בסיום דיני הרכילות מופיעים כמה עניינים אחרונים, סביב דיני קבלת הרכילות. אילו רכילויות אסור לאדם לקבל ולהאמין להן? מה יעשה מי שכבר טעה וקיבל רכילות? באילו מקרים נוטים רוב האנשים להאמין לרכילות, על-אף שגם בהם אין להקל ויש להיזהר ולא להאמין ולקבל? ועוד.

בשיעור נעסוק בדיני קבלת רכילות. החפץ חיים מפרט באילו מצבים אפשר לחשוש לסיפור רכילות שמגיע לידך, וכיצד היה ניתן להתנהל אם לא הייתה רכילות. בנוסף, נראה מה דינו של מי שהמעסיק שלו לוחץ עליו מאוד לספר להר.

בשיעור זה יובאו כמה חידושים של החפץ חיים בנוגע לדיני רכילות, כגון: האם קיימים דברים שאסורים משום רכילות על אף שממבט ראשון לא נראה שהם אסורים? ומה הם? בין השאר, נראה את מחלוקתם של החפץ חיים ורבי ישראל סלנטר לגבי גילוי רכילות.

בשיעור זה נראה בדברי החפץ חיים באיסורי רכילות דברי רכילות שעלולים להביא לידי סכסוך, ואת המקרים החמורים שבהם. נראה גם דוגמאות מחיי היומיום למקרים נפוצים של רכילות שקל ליפול בהם.

בשיעור נראה פן נוסף של איסור רכילות, והוא איסור להיכנע ללחץ אדם הלוחץ על אדם אחר לספר לו מה פלוני דיבר עליו. נראה מה מותר ומה אסור לעשות במקרה זה וכן דרכים להתחמק בצורה טובה, ואת הדין "משנים מפני השלום", שהוא דין מפתח בנושאים כגון זה.

לאחר שבשיעור שעבר סיימנו את הלכות לשון הרע, בשיעור הזה נתחיל את הלכות איסורי רכילות. מה זה בדיוק רכילות? ומה בדיוק ההבדל בין לשון הרע לרכילות? בשיעור נראה לעומק את מקור הדין המושג "רכילות" החל מהתנ"ך והמפרשים ועד לחפץ חיים.

בשיעור זה נסיים את הלכות לשון הרע, בהם החפץ חיים חוזר שוב על הדברים שצריך להיזהר בהם כאשר אומרים לשון הרע לתועלת, אך הוא מוסיף שני חידושים מרכזיים בהם נדון. גם כשהסיפור הוא לתועלת, האם מותר לספר את כל המעשים הרעים של אותו אדם? האם תועלת בלשון הרע היא גם תועלת פנימית של האדם להקלה בלחץ נפשי?

לאחר שביררנו את הדרכים שבהן מותר לאדם לפרסם לשון הרע על מישהו במידה וזה לתועלת וללא שום רווח אישי, נראה בשיעור שהחפץ חיים משער שכאשר אדם מדבר על עוול יכול להיות שהוא עושה זאת כדי לחשוף את האמת ולא מתוך אינטרס אישי, אך כאשר מדבר על עוול שנעשה לו אישית יש לפקפק האם מותר לו לספר. נדבר על סיטואציות בהן אכן מעורב אינטרס אישי, וכיצד ראוי לנהוג במקרים אלו - האם מותר לספר? ואם כן אז איך? וממה יש להיזהר?

לאחר שכבר ביררנו לגבי תוכחה שאין צורך לחכות במידה והתועלת היא ממשית, היום נראה את החשיבות של פרסום הדבר בפרהסיה (כלומר בפני מינימום שלושה אנשים) אותם הזכירו הרמב"ם ורבנו יונה, וכן עוד כמה כללים שצריך לשמור עליהם בעת פרסום דברי לשון הרע לתועלת ברבים.

כאשר נודע לאדם שאדם אחר מתכוון להשמיץ מישהו בפומבי, ניתן להציל את האדם שעלול להיות מושמץ על ידי פרסום בגנות המשמיץ וכוונותיו הרעות. אך באילו תנאים אפשר לעשות את זה? והאם תמיד מותר לעשות את זה?