הנביאים זכריה וחגי דחפו להקמת בית המקדש השני בעת שיבת ציון. הם עודדו את שבי ציון ובעיקר את זרובבל ויהושע לבנות את המקדש, ועסקו בנבואותיהם בתקומת ישראל. זכריה מנבא על המנורה ומשני צדדיה ענפי זית (מה שהפך להיות סמל המדינה), וגם על אבן אחת מוזרה בעלת שבע עיניים. מה משמעות המנורה והאבן? ואיך כל זה קשור לחנוכת המקדש ולחג החנוכה?

הנביא עמוס מתאר את המצב המוסרי הקשה של ממלכת אפרים לבית יוסף. הנבואה הערוכה במבנה ספרותי מרהיב חושפת בעיה עמוקה בממלכת ישראל הצפונית, והיא תשמש פתח להבין מדוע פתאום השתנו פני הנבואה. מדוע חל מעבר מנביאים שבעיקר פועלים במרחב, כאליהו ואלישע, לנביאים שבעיקר נואמים, כעמוס והושע? השינוי באופי הנבואה ילמדנו מהי נבואה וכיצד שינויים חברתיים וכלכליים הופכים לדרישה מוסרית ורוחנית מחודשת.

נבואת עובדיה עוסקת ביום ה' הקרב ובא, הכולל חורבן של אדום והעמים שהחריבו את ממלכת יהודה. עובדיה פותח פתח להבין כיצד פגעו האדומים בעם ישראל בזמן חורבן בית המקדש הראשון, ותיאוריו הכואבים מבטאים את זעמו של ה' על מעשיהם ואת העונש שיוטל עליהם. במהלך הלימוד נראה קטע נבואה מאוד דומה בדברי ירמיהו הנביא, וננסה להבין כיצד שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.

ממלכת ישראל הצפונית היא ארצו של יעקב אבינו. ה' התגלה ליעקב בבית אל, מחניים ופנואל, ולכן אנשי ממלכת שומרון חשו שהם קרובים לה'. אולם בפועל ממלכת ישראל הייתה מקום של כזב ושקר, והנביא הושע מבקר אותם בחריפות על תרבות השקר שהתפתחה שם.

בעלי הפטרה לא רצו לסיים בתמונת חורבן ועל כן המשיכו את ההפטרה עד לסיום הספר, שם מופיעה נבואת נחמה הקוראת לעם לשוב, משום ששערי תשובה וגאולה לא ננעלו.

מלאכי היה אחרון הנביאים. הוא ניבא בבית שני ובזמנו היו חיכוכים בין ישראל לאדום, וזו הסיבה שהוא נשא נבואות חורבן על אדום. העימות בין יעקב לעשו, שהתחיל בפרשת השבוע שלנו, נמשך בעצם מאות שנים וגלש עד לימי בית שני. בשיעורנו נעמיק בנבואת מלאכי, וגם נבקש להבין מדוע ההפטרה ממשיכה לפסוקי ביקורת על התנהגות העם והכוהנים במקדש, נושא שאינו קשור במישרין לפרשה.

אברהם ודוד זקנים באים בימים, ובעקבות כך מתחיל חיפוש אחר אישה. הדמיון בין הסיפור בהפטרה לזה שבפרשה רב, אולם מהם ההבדלים בין הסיפורים? ומה הסיבה לכך שדוד שמוצג כחולה וזקן בתחילת הסיפור, מתעורר לחיים ומנהל ביעילות את המערכה לבחירת שלמה? קריאת ההפטרה בהקשרה הרחב לאור פרשת בת שבע ואוריה תציע מפתח לסיפור.

הזיקה בין ההפטרה לפרשה מובנת מאליה – שני סיפורי בשורה ולידה. השאלה היא מדוע הבן שנולד לפי הבטחת אלישע מת בצעירותו? האם הבעיה הייתה בהתנהגות האם או דווקא בזו של הנביא? בשיעורנו נציג מחלוקת מי הגיבור של הסיפור, וממנה נצא לניתוח כפול של הפרק ולמסקנות שונות.

הפטרה היא בעצם מדרש. היא לוקחת קטע מהנביאים, חותכת אותו ומדביקה אותו לפרשה מסוימת – וכך נוצר לו הקשר חדש.

מה הקשר בין גאולת ישראל לאמונה באל אחד? התמונה בנבואה היא של ייאוש שאחז בגולים, והנביא מבטיח שהגאולה תבוא על ידי איש ממזרח. בפשט הנבואה, הכוונה לכורש מלך פרס, ששמו יוזכר פעמיים בנבואות הנחמה (ישעיהו מד; מה), אבל כשמצמידים את הנבואה לפרשת לך לך – הרי שהכוונה היא לאברהם אבינו. ואולי האמירה היא שכורש יבוא להציל את צאצאי אברהם, בזכות זה שאברהם הביא לכנען את האמונה בה'. המהלך הגאוני הזה יפתור גם מדרש תמוה במקצת על אברהם אבינו, שיהיה מובן לאור ההפטרה.

נח מוזכר בהפטרה, אבל מה הקשר בין סיפור המבול לגאולת ישראל? עיון בהפטרה יגלה שמעבר לאזכור של השבועה לנח שלא להחריב עוד את העולם, וכעת את ישראל – הרי שהקשר רחב יותר. לאחר דברי נחמה מרובים הנביא קובע שהגאולה תלויה בכך שלא יהיה עושק – דבר שהוביל למבול. כך יוצא שהגאולה מובטחת אבל מותנית במעשינו. יתרה מכך, אזכור דוד (לפי מנהג התימנים והאשכנזים) לצד רמיזות לאברהם, שרה ויעקב מלמדות שהנביא רואה בשיבת ציון התחלה מחדש של הסיפור שלנו. ואם כך, אז כדאי לראות שאזכורו של דוד דווקא שונה מזה המוכר לנו בשאר דברי הנביאים...

הסיבה לבחירה בהפטרה מישעיהו מב לפרשת בראשית גלוי לעין, משום בשניהם מופיע רעיון הבריאה. אבל מדוע באמת רעיון הבריאה כל כך מרכזי בחלק השני של ספר ישעיהו, הכולל נבואות על שיבת ציון? מדוע הנביא חוזר שוב ושוב על מעשה בראשית (השורש בר"א מופיע כעשר פעמים מישעיהו מ ואילך)? ובעצם מה הקשר בין גאולת עם ישראל לגאולת העולם כולו, ומה תפקידו של עם ישראל בתהליך? בשיעור נעסוק במה שהיה, ובעצם במה שיהיה...