
Sign up to save your podcasts
Or


תפקיד חדש הוא קצת כמו מעבר דירה. בהתחלה שמים לב לכל שקע ותקע. מזיזים, מסדרים, מתקינים.
ואז מתרגלים. הארגזים שלא נפתחו יעלו אבק כנראה לנצח.
הרבעון הראשון – אורח לרגע רואה כל פגע100 ימי חסד זו פיקציה שלא ברור מי המציא, ובכל זאת יש שם משהו ברבעון הראשון.
העיניים חדות, הראש פתוח וכל הסנסורים על ספידים.
אז מתגבש הרושם הראשוני שלכם ועליכם,
נוצרים דפוסים של תקשורת ומערכות יחסים,
כל תגובה שלכם נבחנת באלף עיניים ומהווה שכבת הבסיס למיצוב שלכם בחברה.
כל הנורות מהבהבות כשאתם נתקלים בהתנהלות לא נבונה או אנשים בולטים/לא מתאימים.
שווה להשקיע בתשומת לב לניואנסים, למרות שהמוח מפוצץ מלמידה חדשה.
אמון אמון ואמון
אי אפשר לקצר את הדרך. לוקח זמן לבנות אמון, לא משנה מול מי.
שימו לב אם הסגנון האישי עובר דרך עודף בקשות אישור (לתקציבים, מהלכים, החלטות), או דווקא להיפך - אתם מעדיפים להתנהל עצמאית, להציב עובדות בשטח ומקסימום לתקן.
קחו את הזמן לגלות מי בעדכם ומי נגדכם, עד אז לשמור על טוהר המילה!
כל ההתחלות קשות (?)
ברור שהתקבלתם בזכות ולא בחסד.
אתם ראויים לתפקיד ויש לכם את הניסיון והכישורים להצלחה.
מכך נובע (עוד פיקציה) שאתם אמורים להכנס לתפקיד בדילוגים קלילים ולכבוש את הפסגות בדרך להצלחה מסחררת.
אז זהו שכן. אבל לא בדיוק.
השנה הראשונה דורשת פוקוס טיל והתמסרות טוטלית, גם על חשבון אזורים אחרים בחיים.
מותר להתבלבל, מותר שישרף לכם המוח בסוף היום, מותר לאבד קצת עניין בכל דבר שלא קשור לעבודה.
אם בחרתם נכון המציאות תתאזן. זה פשוט יקח זמן.
מלכודת הגבורה
כתף תומכת ואוזן קשבת זה סופר פאואר, לא חולשה.
ברור, בטח, משפט טריוויאלי, כולם מסכימים.
מעשית? לא חסרים מנהלים שאת הליווי בתקופה הראשונה מעדיפים לממן מכיסם הפרטי!
למה??
כדי לא להעמיד את עצמם במצב המביך (לכאורה!) שאומר "היי, אני אעשה הכל כדי להצליח".
מנכ"לים שחותמים על תקציבים של מיליונים רבים (מנכ"לים, כן??) נבוכים על החודש הראשון לאשר חשבונית שבוקע ממנה ריח של "אתה לא לבד".
אל תשאלו איך אני יודעת…
אם התחלתם תפקיד חדש או בדרך לשם האזינו לפרק המלא וקבלו כלים מעשיים וחומר למחשבה.
כולנו מנהלים מערכת יחסים עמוקה עם כסף. כמה פשוט ככה מורכב.
כמעט בלי קשר לנסיבות חיינו, בין אם נולדנו עם כפית זהב בפה ובין אם חיינו בצמצום, אנחנו ממוקמים בנקודה פנימית מסוימת על ציר ההישרדות-שפע.
גם אם הרווחנו יפה לאורך הקריירה, גם צפויה ירושה משמעותית, הסטטוס הפנימי שלנו ביחס לכסף לא בהכרח מתעדכן.
יש המסתובבים בעולם בתחושה פנימית של 'יש לי' או 'אין לי' כמעט בלי קשר לסיפור שמדברים המספרים עצמם.
