השפת אמת מעלה שאלה, מדוע משה רבינו שבנה את המשכן אינו יכול להיכנס אליו? השפת אמת משיב על כך שכאשר אדם יוצר משהו וק"ו כשזו מצווה הוא יכול ליצור משהו שגדול מכוחותיו. מתוך נקודה זו מוציא השפת אמת תובנה לגבי ענווה שככול שאדם גדול יותר כך גם ענוותנותו גדולה יותר. השפת אמת מוסיף ואומר שהכוח של משה רבינו נבע מהעם וההישגים של העם נבעו מדרגתו של משה רבינו וזהו הגודל האמיתי של מנהיג.

השפת אמת בפרשה תמה על מהות הפקידה שהרי לכאורה זה סותר את הכלל של אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. תשובתו היא שככול שדבר נהיה יותר פרוט ומדוד הוא נהיה יותר חומרי ובכך משתכחת ממנו הרוחניות והמקור העליון שבו ובעקבות זאת הברכה כבר לא שורה בו. אז במשכן שממנו שורה הברכה כלל זה לא תקף בו.

השפת אמת שואל מספר שאלות: מה עניין אריכות התורה בפסוקים שמספרים על תרומת העם? למה צריך דווקא ליבם לשמים? ואיך זה מתקשר לרצוא ושוב, לבריאת העולם ולשבת? על כל זאת עונה השפת אמת על הפרשה.

השפת אמת עמד על הקשר העמוק שבין ישראל והתורה. קשר זה מתבטא בלוחות עצמם, כאשר עם ישראל מחובר לתורה אז זה ממש חקוק על הלוחות אך כאשר הוא לא מחובר לתורה האותיות "פורחות באוויר". השפת אמת מוסיף שההבדל בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים הוא שבלוחות הראשונים מדרגת עמ"י הייתה גבוהה יותר והידבקו ישר בשכינה ובלוחות השניים אחר החטא הם היו צריכים מדרשים ומשלים שונים.

איך המצוות מעצבות את אישיותו של האדם? מה זה אומר שהאדם נעשה המצווה בעצמה? האם המצוות רק מחנכות את האדם בצורה חיצונית או מגלות בו תוכן פנימי עמוק? ואיך כל זה קשור למנורה שהשלהבת בה הייתה עולה מאליה? על שאלות אלה ועוד נענה דרך דבריו של השפת אמת לפרשת תצווה.

"ויקחו לי תרומה" השפת אמת בפרשה מעלה את הנקודה שהכול שייך לה' ומכאן שהחשיבות היא בעצם הנתינה ולא בקבלה של ה', כלומר עצם חשיבות התרומה והמצווה היא עצם הקבלה וההקרבה של האדם להיות מוכן לעשות אותה. מכאן מוציא השפת אמת נקודה שהעיקר הוא הכוונה והרצון להתקרב לה' בפעולותיך.

נשאלת השאלה אם המצוות שבפרשת משפטים כל כך פשוטות לנו במוח האנושי, אז מדוע התורה צריכה לצוות עליהם? השפת אמת עונה שלמרות שזה נראה כך משפטים אלו מגיעים ממקום גבוה יותר. הוא מוסיף שיש בזה עניין של נעשה ונשמע שעל אף שאולי האדם לא מבין למה לעשות דבר מסוים הוא חייב לעשות אותו וזה עבודת ה' הנכונה. ומרגע שאנו נמצאים בנקודה זו אנו מגיעים לנקודה שישראל ואורייתא אחד הוא ודבר זה מוביל לכך שנהיה קדושים.

מה מיוחד בהקדמת נעשה לנשמע ומה זה מלמד אותנו על ההכנה לקבלת התורה? והאם אדם מבחוץ מסוגל להבין את התורה או שמדובר בדבר פנימי שיכול להיות מובן רק אם אתה מחובר לדבר באופן בלתי אמצעי? ומדוע נקראה התורה מתנה ומה היחס בין זה לעמל תורה? על זאת ועוד נענה על ידי דבריו של השפת אמת לפרשת יתרו.

בפרשה ניתן לראות שני שימושים בקול. לפני נס קריעת ים סוף בנ"י צועקים לה' ואחרי קריעת הים בנ"י שרים לה'. השפת אמת מוציא מכל אחת מהן רעיון מרכזי ביסודות התפילה ובקשר של עמ"י עם ה'.

השפת אמת בפרשתנו מדבר על שני נושאים עיקרים: "החודש הזה לכם", והמכות. נראה כי יש סיבה עצומה לכך שאצל ישראל ראש השנה הוא בניסן ונסביר על פי דברי השפת אמת שזה מראה שישראל הם מעל הטבע הרגיל. לגבי המכות השפת אמת מתאר שיש מעלה גדולה יותר במכות שאין במעשה בריאת העולם.