R.O.i POSITIVE

לכולנו יש צנזור פנימי פעיל,

שמאפשר לנו לדבר חופשי כשאנחנו סגורים על עצמנו אבל מונע מאיתנו לקום ולדבר במצבים אחרים.

האם אנחנו מצליחים להיות מקסימום אנחנו? להשפיע? לשכנע?

עזבו הרצאות TED והופעות בטלויזיה,

גם בסיטואציות יומיומיות אין מנוס.

אנחנו נדרשים לתווך את עצמנו,

להשמיע קול ולהעביר מסרים.

אבל האם אנחנו מוכנים לקבל ביקורת?

האם מוכנים להחשף…?

איפה עובר הגבול בין נוח ללא נוח ועד כמה הצנזור מנהל אותנו או אנחנו אותו?

מתי הפחד בולם ואיפה האומץ מוביל?

הפעם נתחיל מהבשורה הרעה:

כולנו חיים בחלקיות!

דוהרים עם חבלים שקופים שקושרים אותנו לקרקע…

אה, ועוד אחת:

לעולם לא נגיע.

אין מנוחה ונחלה מוחלטת (כלומר יש, אתם יודעים מתי..)

הבשורה הטובה:

תמיד וכל הזמן אפשר להשתפר.

לגלות עוד טפח מעצמנו,

להתנהל פחות ממה יגידו ומה יחשבו,

להיות יותר ויותר אנחנו.

על הדרך יגיעו הברכות בצורת תחושת מימוש, קידום, מיצוב והשפעה.

על כל זאת ועוד תשמעו מהאורחת שלי בפרק הזה. הילה עופר, מומחית בהטמעת מיומנויות רכות לתוצאות עסקיות, מפתחת שיטת "לקום ולדבר". הילה עובדת עם סטרטאפים, אקסלרטורים וארגונים מקומיים ובינלאומיים ומלווה מנהלים לקראת הופעה תקשורתית ופרזנטציה עסקית.

רב הגברים שאני מכירה מדברים על נשים גבוהה גבוהה.

(בהקשר של עבודה אני מתכוונת, אבל לא רק)

"אני? בטח בעד נשים!"

"אצלי בחברה תמיד הקפדתי! חמישים אחוז נשים!"

"אין אין על נשים. אלופות, חכמות, מתקתקות"

"אתן?? הרבה יותר מוצלחות מאיתנו"

ושאר סופרלטיבים.

ועדיין…

המצב די פח.

הפערים כואבים.

לכן,

הפרק הבא מיועד אליכם הגברים!

אלה שיש להם עובדות ומנהלות (ו.או בנות בבית),

שמוכנים להיפתח לאפשרות שאולי אתם בעד,

אבל בפועל אתם (גם) נגד.

בלי להתכוון, גם לכם יש (כנראה) דבשת.

מבלי להסיר את אחריותנו כנשים,

ומבלי להכנס לעומק הסוגיות של היסטוריה ומגדר,

עשינו לכם רשימה של בליינד ספוטס.

איפה אנחנו נופלות,

איפה אתם נופלים,

למה לשים לב בקטנות של היומיום,

איפה לא להעלים עין.

ואולי תזכו לישון בלילה עם הידיעה שעשיתם השתדלות.

צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות וכו'.

אידיאולוגיה בצד,

שווה לכם עסקית.

אם תעבדו איתנו נכון תפיקו יותר.

המתמטיקה ברורה, נכון?

האורחת שלי בשיחה הזו היא רונית כפיר, מי שלא מכיר - זה הזמן.

רונית כפיר, אשת תקשורת, בעברה שדרנית רדיו וטלויזיה, מעצבת פנים ובלוגרית מצליחה.

ב -8 השנים האחרונות בעלת #נעיםמאוד - מרצה, מלמדת ומייעצת לנשים עם כוונות רווח.

יש לה קרוב ל-50,000 עוקבים ועוקבות בפלטפורמות השונות,

היא יודעת בדיוק איפה לא נעים לנו ולמה.

נשים - מוזמנות כמובן להאזין וגם להעביר לגברים הרלוונטים בחייכן.

סרנדיפיטי.

עוד מילה שאין לה מקבילה ראויה בעברית, אחת המסקרנות שפרצו לתודעה לאחרונה.

מכירים את אלה שהדברים "קורים" להם?

הזדמנויות שצצו באופן בלתי צפוי?

מסתבר שיש תורה שלמה שעומדת מאחורי מקרים, צרופי מקרים וההזדמנויות שמגיעות כתוצאה.

יש הקוראים לעצמם "מזליסטים", מסתובבים בעולם בידיעה ברורה שסרנדיפיטי זה החיים.

יודעים להיות קשובים ולהגיב לארועים מקריים באופן שיוצר מציאות חדשה.

זה יכול להיות פגישה עם ספק, ראיון עבודה, השתתפות בכנס ואפילו שיחת אגב בטיסה שמובילה לעסקה, תפקיד חדש, לקוח או משקיע מעניין.