על אף שלרב בעבודה אנחנו אחראים על תקציבים מורכבים, בונים תכניות ומגבשים אסטרטגיה והצבת יעדים, בחיים הפרטיים אנחנו די מזניחים. מתגלגלים, זורמים ומעת לעת מקללים כשצריך לטפל בביטוחים, השקעות ושאר מטלות שמשמעותן הפיננסית חשובה.
המחויבות שלנו כלפי גורם חיצוני גוברת על המחויבות כלפי עצמנו. הרי בעבודה לעולם לא נאשר חשבונית שמנמנה בלי לברר, לנהל מו"מ ולוודא שיש תמורה בעד האגרה.
בחיים עצמם לא תמיד עוצרים לבדוק איפה הכסף מונח ומה בכלל התכלית שנועד לשרת.
גם אם מקבלים החלטות ואוחזים במושכות לא פעם זה מלווה בדחיינות או כיווץ ואפילו קורבנות (מי רוצה להתעסק עם החלפת שוכרים בנכס או שיפור בדמי ניהול של קרן כלשהי??)
כשמסתכלים על משק בית כיחידה אחת שמורכבת משני אנשים התמונה מסתבכת אף יותר כי לא תמיד שני בני הזוג מסונכרנים על אותו חזון (אם יש כזה). לעיתים אחד חי בעיוורון והשני בפיקחון יתר, או אחד מסתובב בעולם בתחושה של "הנה הגענו ואפשר להרגע" והשני בעיצומו של מרוץ לקראת העוד.
הפער בין השניים עלול להפריע לניהול נכון של הכסף וחווית חיים מיטיבה.
אז איפה אתם.ן על הסקאלה?
הנה שאלות שחשוב לשאול את עצמינו:
> למה עובדים? כי מישהו צריך לממן את המפלצת שקוראים לה משק הבית והחיים עצמם, או למען עצמי והמימוש/משמעות עבורי?
> האם מסתכלים על הכסף כאל סל אחד או מבחינים בין מטרות שונות שדורשות טיפול שונה?
> איזה לייפסטייל אני רוצה ומה חשוב לי בחיי? להוריד הילוך? להוריש יותר לילדים? לפרוש מוקדם? לממן מקסימום חוויות? בהתאמה: איך מנהלים את ההון כך שיתמוך בתשובה.
> איפה אני עם עצמי ביחס לציר ההשרדות-שפע ואיפה אני ביחס לבן/בת הזוג בנקודה הזו? ואם אנחנו בפרק ב' האם ואיך השאלות הללו רלוונטיות?
> האם הגיע הזמן לעדכן גרסה במערכת ההפעלה הפנימית בכל הנוגע לכסף? אולי אני כבר לא מי שהייתי פעם מבחינה פיננסית? איפה אני היום?
ולסיכום:
א. אסטרטגיה = בחירה = שליטה (ככל שיש לנו שליטה על משהו, כן?)
ב. מודעות מודעות מודעות (נו, מה חדש?)
מוזמנים להצטרף לשיחה שקיימתי עם הראל קולדן – מתכנן פיננסי שמייעץ ומלווה משפחות בתכנון ההון ופיזור ההשקעות שלהן. הוא קורא לתהליך הזה אדריכלות פיננסית ושם דגש על ההתאמה האישית של התוכנית לאנשים ולמורכבויות. במקביל מכוון להנגיש ידע וחכמת חיים פיננסית גם לזוגות צעירים וחינוך פיננסי לתיכונים.
רוצים לקבל את הפרק הבא ישר למייל? הצטרפו לרשימת התפוצה
והפעם פרק מצולם! ולא בזכות זו שבורחת ממצלמות (תודה הראל על הפוש).
כלוב זהב או מתכון מנצח?
הנהלה ותיקה.
הפוטנציאל: עוצמה, יציבות, מומחיות.
הריסק: קיבעון ועודף נוחות.
מצד אחד הכי כיף לדבר בטלפתיה.
מצד שני, כמה מקום יש להתחדשות וגמישות?
יוצא לי להתקל בלא מעט מנכ״לים שגאים בהיותם ראשי להקה ותיקה ומיומנת. עובדים יחד 5, 6 וגם 15 שנה.
