דו"ח פיגועי ההתאבדות העולמי השנתי ו-30 שנים ל"אסון לוקרבי"

אביעד מנדלבאום ויורם שוייצר בראיון לרגל פרסום דו"ח פיגועי ההתאבדות העולמי לשנת 2018. בישראל אמנם כמעט ולא בוצעו פיגועי התאבדות בעשור האחרון, אולם ארגוני הטרור העולמיים, בראשם המדינה האסלאמית ואל-קאעדה, ממשיכים להשתמש בכלי הזה באיזורים שונים בעולם. מהי הזירה בה מתבצעים הכי הרבה פיגועי ההתאבדות, מיהו הארגון המוביל בסטטיסטיקת הפיגועים ומה חלקן של נשים בסטטיסטיקה? הממצאים המרכזיים מניתוח מצב פיגועי ההתאבדות ברחבי העולם מעידים על ירידה ברורה ומתמשכת ב-3 השנים האחרונות. מה מסביר את הירידה והאם ממצא זה תואם את ההערכות על תבוסת המדינה האסלאמית? בנושא אחר (אך דומה), חוזרים 30 שנים אחורה בניסיון להבין מה היה המניע לפיצוץ מטוס הנוסעים מעל העיירה לוקרבי בדרום סקוטלנד ב-1988? כיצד היתה מעורבת לוב בגיבוי ארגוני הטרור באותה תקופה, ומהם הלקחים ההיסטוריים שניתן ללמוד מהפרשה, בפרט בנוגע להתמודדות עם מדינות שנותנות חסות לטרור כיום, כגון איראן?

הדואליות ביחסים הביטחוניים בין ישראל למצרים

ד"ר אמילי לנדאו (החל מדקה 13:22) מסבירה את הדואליות של היחסים הביטחוניים בין ישראל למצרים – פתיחות, אמון ושיתוף פעולה ביטחוני גובר לצד לחץ מצרי בתחום בקרת הנשק ודרישה שישראל תצטרף לאמנת ה-NPT למניעת תפוצת נשק גרעיני. רק השבוע פורסם ראיון עם נשיא מצרים סיסי בו הוא אישר כי שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל רחב מאי פעם, ולצד דינמיקות חיוביות בתחומים נוספים כגון אנרגיה, ניתן להניח שהשלום הקר הולך ומתחמם. מדוע, אם כך, משרד החוץ המצרי מוביל קמפיין עיקש מזה למעלה מעשרים שנים בתחום בקרת הגרעין, במסגרתו מניחים המצרים הצעות עם דרישות מרחיקות לכת נגד ישראל בוועידות ה-NPT אחת לחמש שנים? האם הקמפיין משפיע על מעמדה של ישראל בעולם, כיצד הוא משפיע על היחסים בין המדינות והאם ישראל צריכה להיות מוטרדת לקראת כינוס הוועידה בשנת 2020 לאור הנחישות המצרית לקרוא להתפרקותה מנשק גרעיני?

פרשת הדרכים של טורקיה בצפון סוריה

ד"ר גליה לינדנשטראוס (החל מדקה 26:14) מנתחת את השלכות ומשמעויות הכרזת ארצות הברית על נסיגת הכוחות האמריקניים מסוריה והמבצע הצבאי הגדול שמתכננת במקביל טורקיה נגד המחתרת הכורדית בצפון סוריה. במקביל לעיכוב ביציאת הכוחות האמריקאים, מתעכב גם המבצע הצבאי שתכננה טורקיה על מנת להבטיח שהמחתרת הכורדית לא תשתמש בחבל הארץ הכורדי בצפון סוריה למתקפות נגדה. האם המעורבות הצבאית של ארדואן בסוריה עונה על אינטרס טורקי חיוני או משמשת כמנוף השפעה ולחצים, ומדוע טורקיה ניצבת בפרשת דרכים בסוריה כעת? עד כמה הצעד הטורקי צפוי להתקבל בהבנה על ידי אסד ופוטין ואיזה מכשולים צפויים לארדואן בדרך לדיכוי המחתרת הכורדית? והאם לכורדים, שרומזים לאחרונה על מוכנות לקבל את שלטון אסד בניסיון לבלום את התוקפנות הטורקית, יש עדיין סיכוי להינצל מגורל חוזר של דיכוי אלים של שאיפותיהם הלאומיות - לאחר שאיבדו את מטריית ההגנה האמריקאית?