שמירת הלשון | רה"י הרב חיים סבתו

מה יש לעשות כאשר יודעים שאדם לא יקבל את תוכחתנו? באילו תנאים מותר לספר על חטאו לקרוביו ולבית דין כדי שיוכיחו אותו? באיזה מקרה מותר לפרסם את דבר חטאו בציבור? בשיעור נמשיך ונעסוק בהיתר לספר על עבירה שעבר אדם בין אדם למקום, ונפרט את שלבי התגובה האפשריים בהתאם לאופיו של החוטא ושל החטא.

כיצד אופיו של האדם משפיע על החובה לדון אותו לכף זכות? איך שיפוט זה משפיע על השאלה האם מותר לספר על עבירה שעבר בין אדם למקום? מה ההבדל בין עבירות שבין אדם למקום לבין עבירות שבין אדם לחברו בנושא זה?

בשיעור הקודם ראינו שהתנאי העקרוני בהיתר לומר לשון הרע, הוא שהאמירה היא לצורך ובשביל מטרה כלשהי. בשיעור זה גם נשמע מהרב עצה כיצד להחליט האם האמירה היא לצורך או לא.

אם אדם עבר על עבירה שהיא בין אדם למקום ולא פגעה באף אחד, נניח אכל במסעדה לא כשרה, האם מותר לעד ראייה לספר לאחרים על כך? ככלל, כל אמירת לשון הרע מותרת כשהיא לצורך. לכן אם יש צורך בהוכחת החוטא, הרתעה שלו או עדות על העבירה בפני בית דין, מותר לספר על העבירה שעבר החוטא.

בשיעור נעסוק בפרטי ההיתר בהתאם לאופי החוטא. בנוסף, נסביר מדוע אסור להזכיר את עברו הקשה של אדם, גם בשביל מטרות חינוכיות.

באילו מקרים חובה לדון לכף זכות? באילו מקרים זו רק מידת חסידות? מה יש לעשות כאשר שיפוט המעשה נוטה לכף חובה?

בשיעור נעסוק בגדרי לימוד כף זכות, כתלות בסבירות שהמעשה אכן נעשה לטובה. בסופו נשמע עצה מהרב כיצד להתרגל לדון לכף זכות: לזכור מקרה בו רצית שידונו אותך לכף זכות. ואיך כל זה קשור למקרה שהרב אכל פעם גלידה?

האם אמירת לשון הרע שלא גרמה נזק מצריכה כפרה? ומה הדין אם מלכתחילה שיער שלא תגרום נזק? האם רק התוצאה משנה בלשון הרע?

בשיעור הקודם ראינו שבלשון הרע הולכים אחר התוצאה ולא אחר הכוונה ולכן יש איסור גם אם אמר בצחוק, אך בשיעור זה נסייג ונבין שלא הולכים רק אחר התוצאה, ומכך ננסח מחדש את ההגדרה לאיסור לשון הרע.

האם באיסור לשון הרע הולכים אחר הכוונה או אחר התוצאה? אם אדם מספר לשון הרע בצחוק בלי כוונה לפגוע, או במרומז בלי להזכיר את שם חברו, הוא בכל זאת עובר על איסור לשון הרע (לפי פשט הרמב"ם זה בגדר אבק לשון הרע).

בשיעור גם נשמע דוגמאות למעשים כאלו מסיפור בירושלמי ומסיפור אישי של הרב סבתו.

מתי מותר לגלות סוד? בתחילת השיעור נעסוק בהיתר לגלות סוד אם הוא נאמר בפני שלושה אנשים, ובכך נחתום את נושא לשון הרע שנאמרה בפרהסיא ונעבור לנושא דומה, אמירת לשון הרע בפני האדם עליו מספרים.

לדעת הרמב"ם מותר משום לשון הרע להגיד דבר שנאמר בפני שלושה אנשים, כי יש להניח שכבר פורסם. החפץ חיים מסייג ואומר שברור שעובר על איסור לשון הרע אם אומר את הדבר המפורסם אך מוסיף אמינות לסיפור אצל השומע או מוסיף פרטים. לאור כמות הסייגים בה החפץ חיים ממליץ להתרחק משימוש בקולא הזו.

עוד בנושא סייגים לקולא זו נעסוק בשאלות: מדוע אין להעביר ביקורת על דרשנים ולהגיד שאין בדבריהם ממש גם אם לא מתחברים לדרשותיהם? ואיך אם כן אפשר להעביר ביקורת על דרשנים?

הרמב"ם אומר שכל דבר שנאמר בפני שלושה אנשים מותר משום לשון הרע, מפני שכנראה כבר התפרסם. החפץ חיים מסייג בהתבסס על הגמרא, ואומר שאם מדובר בשלושה יראי שמיים או בשלושה אנשים שמחויבים לשמירת הסוד ההיתר נופל כי אין יסוד להניח שיפיצו את הדבר.

בנוסף נעסוק בשאלה: האם לאחר שוועדה התכנסה והחליטה החלטה מסוימת מותר לאחד ממשתתפיה לצאת ולהגיד מה הייתה דעתו בנידון?

מדוע אם פורסם הדבר בפני שלושה אין בו איסור לשון הרע? האם יש בכך כדי ללמד על אופיו של הציבור שאינו נזהר בלשון הרע? ומה הדין אם הדבר סופר בפני שלושה צדיקים? במהלך השיעור נמשיך לברר את שיטת הרמב"ם בעניין דבר הנאמר באפי תלתא ולעמוד על יסוד דבריו עם הגבלות הדין בהתאם להבנת שיטתו.