שלמה בן עמי רווה נחת ממסלולו האקדמי, כפרופסור להיסטוריה, אך עוד יותר מכך ממעורבותו בדיפלומטיה, בפוליטיקה ובמדינאות, מסוף שנות ה-80׳ ועד לתחילת המאה הנוכחית. יליד טנג׳יר, נער במעברה, בקריית שמונה, באפיקים; רובאי ומפקד כיתה ומחלקה - ״זה היה צבא שהזדמן לו להתאמן יותר מאשר להילחם״ - בגולני. שגריר בספרד, חבר-כנסת, מועמד לראשות מפלגת העבודה, שר בטחון הפנים ובהמשך גם שר החוץ בממשלת אהוד ברק.

בשיחה עם אמיר אורן מספר בן עמי על חוויותיו ועמדותיו, על פרס ורבין, שמיר ונתניהו, מדריד ואוסלו, הממשלות והמשטרה. הוא דבק בדעתו שנחוצה היפרדות ישראלית מהפלסטינים, אך המסגרת המועדפת בעיניו למדינה שממזרח לישראל היא ירדנית-פלסטינית. הוא אינו מתפעל מראשי מפלגות האופוזיציה; ההנהגה הבאה של המרכז-שמאל, הוא מקווה, תצמח מתוך המחאה שבלמה את מהלכי נתניהו.