בפרק הזה פגשתי את שרה הלליה חן – אישה רכה, חכמה ומוארת, שמביאה איתה מתנה ייחודית לעולם:

היכולת לרפא טראומות דרך קלילות, שמחה וצחוק.

דיברנו על הדרך לצאת מהכבדות, על חשיבות המשחק, ועל איך אפשר לגעת בפצעים הכי עמוקים מבלי לטבוע בתוכם.

על ההומור ככלי תודעתי שמאפשר נשימה, תנועה, והיזכרות בטוב, גם ברגעים הכי חשוכים.

וגם – על כוחה של התמסרות, חיבור לנשמה, והזמנה לחיים מתוך עונג, לא מתוך מאבק.

זה פרק שמזכיר שהריפוי לא חייב תמיד להיות דרמטי – לפעמים הוא מגיע כמו קרן אור שמש שמלטפת את הלב