שניים מהממוארים היפים ביותר שנכתבו בעברית בשנים האחרונות עוסקים ביחסים המורכבים עם הורים בעת מחלתם, כשהתודעה והזיכרון הולכים ומשתבשים. האחד, ״האיש הזקן – פרידה״ מאת נגה אלבלך, ראה אור כבר בשנת 2018 וזיכה אותה בפרס ברנר, והאחר, ״על השעות השבורות״ מאת ריקי כהן ראה אור לפני חודשים ספורים בלבד. אלבלך תיעדה בפרגמנטים קצרים את אביה, ששקע בדמנציה ונעלם עוד לפני שהלך לעולמו, וכהן כתבה על זיכרונות ילדותה בבית כאוטי, שהסערות שבו הוכתבו במידה רבה על ידי מחלת הנפש של אמהּ. לכאורה, הסיפורים שונים לגמרי וגם סגנון הכתיבה, אבל בעצם יש בין שני הספרים לא מעט נקודות השקה. שמי דפנה לוי, אני מעורכות ״המוסך״ (המוסף הספרותי הרואה אור הרשת אחת לשבועיים בימי חמישי) ואני מזמינה אתכם להאזין לשיחה קצרה ששוחחתי עם שתי הסופרות.

את הפתיח המוזיקלי של הפודקאסט חיברה שילה פרבר, ואת הלוגו עיצב עבור ״המוסך״ רועי כהן.