משרד החוץ הוא שילוב מיוחד, לעתים מדכא, של איגרא רמא (יוקרת השירות בחו״ל, ששיאו בראשות נציגויות) עם בירא עמיקתא (תנאים ירודים לעבודה ולקיום במטה בירושלים, הצמדה למשרדים ממשלתיים אחרים ולא לקהילת המודיעין). להערכתם העצמית של הדיפלומטים אין שותפים רבים בקרב עמיתיהם בשירות המדינה.

נסים בן שטרית היה חריג בנוף המשרד. היחיד שהגיע לתפקיד המקצועי הבכיר ביותר, מנכ״ל, מהמסלול המינהלי ולא מהמדיני; ומה עוד מתחתית הסולם, נער-חניך שיצא לפרנס את משפחתו שהגיעה ממרוקו, חזר למשרד בתום שירותו בצה״ל והתגלה בחו״ל ובמטה ככוח ביצועי מעולה.

בן שטרית, שכיהן גם כשגריר ביפאן בעת הצונאמי שפגע במתקן הגרעיני בפוקושימה, מספר בין השאר איך התבקש להוציא ממורד חניון השגרירות בוושינגטון פולש מפתיע, הלא הוא ג׳ונתן פולארד, ועל התרשמותו לאורך שנים ותפקידים מהציר, סגן השר וראש הממשלה נתניהו.