שמירת הלשון | רה"י הרב חיים סבתו

מותר להגיד לשון הרע בפני שלושה אנשים, כך אומר רבה בר רב הונא. בעלי התוספות מפרשים שמדובר רק בסוג מסוים של אבק לשון הרע, כאשר אומר דבר שמשתמע לשני פנים, צד גנאי וצד שבח, כך שאם אומר את הדבר ברבים ברור שהתכוון לשבח ואין עוד איסור. הרמב"ם מסביר שאם כבר משהו נאמר בפני שלושה הוא נחשב מפורסם ואין איסור להגיד אותו סתם לאחרים כי לא מוסיף דבר.

נעסוק בהשלכות הסברו של הרמב"ם: אם השלושה הם אנשים שומרי סוד ההיתר עובד? האם מותר לתלמיד חכמים להשתמש בהיתר?

רבה בר רב הונא (בבא בתרא לט.) אומר שכל דבר שנאמר בפני שלושה אנשים אין בו משום לשון הרע. קשה על ההבנה הפשוטה של מימרא זו מכמה כיוונים, בעיקר מהסברה, מה ההיגיון שדבר שנאמר בפרהסיא יהיה חמור פחות מדבר שנאמר ביחידות?

בשיעור נעסוק בהסבר הרמב"ם ובתירוצם של בעלי התוספות

לפעמים החברה לוחצת על אדם להשתתף בדיבור לשון הרע, ואם לא ישתתף מעמדו החברתי ואולי אף הכלכלי ייפגע. אדם צריך להתאמץ ובכל זאת לא לעבור על איסור לשון הרע, לשתוק ואף לשדר לסביבה שאינו מרוצה מהמצב. הרב ייעץ שאפשר גם פשוט להעביר את השיחה לנושא אחר.

בנוסף, נעסוק בשאלה: במה אדם צריך להיזכר בשעת ניסיון כדי שלא להיכשל?

האם הלכות לשון הרע מתאימות לימינו, בהם חלו שינויים כמו חשיבות התקשורת כמבקרת השלטון? אם כן, כיצד ניתן להתאים אותן לזמננו? מה ההבדל בין איסור לשון הרע במשפט הישראלי לבין האיסור ההלכתי? איך ההבדל נובע מהעיקרון שמאחורי איסור לשון הרע?

בנוסף, נעסוק במימרא המפורסמת שאיסור לשון הרע חמור מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, נסביר את ההיגיון מאחורי המימרא באמצעות ההבנה שדיבור לשון הרע יכול לגרום לתוצאות חמורות.

בסוף הפתיחה של ספרו, מונה החפץ-חיים את קללות הארור הכתובות בתורה על המדבר לשון הרע: "ארור מכה רעהו בסתר", "ארור משגה עיוור בדרך", "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשותם" ו"ארור מקלה אביו ואימו".

בנוסף נלמד: מהי עצתו של החזון-איש לאדם הרוצה להצליח ולהקפיד בהלכות מסוימות?

החברה אליה האדם בוחר להתחבר משפיעה עליו, אם מתחבר לחברה של אנשים ישרים לומד מהם להיות ישר וכך גם להפך, קשה לאדם לא להיות מחובר לקבוצה. לכן, אדם שבוחר להתחבר לחבורה רשעים או של בעלי לשון הרע עובר על מצוות העשה "ובו תדבק" שאומרת שעל אדם להתדבק בקב"ה ובהולכי דרכיו. נעסוק גם בעוד שתי מצוות עשה עליהן עלול המדבר לשון הרע לעבור: אם מדבר בבית המדרש או בית הכנסת עובר על "ומקדשי תיראו" ואם מספר על זקן או חכם עובר על "והדרת פני זקן".

האם ביקורת על בעלי מקצוע ודירוגם היא לשון הרע? האם יש מקרים בהם הביקורת היא לצורך ומותר לבקר? בשיעור נעסוק בשאלות האלו, כי החפץ חיים מונה במצוות העשה עליהן עלול לעבור המדבר והמקשיב ללשון הרע גם את מצוות "וחי אחיך עמך" שאומרת שאסור לפגוע בפרנסתם של אחרים.

לאחר שסיים החפץ חיים למנות שבע עשרה מצוות לא-תעשה עליהן עובר המדבר לשון הרע, הוא מתחיל למנות מצוות עשה עליהן עובר המספר. בשיעור נעסוק במצוות עשה: "זכור את אשר עשה ה' א-לוהיך למרים", "ואהבת לרעך כמוך" ו"בצדק תשפוט עמיתך". בקשר למצווה האחרונה נדון בשאלה: באילו מקרים צריך ללמד זכות? ובאילו לא צריך?

החפץ חיים מסיים את פירוט הלאווים עליהם עובר המדבר לשון הרע, חלקם בנסיבות מסוימות וחלקם לא לכל הדעות אבל בכל מקרה יש כמות נכבדה של מצוות לא תעשה להרחקה מלשון הרע. בשיעור נקבע את גדרי הלאווים: "כל אלמנה ויתום לא תענון", "לא תחניפו את הארץ" ו"לא תקלל חרש". בשיעור גם נעסוק בשאלה: איזו דעה החפץ חיים רצה לעקור בפירוטו את הלאווים בפתיחת ספרו?

החפץ חיים מונה את מצוות הלא תעשה עליהן עובר המדבר והשומע לשון הרע. בשיעור נגדיר ונמצא את מקורם של הלאווים הבאים: "לא יקום עד אחד באיש", "לא תהיה אחרי רבים לרעות", "לא יהיה כקרח וכעדתו", "לא תונו איש את עמיתו", ו"לא תשא עליו חטא". על כל הלאווים האלו עוברים רק בנסיבות מיוחדות, וחלק מהלאווים כלל לא מוסכמים על כל הראשונים. לבסוף, אגב הדיון על אונאת דברים, עסקנו בשאלה: מדוע לא כדאי לנחם בביטוי "כפרת עוונות"?