וואלה, נתון שאומר הרבה על התרבות האירגונית ובהתאמה על המנכ״ל.
העניין היחיד שצריך לבדוק הוא איך האינרציה משפיעה על הצמיחה.
כי צמיחה דורשת שינוי, ושינוי בהנהלה ותיקה אינו עניין של מה בכך. הרי לא סתם אנשים בחרו שלא לשנות מקום עבודה כ"כ הרבה שנים.
גם אם מעניין ודינמי וגם אם צומחים תוך כדי תנועה- כנראה שלא מדובר בטייפקאסט של בעלי חיבה יתרה לשינויים ותזוזות.
איך מתמודדים?
Wake up and smell the coffee.
השינוי חייב לעבור דרך ראש הפירמידה, לא חכמה רק לנהל אחרים ולצפות שיתגמשו, יתרעננו, יתפתחו.
אין מנוס משילוב בין עבודה אישית וקבוצתית. אחרת איך בדיוק נגיע ל״השלם גדול מסכום חלקיו״??
מראה מראה שעל הקיר. הרי בינכם לבין עצמכם אתם כ"כ מכירים שכמה כבר תוכלו לחדש ולהניע זה את זה? צריך קטליזטור חיצוני, מישהו שיעשה פווווווו על האבק בחדר, שירים גבה כל פעם שישמע ״את זה כבר עשינו, את זה כבר ניסינו, אנחנו כבר יודעים לצפות את התוצאה״
הנהלה ותיקה זו מתנה גדולה אבל חובה ללחוץ על כפתור הריפרש באופן קבוע, כדי שלא יעלה עובש.
אם אתם מבינים שצריך להזיז קצת את הגבינה, דברו איתי.
איפה הפואנטה?
לפעמים צריך לעשות ״סטופ כדור הארץ״ ולפתוח מול מישהו סוגריים מלאכותיים שבתוכם מתנהלת ״שיחה על השיחה״.
כלומר שיחה על ה"איך" אנחנו מדברים, לא על ה"מה".
ללכת הצידה מהעניין עצמו אל סגנון ההתנהלות והתקשורת סביב הנושא.
על הנייר נשמע פשוט/מתבקש מעת לעת.
בחיים עצמם רב האנשים בכלל לא יזכרו שהאופציה הזו קיימת, או פשוט יעדיפו להמנע.
למה?
שלל דוגמאות שפגשתי בקרב לקוחות שאני מלווה:
יש רק עניין קטן.
המקומות שבהם נוצר תסכול חוזר בדר"כ לא נעלמים.
מה שנתפס כלקיחת אחריות והתמודדות בוגרת מסתבר לעיתים כהימנעות מקונפליקט.
תסכול שלא מקבל מענה או קונפליקט שנשאר בבטן הופך לברקס.
לא צריך להסביר למה לא יעיל לנהוג כשלוחצים גם על הגז וגם על הברקס, נכון?
מצאתי את עצמי משתמשת ברעיון ה"שיחה על השיחה" בלא מעט שיחות עם חברי הנהלה סביב ארועים שוטפים על ניגודי אינטרסים, קבלת החלטות, טיפול במצבים עסקיים והתמודדות עם אתגרים מקצועיים ואנושיים.
מוכנה לומר שאין אחד ואחת שלא נקלעו למצבים שמבקשים "שיחה על השיחה" אבל יש כאלה שזה בא להם יותר טבעי (היי נשים) ויש שלא.
פרק קצרצר ופרקטי כך שכ"א יכול.ה לקחת משהו כתזכורת, חיזוק או טיפ.
אם זיהיתם שאתם בקבוצת סיכון - דברו איתי.
הידעתם שאוטוטו אין שוקולד בעולם???
מחירי הקקאו עלו למחירי שיא ב-45 השנים האחרונות.
הידעתם שלעץ קקאו לוקח שנים להצמיח פול שממנו מפיקים את הקקאו?
