מדברים על "המלך ליר" של שייקספיר.
"לא, לֹא, לֹא. בּוֹאִי, נִסְתַּלֵּק לַכֶּלֶא;
שְׁנֵינוּ לְבַד נָשִׁיר כְּמוֹ צִפּוֹרִים
בַּכְּלוּב. כְּשֶׁתְּבַקְּשִׁי בְּרָכָה מִמֶּנִּי
אֶכְרַע וַאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ סְלִיחָה.
וְכָךְ נִחְיֶה, וְנִתְפַּלֵּל, נָשִׁיר,
וּנְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מִזְּמַן,
נִצְחַק עַל גַּנְדְּרָנִים מִתְפַּרְפְּרִים,
נִשְׁמַע נוֹכְלִים קְטַנִּים שֶׁמְּרַכְלִים
חַדְשׁוֹת חָצֵר; וּנְשׂוֹחֵחַ גַּם
אִתָּם – מִי מְנַצֵּחַ, מִי מַפְסִיד,
מִי בָּאָפְנָה, מִי לֹא – וְנִתְעַמֵּק
בְּכָל תַּעֲלוּמוֹת עוֹלָם, כְּאִלּוּ
הָיִינוּ מְרַגְּלִים שֶׁל אֱלֹהִים.
וּבֵין קִירוֹת סְגוּרִים נִשְׂרֹד אַחֲרֵי
סִיעוֹת וּמִפְלָגוֹת שֶׁמִּתְגַּדְּלוֹת
וּמִתְקַטְּנוֹת כְּמוֹ סַהַר."