"לאהובתי שלא יודעת שאני אוהב אותה,

חיים כפולים חייתי. אלה שבחוץ –שקטים ואלגנטיים ואלה שבפנים: רעידות בלב ובגוף, בכל פעם שאת מתקרבת... "

בעקבות הגבר שכותב לחברתו לעבודה את מה שמעולם לא חשף בפניה, חזרנו לאהבות הלא ממומשות שלנו ונזכרנו מה הרגשנו שם..  שוחחנו על התאהבויות שמתקיימות במעמד צד אחד בלבד ומה הפסיכולוגיה יודעת להגיד לנו על זה.

ניסינו להבין מה המשמעות של להסתיר רגש כל כך עמוק  ואיך חיים עם פער כל כך גדול בין החוץ לפנים. מה הסיפור שאני מספר לעצמי שם? מהי הפנטזיה ומה יקרה אם היא תתממש?   וגם, איך בכל זאת עם כל הפחדים, אפשר לחבר בין כל החלקים ולממש יחסים. ואפילו להיות באושר ואושר...

"לחברי מבית הילדים,

בתוכי צרבתי את הידיעה שלהיות אני, כמו שאני אוהבת ורוצה זה אסור

מקבלים על זה עונש"

בת קיבוץ כותבת את מה ששמרה בבטן עשרות שנים ובעקבותיה חזרנו אנחנו לילדות שלנו בקיבוץ. לבית הילדים, למקלחות המשותפות, למבטים בחדר-אוכל, לבגדים החדשים של פסח ולבמת העץ המתנדנדת על הדשא שהייתה פסגת השאיפות.

שוחחנו על מה קורה לקול אישי, לביטוי ייחודי, ולרצון פנימי כשאתה גדל בתוך חברה שמקדשת את הכלל ומחנכת את הפרט להיות אחד מתוך אחדים, שווה בין שווים וזהה לזהים.

וגם, איך כל אלו עיצבו את עילי בוטנר האמן, המוסיקאי, היוצר, שגדל להיות ולמה עדיין הופעה על הדשא מול חברי הקיבוץ מרעידה לו את הלב הרבה יותר מלמלא את קיסריה.

מוסיקה מקורית: דידי ארז