היי חברים,

ברוכים הבאים לעוד פרק של ים ומלואו

הפעם פרק קצת מיוחד

השבוע השתתפתי באירוע 70 שנה ליחידה בבסיס.

האירוע שהופק בשילוב של עמותת העטלף והיחידה היה מדהים ומושקע ומתוקתק

אבל בעיקר היה מרגש לראות אנשים מכל הדורות וכל אחד עם הסיפור שלו והשנים שלו והמחזורים שלו

האמת שראיתי בעיקר כמה כוח יש לאנשים ולקהילה ואיזה סיפורים מטורפים הדבר הזה שנקרא שייטת 13 צבר במהלך השנים

חוץ מזה שהערב הזה העלה לי רעיונות לעוד 20 אורחים לפודקאסט

במהלך הערב עלו הרבה דוברים, בין אם בסרטון וידאו ובין אם על הבמה.

אני אישית מאוד מאוד התחברתי ואהבתי את הנאום של מפקד היחידה הנוכחי וחשבתי שיהיה נחמד להקריא אותו פה.

והייתי ממש שמח שאנשים שלא היו שם יוכלו לשמוע, ואולי עוד קצת להתחבר.

פניתי ללשכה ונעניתי בחיוב, תוך כדי סיבוב אישורים קצר בדוברות חיל הים ודובר צה״ל - תוך שלושה ימים הנאום היה אצלי.

אני ממש ממש מעריך את שיתוף הפעולה ואני רוצה להודות באופן אישי לכל מי שזרם עם הרעיון הזה.

הנאום:

אני נרגש ושמח מאוד לראות את כולכם בערב המיוחד הזה בו אנו חוגגים שבעים שנות שייטת.

אלו מכם שבקיאים בהיסטוריה של היחידה, יודעים שאם נדייק, היום זה בעצם 72 שנים לספירת השייטת, מאז איחודן של חוליית החבלה הימית ויחידת סירות הנפץ בשנת 1950, תחת פיקודו של מפקדה הראשון של היחידה, יוחאי בן נון ז״ל. מאז פיקדו על היחידה עשרים ושמונה מפקדים, ולי יש את הזכות לעמוד כאן היום כמפקדה העשרים ותשעה. אנחנו חוגגים היום, כי שנת 2020 אילצה אותנו להרבה שינויים בחיים עקב מגפת הקורונה, ביניהם ביכולת לציין את האירוע כפי שחשבנו שנכון וראוי לעשות.

הערב, נציג את סיפורה של השייטת עד למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, דרך סקירה של מספר מבצעים מעצבים בהיסטוריה של היחידה, ומנקודת מבטם הייחודית של מפקדים שלקחו חלק מרכזי במבצעים ולימים גם פיקדו על היחידה.

במהלך הערב תוארו כאן רק מעט ממה שניתן לחשוף מפעילותה של השייטת בגלל מגבלות ביטחון מידע. אבל האמת, הסוד האמיתי של היחידה אינו הפעילות המבצעית שלה וגם לא היכולות ושיטות הפעולה. הסוד האמיתי של השייטת הוא אנשיה.

אתם, כן אתם, לוחמים ותומכי לחימה, חיילים ומפקדים, בסדיר ובמילואים, אתם הסוד האמיתי של השייטת.

אנשים חדורי תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך.

אנשים אמיצים שנכונים להקריב מעצמם למען הכלל.

אנשים שמסוגלים לכל, שעבורם ״אין אי אפשר״.

אנשים שסוגרים בפניהם דלתות, הם נכנסים מהחלון.

אנשים ששואלים את עצמם איך כן, גם כשמסבירים להם למה לא.

אנשים שפועלים מדי יום גם לאחר שירותם, כדי להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר.

יש לנו סוד נוסף והיא רוח השייטת, הערכים והנורמות שלנו, האתוס של היחידה.

רוח שהיא כל כך חשובה ליחידה לוחמת, זה היה נכון תמיד והיום ביתר שאת.

רוח שנשמרה ולא השתנתה כבר יותר מ-70 שנה ומקשרת בין תקופת הפלי״ם, בה פעלו חוליית החבלה הימית ויחידת סירות הנפץ, לבין ימינו אנו ; בין זלמן אברמוב ויעקב ורדי בהטבעת ספינת הדגל המצרית ׳האמיר פארוק׳ לבין נבו וגור בפשיטה בצור במלחמת לבנון השנייה.

רוח איתנה שנשענת על שבעים שנות עשייה - מבצעים מורכבים ומסוכנים הרחק מעבר לגבול, אימונים ותרגילים מפרכים, הצלחות רבות, וגם כישלונות מהם נדרשנו לצמוח.

רוח שחורטת על דגלה יוזמה, חתירה למגע ונקיטת מעשה.

רוח של התייצבות לכל משימה, קטנה כגדולה, בים, ביבשה, בכל מקום ובכל זמן שנדרש.

רוח של דבקות במשימה, של נחישות, של חמש אצבעות ביעד, גם בתנאים קשים ומורכבים.

רוח של מצוינות בכל דבר, של ״מה שלא עושים טוב, עושים שוב פעם״.

רוח של ענווה ולמידה כדרך חיים.

רוח של עבודה קשה, להרוויח את הזכות לענוד את כנפי העטלף כל יום מחדש.

רוח של תכנון מעמיק, יצירתי, יסודי ויורד לפרטים,

של ביצוע מוקפד , מקצועי אחראי חד ומדויק

של תחקיר פתוח ביקורתי ונוקב, כפי שכולנו למדנו במסדרי הלילה הראשונים במכין.

רוח של אכפתיות של פלאברה איכותית ושל חיוך על הפנים גם שנראה שהכל אבוד.

בסיפורה המיוחד של בשייטת היו גם רגעים עצובים. 85 חיילים וחיילות, זיכרונם לברכה, שאיבדנו לאורך הדרך.

סיפורו האישי של כל אחד ואחת מהם שזורים במורשתה של היחידה . גם היום, ביום חגנו, אנו מתחייבים לזכור אותם, את כל אחד ואחת מהם, להמשיך לחבק את משפחותיהם, ולהמשיך לפעול ברוח ערכיהם.

בהזדמנות זו אבקש לומר תודה. בראש ובראשונה לכם, לכל מי שכיבד אותנו בנוכחותו הערב, וגם לאלו שלא הצליחו להגיע. אני מודה לכם על השורות והפרקים שכל אחד ואחת מכם כתבו בסיפורה של היחידה הנפלאה הזו, שביחד יצרו את השלם שראינו הערב. לוחמים ותומכי לחימה, חיילים ומפקדים לכל אחד ואחת מכם ישנה תרומה עצומה.

אבל לא עשינו זאת לבד, יחד איתנו פעלו שותפים רבים שחלקם נמצא איתנו היום, ביניהם, שייטות נוספ