"לרופא של אח שלי, כשסיימת לנתח את אחי, בישרת לי במסדרון שהוא חולה בסרטן וזרקת את זה כאילו שמדובר בוירוס שהתגלה במשטח גרון ואתה רושם לו אנטיביוטיקה..."

אח, שמלווה את אחיו החולה, כותב מכתב לרופא המטפל שלו, ופורט את התסכול, הבלבול הכאב וחוסר האונים שאיתו הוא מתמודד.  מתוך המקום הזה הרפוי והמטולטל אני משוחחת עם ד"ר נויה שילה, רופאה פנימית בכירה בבי"ח תל השומר. יחד אנחנו מנסות לברר את הקשר שבין רפואה, רופא וריפוי. אנחנו מהלכות במסדרונות בית החולים, נוגעות במצוקות ובצרכים של של חולים ובני משפחותיהם וערות גם לאלו של הצוותים רפואיים. מבקשות לתת מענה איך לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי ומבינות, שבסופו של דבר, מתחת לשמיכה, מאחורי הפרגוד, בחדר הטיפולים, על מיטת האשפוז,  וגם על הכיסא שלידה , ישנם בני אדם שלפני שהם רוצים מזור למחלה הם רוצים שיראו אותם. גם את החלק הבריא. ושלא נזדקק.

מוקדש לזכרו של גל סער ז"ל

ולחייו הטובים והבריאים של אחיו, חגי סער, בעלי האהוב, שהיה עם גל כל העת עד הנשימה האחרונה

מוזיקת נושא: דידי ארז    קריינות: צביקה הדר

"ילדה יפה שלי, אמרת שאת פוחדת שהילדים יציקו לך . ואני, לא הבנתי מאיפה זה בא לך.  לא העליתי בדעתי את השוני בצבע העור. אני לא רואה אותו"

סמדר הדרו, כותבת מכתב חשוף לבתה המאומצת וחושפת אותנו לסיפור הבלתי יאמן שלהן

הוא התחיל ביפו כשסמדר באה לעזור לאשה אפריקנית עם 7 ילדים שגרה לא רחוק ממנה וקרסה תחת נטל החיים לבד בישראל. הוא המשיך בקשר שנוצר בין סמדר לתינוקת הקטנה במשפחה שלבקשת האימא עברה לגור אצלה בבית, וכמעט נגמר, כשהאם האפריקנית ארזה את עצמה ואת ילדיה וחזרה איתם לקונגו הפרימיטיבית העניה והמסוכנת.

סיפור חוצה יבשות, תרבויות, מוסכמות וחוקים שיש בו הרבה מורכבות ועוד יותר אהבה. עם סוף טוב והוכחה – שנפלאות דרכיו של הקיום האנושי ביכולתן להגשים רצון מזוקק גם כשהוא עולה על כל דמיון ונראה ממש בלתי אפשרי

"...? אמא,  האם את רואה אותי גיבורה ואיך אני צולחת את העולם הזה בלעדיך"

   בעקבות מכתב שכותבת בת לאמא שמתה אנחנו פוסעים בנפתולי הצער, האובדן והזיכרון. כואבים את מה שאבד ונוגעים בו. ובמקביל משוחחים על מה שממשיך להיות, ללוות, לתמוך  ולהעצים ושהקיום שלו נצחי. דיברנו על אמא של בועז, אולי כהן ז"ל  שממנה הוא ינק את אהבתו לתרבות ואומנות, גיבש את תפיסות חייו ויצר לו בסיס של חיים שהוא ממשיך לטפח גם בהעדרה, ועל האופן שבו הוא חי ומשמר את הקשר איתה גם אחרי לכתה

.שיחה שיוצאת ממוות אבל היא מלאת חיים

.בועז כהן הוא שדרן רדיו, עורך מוסיקלי, סופר, מוזיקאי וחוקר תרבות

מוסיקה מקורית: דידי ארז 

בנים שלי, אתם עבורי מודל לגבריות אחרת, ממש כמו אבא שלכם"

".ואני מזהה בכם קצה של אפשרות אופטימית

.רונה שפריר, סופרת, יזמית, ומורה בכירה ל"התמקדות" חושפת בפנינו מכתב אישי שכתבה לבניה הבוגרים.

שוחחנו על הקשר שלה עם הבנים שלה, למה בחרה לכתוב להם ואיך הגיבו כשקראו. על האופן שבו היא חווה את הגברים שהם גדלו להיות ועל מה שהבינה מתוך ראיית העולם שלהם. דיברנו  על השיח ברשתות שקורא לנשים להנהיג ולהוביל ולמה הוא מכווץ אותה גם שהיא אמורה לתמוך בו, ועל האופן שבו היא הייתה רוצה לראות אותנו משתחררים מתפיסות מגבילות 

וגם, חזרנו לימיה כעיתונאית צבאית ומדוע נדרשה שבעלה ישמור עליה שם.  ולמה עובדה שהוא קצין מהסיירת גורם לה לגאווה ולבושה בו זמנית

מוזיקה מקורית: דידי ארז

"לאהובתי שלא יודעת שאני אוהב אותה,

חיים כפולים חייתי. אלה שבחוץ –שקטים ואלגנטיים ואלה שבפנים: רעידות בלב ובגוף, בכל פעם שאת מתקרבת... "

בעקבות הגבר שכותב לחברתו לעבודה את מה שמעולם לא חשף בפניה, חזרנו לאהבות הלא ממומשות שלנו ונזכרנו מה הרגשנו שם..  שוחחנו על התאהבויות שמתקיימות במעמד צד אחד בלבד ומה הפסיכולוגיה יודעת להגיד לנו על זה.

ניסינו להבין מה המשמעות של להסתיר רגש כל כך עמוק  ואיך חיים עם פער כל כך גדול בין החוץ לפנים. מה הסיפור שאני מספר לעצמי שם? מהי הפנטזיה ומה יקרה אם היא תתממש?   וגם, איך בכל זאת עם כל הפחדים, אפשר לחבר בין כל החלקים ולממש יחסים. ואפילו להיות באושר ואושר...

"לחברי מבית הילדים,

בתוכי צרבתי את הידיעה שלהיות אני, כמו שאני אוהבת ורוצה זה אסור

מקבלים על זה עונש"

בת קיבוץ כותבת את מה ששמרה בבטן עשרות שנים ובעקבותיה חזרנו אנחנו לילדות שלנו בקיבוץ. לבית הילדים, למקלחות המשותפות, למבטים בחדר-אוכל, לבגדים החדשים של פסח ולבמת העץ המתנדנדת על הדשא שהייתה פסגת השאיפות.

שוחחנו על מה קורה לקול אישי, לביטוי ייחודי, ולרצון פנימי כשאתה גדל בתוך חברה שמקדשת את הכלל ומחנכת את הפרט להיות אחד מתוך אחדים, שווה בין שווים וזהה לזהים.

וגם, איך כל אלו עיצבו את עילי בוטנר האמן, המוסיקאי, היוצר, שגדל להיות ולמה עדיין הופעה על הדשא מול חברי הקיבוץ מרעידה לו את הלב הרבה יותר מלמלא את קיסריה.

מוסיקה מקורית: דידי ארז