קל להבין למה זה עובד ברמה האישית.

ברמה האירגונית פתיחות לסרנדיפיטי היא דרייבר לחדשנות ולסטיות דרמטיות ברמה העסקית, לטוב או לרע.

מה המשותף למנהלים שמוגדרים כבעלי חוש מפותח לסרנדיפיטי?

1. מולטי דסיפלינריות - אנשים רב תחומיים רואים יותר טוב. גם אם המולטי נובע ממשחקי שחמט, נגינה או שפה זרה.

2. ערנות - היכולת לראות בזמן אמת מי נמצא מולך ולבדוק אם יש לו.ה משהו שאתה צריך, בין אם מופיע בתפריט הרשמי ובין אם לא.

3. פעולה יזומה - לאפשר מסגרת של רעיונות, לדבר על טעויות ומה אפשר ללמוד מהן, לבחון גם אפשרויות שלא נחקקו בתכנית העבודה האירגונית.

איך כל זה משתלב עם חשיבות הפוקוס והחיבה ל"התחלתי ולכן אסיים"?

מהו נייר הלקמוס האישי או האירגוני שדרכו ניתן לבחון את מידת הפתיחות?

על כל אלה ועוד שוחחתי עם ד"ר תמרה טילמן - מדענית, כירורגית, אשת עסקים, פרופסור לחדשנות, מנהיגה אקדמית, שרתה בתפקידי דיקנות בארה״ב ובסין, הקימה את האקדמיה לביו-חדשנות בסיאטל ללימודי מיומנויות העולם החדש, בעלת שני תארי דוקטור והוגת פילוסופיית יקום מקביל.

על פילוסופיית יקום מקביל מקריות וסרנדיפיטי, פילוסופיה מעשית לעולם החדש: https://multiverse2022.ravpage.co.il

להרשמה לניוזלטר של ד״ר טילמן: https://multiverse2022.ravpage.co.il/1-2-3NewsLetter

רטריט וולנס והארקה: https://www.tamaratilleman.com/coming-soon-03

כל מסר הוא סיפור וכל סיפור הוא מסר.

הדרך לבוחן מציאות בריא עוברת דרך תיחקור קבוע והתבוננות במציאות הסמויה.

חשבון נפש, בחינת לב וכליות וניתוח יומי (או לילי) של עבודת הניהול.

אומנות המינון נמדדת גם באופן הניהול של התחקיר הפנימי.
האם אנחנו מאשימים את עצמנו או מקבלים את הרעיון שגם לנו מותר לטעות?
האם אנחנו משקיעים בתשומת לב לפרטים הקטנים ולמילים שלא נאמרו? או בעיקר מתייחסים ל"עובדות בשטח" והחלטות מקצועיות שקיבלנו?

היא ניהלה אנשים במאסות וגם בפינצטה (אותי למשל).
מעבר לתבונה ולעומק, אני מופתעת כל פעם מחדש מהפרטים שהיא זוכרת על אנשים (עלי למשל).
האמת? גם אם היתה מקריאה ספר טלפונים הייתי נמלאת השראה.

תארו לכם שהיה מתכון מסוים שאם הייתם פועלים על פיו חייכם היו משתפרים דרמטית?

מה זה משתפרים?

היו לכם הרבה יותר רגעים של תחושת סיפוק עמוק והתרחבות הלב והנשמה.

והרבה פחות רגעים של "מה לעזאזל אני עושה פה???" או סתם טעם של מצה בפה.

הבשורה הטובה: יש מתכון כזה!

הבשורה הרעה: אין ארוחות חינם.

דהיינו, אין מנוס מלעבוד בלהכיר את עצמנו.

בהיות האדם חלק מהטבע, 

גם המתכון האנושי מתבסס על יסודות הטבע - אש, אדמה, אוויר ומים.

הייצוג הרעיוני של כל יסוד די אינטואיטיבי ובכל אחד מאיתנו יש מיקס מסוים שמסביר איפה אנחנו בשיא או בשפל, עם מי יש לנו כימיה ופוטנציאל לעבודה משותפת, באיזו עשייה כדאי להתמקד וממה עדיף להמנע.

כידוע מתכון מורכב לא רק מרשימת המצרכים אלא גם מתהליך ההכנה.

מה הדרך שלנו להגיע לרגעים של חסד וגאווה פנימית עמוקה?

מה התהליך שעובר עלינו באופן טבעי וחוזר על עצמו שוב ושוב?

למזלי, עדי כרמון סקופ החברה הגאונה שלי יודעת להסביר דברים מורכבים בצורה פשוטה.

היא פיתחה שיטה שנקראת "המתכון" שנועדה להיות המצפן שלנו בניווט האינסופי בדרך לעצמנו.

לפני שמאזינים (למיטיבי לכת גם אחרי!) ספרו לי מה אתם הכי - אש אדמה אויר או מים? (רמז: שניים מתוכם מובילים, אחד ראשי, אחד משני).

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה של המתכון עם עדי סקופ כרמון: https://chat.whatsapp.com/Dtu898VwQTH5uyaVtrpCSw

ליוויתי אותה משלב ה״פני לאן״ דרך תהליך הקבלה לתפקיד (חצי שנה…) ועד חבלי הקליטה כמנכ"לית לראשונה בחייה.

צפיתי בה דורכת יחפה על גחלי הניהול של סטרטאפ, דוהרת בשבילים הלא רומנטיים של רכבת ההרים ההייטקיסטית.

מה אני אגיד לכם? לא לבעלי לב חלש.

והנה היום, השנה ראשונה הלכה חלפה לה.

התבססה בתפקיד, שועטת על אותה רכבת, עדיין לא אוכלת כמו בנאדם אבל לפחות לא אכולת יסורי מצפון אימהיים, בעיצומו של גיוס הון (לא לבעלי לב חלש כבר אמרתי?), מחוברת לעשייה, עם צוות חזק.

כידוע ״מה שרואים מפה לא רואים משם״ וחשוב מדי פעם להביט במציאות דרך עיני מי שחווה אותה.

קבלו את ליאת לכיש לוי, מנכ"לית ChickP, חברת פוד-טק שמפתחת תחליף חלבון מבוסס חומוס.

החיים הם אתגר אחד גדול ומתמשך. דהההה.

לפעמים אנחנו בתקופה של התמודדות פנימית (עסקית או אישית) ולפעמים נדרשת עזרה חיצונית, גם זה ידוע.

האם יש בעולם יותר בעיות או פתרונות? לא ידוע וגם לא משנה :)

מה כן משנה? מתי ואיך בוחרים.

פה העלילה מתחילה להסתבך.

איך יודעים אם לעשות את הדרך לבד או לפנות לעזרה חיצונית? החל ביועץ מומחה וכלה בפסיכיאטר.

כשרוצים לשנות, להניע או לפתור משהו בנו או בעסק - איפה מתחילים? איך בוחרים? לפעמים בכלל צריך להפסיק או להחליף.

איך שומרים על תחזוקה מינימלית של כושר מנטלי?

מצאתי את השותף המושלם לעשות לכם סדר.

דורון ליבשטיין הוא המנטור של המנטורים! עובד עם המורים המובילים בעולם לרוח ותודעה, מלמד בעצמו, סופר וגם בעל עבר עסקי עשיר כבכיר במיקרוסופט ישראל, יו"ר תפוז ועוד.

אינשאללה תקבלו פוש להתפתחות הבאה שלכם.

יש דבר כזה התעמרות בבכירים!

תופעה שיכולה להרוס חיים שלמים - קריירה, משפחה, בריאות ופוסט טראומה.

בדר"כ זו תהיה התעללות שקטה ואפילו מתוחכמת, ארסית ונוטפת מניפולציות.

כזו שבהתחלה תרגיש כמו הפתעה גדולה, תמשיך ב"אנחנו לא מסתדרים כבר תקופה/באסה לי לקום לעבודה" ותיגמר בירידה בתחושת הערך והביטחון, מצברוח דואב, גוף מקולקל ואולי טוויסט שלילי בקריירה.

איך זה נראה לדוגמא? 

משתמשים נגדך במידע שמסרת כחלק משיחה דיסקרטית, מעוותים את דבריך, לוקחים את הקרדיט על הישגים שלך, מדברים עליך רעות שלא בפניך בתוך החברה ומחוצה לה, מבודדים אותך, לא מזמינים אותך לפורומים מסוימים או לא מאפשרים לך להתבטא ואפילו חודרים לך למחשב ולחדר. 

יש גם יותר גרוע, זו רק טעימה.

הבשורה הרעה: 

הנפגעים הם אנשים מעולים! חכמים, מוכשרים, בעלי רקורד מכובד, אוהבי אדם ועשייה.

לא מגיע לכם! אבל מי שמולכם, הפוגע, מביט בכם ורואה את כל מה שאין בו. אתם מראה לא מחמיאה.

הבשורה הטובה:

פרוטוקול הטיפול ידוע.

יש רשימה מסודרת - מה עושים ומתי כדי לשפר/לעזוב ולהשתקם.

ואם אתם מנהלים, לא בצד הפוגע או הנפגע אבל מתגלגלת אל שולחנכם "פרשה".

מה עושים? למי מאמינים? איך מנהלים כזה ארוע מורכב? 

על כל זאת ועוד שוחחתי עם איתן מאירי, מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית. 

מתמחה ביעוץ, ליווי וטיפול בנפגעי התעמרות בעבודה.

אל תהססו להעביר הלאה את הפרק, גם אם אתם לא סגורים על הפרטים. יש ספק אין ספק. 

תרצו לקבל את הפרקים הבאים למייל? https://www.debeer.co.il/ml