תכירו את טל גוברין, יזמת ומנכ״לית Kokomodo,
סטרטאפ מבטיח שמפתח קקאו מתורבת.
התוצאה: אבקת קקאו זהה למקור(!) מבחינת טעם וערכים תזונתיים.
את טל אני מכירה גם כלקוחה כך שמייד קפצנו למים העמוקים ושוחחנו על הבחירה לעבור מתפקיד של שכירה-בכירה ליזמת,
על הקשר האישי לשוקולד (אצל רב היזמים הניצוץ בעיניים נובע מתוך חיבור פנימי למוצר),
על הקשר בין גיוס הון למיינד סט של היזם.ת (פרומו: 80% מסיכויי ההצלחה לגייס תלויים בפוזיציה המנטלית),
ועל בנייה וניהול חברה בסגנון הוליסטי-נשי.
ידוע שיזמות זו דרך רצופת מהמורות עסקיות ואישיות, מוזמנים לקבל הצצה להתמודדות עם סוגיות הליבה שמעסיקות מנכ״לית של סטרטאפ מתוק במיוחד.
בחלוף השנה הראשונה בתפקיד אנדרס ריכטר מתאר את שלוש המשימות המורכבות ביותר שהונחו על שולחנו בתחילת התפקיד, כולל נקודות שנתגלו כ"מה שרואים מפה לא רואים משם".
איך מתמודדים עם פאזל של 20 חברות שפועלות כל אחת בתחומה באופן עצמאי (לפעמים אף מתחרות) ומייצרים מהן שלם גדול יותר.
איך מנכ"ל מנהל מנכ"לים מנוסים, שחלקם הקימו את החברות ומנהלים אותם עד היום, במטרה ליצור סינרגיה לצד כבוד לDNA הייחודי של כל חברה.
את הטטריס הזה צריך לארוז מוצרית ושיווקית כשכל תנועה משמעותית כרוכה במיזוג חברות, מהלך ידוע במורכבותו גם כשמדובר בארוע חד פעמי.
לא היה מנוס מלהשוות בין האתגר הניהולי להורות,
על האיזון העדין שבין מודלינג, לכידות וחינוך לערכים לבין מרחב פעולה ותמיכה לכל ילד כאינדיוידואל.
שוב אני נתקלת במנכ"ל שמדגים איך ריצת ספורט בחיים הפרטיים היא פסקול מקביל לסגנון הניהול הנדרש בחיים העסקיים.
מוזמנים להאזין לשיחה עם אנדרס ריכטר, מנכ"ל קבוצת EMET, המתמחה בפיתוח והטמעה של פתרונות טכנולוגים בסביבות ארגוניות מורכבות, ומעסיקה כ 1700 עובדים בארץ ובעולם, ובעברו מנכ"ל פריוריטי סופטוור.
לא ילד שירש כפית של זהב בצורת חברה לנהל, יותר כמו נער פרוע שאבא שלו הקים חברה וסרב לתת לו להשתלב, עד שהתחייב להיות מספר 1 בכל.
לא מוכר מיטות וכריות, אלא מומחה לשינה שהקים רשת חנויות יוקרה בפריסה ארצית ומכר 75% מהאחזקות לקרן השקעות. ככה זה כשאתה רוצה שהמותג ימשיך להתקיים ואין למי להוריש את החברה המשפחתית.
"על מה אתה עובד עם עצמך?" שאלתי אותו.
"על ניהול האגו ועל חיבוקים" הוא ענה.
האגו הוא כוח אדיר שיכול להניע, אך באותה מידה גם לפגוע. החלטות שמונעות מאגו – כמו הצורך להוכיח או לתקן טעויות באופן פומבי – עלולות להזיק לארגון ולסביבה.
חיבוק לעומת זאת, הוא מפתח לניהול אנושי ואפקטיבי. חיבוק יכול להיות פיזי, אך לעיתים הוא פשוט נובע מהקשבה, תמיכה או התעניינות אמיתית שבונה מערכת יחסים עמוקה ומובילה לביצועים יוצאי דופן.
המומחיות בשינה לא נגמרת ב"עשה ואל תעשה" לשיפור איכות החיים, היא גולשת גם לחלומות.
מעבר למודעות פעילה לערך של החלימה, רעיונות שבאים בשינה הופכים למציאות דרך טרמינולוגיה ששולטת בחיי היום יום גם בקרב חברי ההנהלה (שאגב לאף אחד מהם אין משרד משלו!).
הצטרפו לשיחה דינמית ומעוררת השראה עם אבי ברססט, מנכ"ל הולנדיה, אישיות צבעונית ויכולת רתימה מיוחדת. תמיד מעניין לגלות סיפורי הצלחה שנובעים מעצם היותו של האדם מי ואיך שהוא.
למה לשמור לעצמי את כל היופי הזה?
זו אחת השאלות שהובילו אותי בדרך אל הפודקסט.
אני נחשפת לשיחות כ"כ עמוקות, עם אנשים כ"כ מעניינים שקמצוץ מהן חייב להתפזר אל אויר העולם.
בייחוד אלו שנושמים את האוויר הדליל בצמרת, ראוי שירוו קצת חמצן מלשמוע סיפורים של אחרים שחווים מציאות דומה לשלהם.
האם העיסוק שלנו מעיד גם על התיקון או השיעור שלנו בעולם?
זו השאלה הראשונה ששאלתי את צורי דבוש.
וכך התגלגלה שיחה על המעבר מאיגרה רמה לבירה עמיקתא,
מחברת היי-טק שעשתה אקזיט לרכישה של חברה יצרנית במצב לא פשוט.
משנים קשות של הפסדים צורבים לתכנית הבראה ממושכת.
דרך שהתחילה מלהבטיח לעובדים חיוך ופגשה בדרך גם הרבה דמעות.
כמה קשה לתחזק חיוך במציאות קשוחה של מפעל בצפון.
על החלפת מנכ"ל בעיצומה של תקופה מאתגרת שהתחילה בקורונה ונמשכת לתוך מלחמה, כולל תהליך איתור מיוחד שמסופר בפרוטרוט.
על עבודה מתוך אגו מאוזן/מוגזם,
ועל משפט מכונן ששמע בילדותו והוביל לאן שהוביל.
לא יודעת אם זו האישיות, הפוזיציה או הגיל הכרונולוגי/מנטלי,
אבל נדיר להקלע לדיבור פומבי מצד אחד וחשוף מצד שני.
שמחה לשתף שיחה פתוחה בגובה העיניים, עם צורי דבוש, יו"ר דירקטוריון ובעל השליטה בחברת קליל חלונות והיו"ר של החברה לתועלת הציבור "אנו עושים שינוי"
מעניין אתכם להעמיק ולקבל תכנים נוספים? הצטרפו לרשימת התפוצה ולא תפספסו את הפרקים הבאים debeer.co.il/ml
גם ההנהלות הטובות והחזקות ביותר דורשות השקעה ותחזוקה מתמדת.
איזו משימה חשובה מזו מונחת על שולחנו של המנכ"ל??
ובכל זאת החיים אינם פשוטים, מדובר בפאזל מורכב של אנשים מוכשרים וסופר עסוקים שצריכים לנגן יחד סימפוניה מאתגרת.
מה הן נקודות התורפה הפופולריות ביותר בקרב הנהלות בחברות צומחות ובוגרות?
איפה נופלים ואיך אפשר להשתפר?
הנה כמה נקודות שעלו בשיחה עם אריאל הלוי, השותף המייסד ומנכ״ל של חברת הייעוץ ויאמר (Vayomar):
ההנהלה מתפקדת כאוסף של סמנכ"לים שעוסקים בסנכרון ושיתוף פעולה (במקרה הטוב) כל אחד בשם התחום שלו, ולא כחברי הנהלה שלרגע שוכחים את התפקיד הספציפי ורואים את עצמם כצוות אסטרטגי שפועל בצורה הרמונית, מובנית ומדידה.
הזמן שמוקדש לחשיבה, מחקר והעמקת האינטימיות בין חברי ההנהלה נופל בחשיבותו ובטל בשישים לעומת הזמן שמוקדש לאקסקיושן, עדכוני סטטוס וטיפול בבעיות. הקונספט "סוף מעשה במחשבה תחילה" פשוט לא מחזיק מים במציאות היומיומית.(ספויילר:אריאל ממליץ על ארבעה ימים בשבוע של עבודה שוטפת ויום של חשיבה, גיבוש אסטרטגיה, גיבוש הנהלה ואפילו קריאה ובהייה).
בהמשך לסעיף הקודם, ישיבות הנהלה כוללות בעיקר עדכונים כל אחד בתחומו ופחות בסוגיות ליבה שישפיעו על עתיד החברה כולה. כנ"ל לגבי פורמט הישיבה שלא תמיד מוביל להגדרה ברורה של מטרות, החלטות ומשימות המשך.
קבלת החלטות לא רציונלית שמבוססות על הטיות ולא על תהליכים מובנים וניהול נכון של דטה. (כאן אני מוסיפה גילוי נאות שעד עכשיו אני עוד מתקוטטת בראש עם אריאל על האם וכמה נכון לשלב אינטואיציה בקבלת החלטות)
המודלינג של המנכ"ל עם תעצומות של נחישות והתמדה יכולים להוביל את החברה לתוצאות מפתיעות לטובה אפילו מיישום של סעיף אחד בלבד מכל אלו שעלו בשיחה.
מומלץ להאזין לפרק במוד "בחן את עצמך" כדי לזהות את הנקודות ששווה לקחת כרעיון או כתזכורת.
וגם כדי להכיר עוד איש חכם בעולם :)
מעניין אתכם להעמיק ולקבל תכנים נוספים? הצטרפו לרשימת התפוצה ולא תפספסו את הפרקים הבאים
כמעט 360 מעלות בשעה עם אחד מהמשקיעים הותיקים בתעשייה.
על תועפות של מורכבות גם במאקרו וגם במיקרו, על הצדדים הרכים של היזמות ועל עתיד התעשייה בישראל.
הנה כמה מהנקודות שעלו בשיחה
מי המנכ״ל האידאלי בחברה שזזה קדימה? היזם או מנכ״ל חיצוני? ליזם יש כוח מאגי בהובלת חברה, אפילו במקרים של העדר ניסיון או כשרון ניהולי.
איך מחליטים באיזו חברה להשקיע? מגוון השיקולים כ״כ רחב. החל מהתחום (ביוטק,סייבר, פינטק וכו), דרך הרעיון עצמו (ברור שאם הרעיון גרוע יתר הפרמטרים לא רלוונטים לבחינה) וכלה בצוות. כמה חשוב הצוות במכלול השיקולים? 70% (!)
איך מחליטים האם הצוות או היזם שווים השקעה? ברור שקודם חותמים על הצ׳ק ורק אח״כ באמת מכירים. וגם ברור שניסיון קודם נותן אקסטרה נקודות. אז מה האלמנט שהכי מנבא הצלחה?
בהינתן קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים, אתגרי השעה בארץ ובעולם מה הגורם שמסביר השרדות או כשלון של יזם? כמה קריטי לגייס את האומץ להודות בקושי והאם כנות תכריע לטובה או לרעה? מה התפקיד של אותנטיות בסיכוי לשרוד?
איך מתמודדים עם אנשי מילואים בתפקידי מפתח שנעדרים או חוזרים במצב צל? מי אחראי לספוג את הזעזוע?
מתלבטים אם להקים סטרטאפ? מתנדנדים בין ״עכשיו זה הזמן״ ל״מה פתאום עכשיו״? לא שיש למישהו תשובה חוץ מלאדם עצמו, אבל מעניין לקבל פרספקטיבה של יזם ומשקיע מנוסה.
על כל זאת ועוד שוחחתי עם גיגי לוי-וייס, מקים ומנהל קרן ההשקעות NFX ופעיל חברתית.
מומלץ למי שמתעניין ביזמות והשקעות, חרד לגורל ההייטק במדינה ורוצה לשמוע גם איזו מילה על תקווה.
From the publisher's feed