים ירקוני לא רצה לכהן כפרקליט (מחוז) חיל האוויר, כדי להימנע ממעורבות ריגשית ומקצועית. הוא שירת כפרקליט פיקוד המרכז (ויועצו המשפטי של אלוף הפיקוד עוזי דיין) והיה גם שותף לתיקים רגישים, כחקירת אסון צאלים ב׳.

סוגיית פשעי המלחמה מניבה ממנו דיון רציני בשאלות של צורך, מידתיות, מאזן הנזק הנגרם לעומת הנמנע וחובת כל שלב בסולם, מראש הממשלה והרמטכ״ל עד למוביל ולטייס, לבחון את ההקשר והמשמעויות. לו, מספר ירקוני בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הזדמנה בלבנון גיחה שהסיוע המבוקש בה לכוחות הקרקע לא הצדיק תקיפה רבת-קטל של יעד אזרחי; התוצאה היתה עלולה לגרום לנפגעים רבים, הפעם לבנונים, בדומה להפצצה בשגגה של גדוד הנח״ל בפיקוד יום טוב סמיה, ובנסיבות שהיו מחוללות תוצאה מערכתית משמעותית.

הכרותו עם הפרקליטות הצבאית הותירה בירקוני ספקנות באשר לסגולות אנשיה. לדעתו, התמהיל המיטבי משלב ידע ונסיון משפטיים עם רקע בשדה (או באוויר) ובלחימה ועבודה מעשית במיגזר הפרטי. הוא גם מבחין בין ״פרקליט צבאי״, בהוראת המקביל בצה״ל לפרקליט מחוז, לבין פרקליט שגוייס לצבא בבוקר כדי להתמנות לפצ״ר בערב. מהלך כזה, שרקחו שר הבטחון והרמטכ״ל, סותר לדעתו את החוק ואת חיוניות ההתנסות המוקדמת.

אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי