והנה עוד שני סרטים קצרים שטל אבידן, האורח שלנו לשישי הקרוב שגבי קורא לו ״נתן פילדר הישראלי״ עשה: https://www.youtube.com/watch?v=S5ozoJMC2N0 ///// https://www.youtube.com/watch?v=tjC6S9RXLYA

והנה עוד כמה מטובי הגברים הלבנים הפרבילגים שלנו, מסגבירים (בעיקר לגבי) למי מותר להגיד ניגר ומתי. יותר כמו ״פרו נון חלק ב״ במסווה של בונוס אבל שיהיה. אה, ותכירו גם את גלעד, אולי עוד נעשה איתו פרק מתישהו

פרק שיואב לא הבין בכלל מה רלוונטי לו אבל עבור גבי נדמה שזה ממש להיות או לחדול, לפחות כיוצר. על מילת ה-נ׳, הלוא היא המילה האסורה ביותר בלקסיקון האמריקאי, ולמה בעצם, ועל היתרי ואיסורי השימוש בה במוזיקה, ברחוב או בין חברים, ובעצם, מה לנו הישראלים, במדינה הכי גזענית בעולם, ולכל השיח המיובא הזה מאמריקה, מצד שני, איך לא, כשכל התרבות העולמית היא תעתיק של אמריקה החל מתעשיות התרבות והתקשורת שלה וכלה בדימויים ובשפה שמשמשת אותנו, ואיך זה בכיוון ההפוך כשהוליווד מנכסת תרבויות ושפות אחרות למלחמת הטריטוריה הסימלית שלה, והאם גם סשה ברון כהן לא יגיד ניגר אם הפאנץ׳ ממש שווה את זה אנד סו און אנד סו און

הרצל אמר שלגבי דווקא מותר ושזה בעצם כלל מפגר ושנדבר על זה כבר בשישי

הריב המתוקשר בין גברת ומר ציפן לא מפרה מאז השיחה שלהם בין הסדינים של יואב בשבוע שעבר. דור המשך שלם של אנדרואידים על הכוונת. כאמור, המצב מסוּוך

פרק שני בסדרה המשפחתית בנושא שיח הדורות, הפעם עם בוגרת החוג קיקי וסרמן, אושיית טוויטר לשעבר וכיום מפתחת משחקי מובייל לילדים אבל קודם כל רעייתו של גבי שמכינה לו אוכל (ובתמורה הוא שוטף כלים כי היא שונאת, זה הסידור), גדוש לרלרת אינטימית בין הסדינים הזוגיים, על איך היה לגדול אך ורק באינטרנט של פעם לעומת איך זה לגדול בעולם שנשאר ממנו אך ורק אינטרנט כיום, על מה נסגר עם רוטינת האיפור של דור אלפא, על אקטיביזם פוליטי רדיקלי של קהילות סריגה טראמפיסטיות ושל גיימריות בנות 12, על יפנים פילושמים, על מה זה לעזאזל 'סויך' ולמה צריך לשחק 'מייפל סטורי' כדי להבין באמת מה הולך בקהילת הלימונים אנד סו און אנד סו און

מלא לינקים וצילומי שיטפוסט למה שנדבר עליו בשישי עם קיקי: https://docs.google.com/document/d/12iAa3rk1q_SkJ-RUn3wLtJbmiV7xfcESCP1e94eeKKA/edit?usp=drive_link

פרק ראשון בסדרה משפחתית חדשה, הפעם עם בת דודה של יואב, דר' נטע ארנון שושני, שהיא סוציולוגית שמתמחה בשיח הדורי והבין דורי, ובכלל אומרים היום "יחידה דורית", מסתבר, ומאיפה התחיל כל הדיבור הזה על דורות איפשהו בתחילת המאה הקודמת עד שהפך היום כבר לתרגיל שיווקי עתידני, ומה לדורות בסיווג האמריקאי (XYZ) ולדורות הישראלים, ומה מעצב ישראלים יותר, הסמרטפונים שמנגישים הכל כאן ועכשיו או המלחמות שמסבירות לנו מי אנחנו רק בדיעבד, ואם דורות הם סיפורים מטאפוריים ואם בומרים גדלו בבונקרים, האם מחילות הן המטאפורה הטובה ביותר לצייטגייסט של צבא הטיקטוק של הסטארט אפ ניישן, ומי יודע איך זה במגזר החרדי והפלסטיני, והאם לפני חורף שנת 23 היה הקיץ האחרון או שהכל אותו חרא אנד סו און אנד אנד סו און

מרגש.

שיחה עם ג'וי ברנרד, יוצרת תיאטרון ומחול, רקדנית ועיתונאית, על האפשרות למצוא שפה חדשה באמצעות מחול לאחר 7.10, על דיבור וכתיבה באמצעות ריקוד והתפקיד הכפול של הגוף במחול, כיצד נוצרת אמפתיה באמצעות ריקוד ומדוע קשה להתנגד לה, על אינטגריטי בפרפורמנס לעומת שידורי החדשות, על הקונבנציות של הגוף הנשי הרוקד ומה מוצאים כשמחפשים חיילות ישראליות בגוגל, וניתוח שיח של יואב על כשלון השפה לייצג אירוע אולטרה-ממוגדר כמו 7.10 שלא דרך סקסואליזציה שגרם לג'וי לשרוף חזיה בזמן אמת ואז לא לשרוף אותה, והכל בגלל שאנחנו לא יודעים איך לדבר על ריקוד ואיך לדבר בכלל בתקופה הזו, ונצטרך לחזור לפרק הזה עוד שנה לראות אם בזמן הזה הבנו משהו, אנד סו און אנד סו און