אנו נפגשים עם הבלתי נמנעות של חדילת כל הדברים מדי יום. במוקדם או במאוחר נאבד את כל מה שאי פעם אהבנו או שהיה שלנו - מקומות, חפצים, בעלי חיים, אנשים, כסף, תחושות, מחשבות, רגשות, זהויות, זכרונות וכדומה. אנו עתידים בוודאות לאבד את חיינו ואת כל מה שנקרה בדרכנו. זו הזמניות הבלתי נמנעת של החיים.

עצם ההכרה בזמניות כל הדברים מעלה בנו באופן בלתי נמנע דאגה, פחד וחרדה. הידיעה כי נאבד את כל היקר לנו גורמת לנו לחשוש בכל רגע מהרגע הבא, להביט בחוסר בטחון אל העתיד ולפקפק ביציבות ההווה.

היוגה מכירה בטבעיותם של הפחד והחרדה ולא מנסה לצמצמם או להפסיקם, אך עושה שימוש בנירודהה, בחדילה, על מנת להשלים את התהליך הרוחני לגילוי טבענו האמיתי.

תיאר את זה יפה פטנג'לי בסוטרות היוגה בפרק הראשון:

סוטרה 1.2 יוגה היא חדילת גלי ההכרה.

סוטרה 1.3 אז מתגלה הרואה בטבעו האמיתי.

היכולת לראות את זמניות הדברים מגלה לנו את הנצח. המודעות לחדילת גלי הכרה מגלה לנו את טבענו המודע, הקבוע, הנצחי. הנירודהה מובילה לגילוי הפורושה - נקודת המשען היציבה היחידה שיש לנו בתוך עולם זמני ומשתנה, החדל בכל רגע נתון.