יסוד עליון אמצעי ותחתון

כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק.... [בפרק הבא...]

וגם איך השופט מוצא את הצדק בתוך המציאות

על המתח שבין האין סוף לסוף, בין הבלי גבול לגבול.

איך גבולות ההכרה מגבילים ומקיימים אותה אבל גם מאפשרים איכשהו תפיסה שיש הרבה מעבר לה?

מהי ברכה שפע בלי גבול או שפע מדוד? למה אהבה צריכה גבולות.

ואיך π קשור לכל זה?

על היסוד כביטוי של חסד. נלמד על 3 מיני חסדים. אילו חסדים טובים ואילו לא? מהו חסד עולם ומהו חסד נקודתי? ואיך מחברים בין אהבה, אוניברסלית וחסד כללי, לאהבת הפרטי עד כדי האנוכי? נלמד על הדיאלקטיה שבמושג החיים המורכב מדואליות של חסד ודין, מדוע דווקא החסד מעורר את הדין וכיתד ניתן להשלים בין החלקים הללו.  הטקסט הנלמד:  המידה הזאת נקראת חסד תחתון, יצריך אתה לדעת כיצד. דע כי שלושת מיני חסד הם. האחד, חס"ד עליו"ן הבא מן המקור העליון, שאין בו תערובת דין זולתי חסד ורחמים, ונקראים חסדים טובים, והסוד: וחסדי מאתך לא ימוש (ישעיהו נד, י), ועל זה נאמר: כי המלך בוטח בי"י ובחסד עליון בל ימוט (תהלים כא, ח). והב', הוא חסד עולם והוא חסד אברהם, שנאמר: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז, כ). ולפי שפחד יצחק הוא סוד מידת הדין מתערבת עם חסד אברהם ולפעמים מעכבת את החסד מצד הדין, כאומרו ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד) ואומר ימינך י"י תרעץ אויב (שמות טו, ו), אין חסד אברהם חסד פשוט אלא מעורב עם דין, כי לפעמים מתגברת מידת הגבורה ומסתתרת בתוכה חם"ד אברהם. ולפיכך חסד אברהם נקרא חסד עולם, כי לפעמים הוא מתעלם בסוד ב' מידות שבהם מתנהג העולם, בסוד גלוי ונעלם, בסוד מעלה ומטה, ימין ושמאל, פנים ואחור, ולפיכך חסד עולם יש בו דין ורחמים. השלישי נקרא חסדי דוד הנאמנים, והם חסדי אל ח"י הבאים מכוח חסדים טובי"ם וחסד אברהם, ונקראים חסדי דוד בהגיעם אצל מידתו. וכשנמשכים אלו החסדים, הבאים דרך עיר דוד היא ציון ונקראים חסדי דוד, בהגיעם לשם אדנ"י נקראת אדנ"י בלשון חסידה, וסימן: אבר"ה חסיד"ה ונוצה (איוב לט, יג). ולפי שהיה דוד המלך עליו השלום שואב חסדים העליונים מלמעלה, הנקראים חסדים טובים וחסדים ראשונים, אמר הכתוב: איה חסדיך הראשונים אדני נשבעת לדוד באמונתך (תהלים פט, נ). והיה מכנה דוד לעצמו על זה ואמר: שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פו, ב). ולפי שהמשכת התולדות בצאצאי אדם מן המידה של דוד, אמר הכתוב: אמרתי עולם חס"ד יבנה (שם פט, ג). ולפי שלפעמים מסתלקת ונאספת למעלה למעלה המידה הנקראת חסדי דוד, כאומרו כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נז, א) לפיכך אמר הכתוב: הושיעה י"י כי גמר חסי"ד כי פסו אמונים מבני אדם (תהלים יב, ב) בסוד חסדי דוד הנאמנים. והיודע סוד חסדי דוד ידע סוד הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו (שם קו, א), ראש וסוף ואמצע, ויבין כמה עניינים עמוקים נרמזים בתורה:

לקראת יום הכיפורים, חרגנו מסדר לימודינו בשער ב', על מנת לדבר על התשובה לחיים שאצל המקובלים, זו תנועה של השבת הנפש אל מקומה, שהוא מקום החיים השלמים שמעל ליחסי חיים ומוות. למדנו על עולם הבא, שבשונה מהחשיבה המצוייה, אינו העולם שאחר המוות, אלא עולם קדום, ההולך ובא לתוך עולמנו. הרחבנו מעט לפסקאות באורות התשובה המבוססות על השערי אורה, על מדרגות ועבודת התשובה.

בתפילות הימים הנוראים אנו מבקשים להיזכר לחיים.

פתיחת שער ב' העוסק בספירת היסוד מציב את הצמאון והציפייה לראיית הפנים כמצב הקיומי של הבאים בשעריו.

נדבר על הכאב שבעריגה ובצימאון, ואיך להתמודד איתו. על השאיפה לחיים שהם מעבר לגבול המצומצם של הקיום, על החיבור המפרה ביניהם, ההופך את הצמאון הבודד ל"אל חי" – לצמד : "אלהים חיים".

"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים". 

על הפריית הקיום מתוך הזיכרון. 

מהו זיכרון? האם הוא כוח שומר כמו שאני רגילים לחשוב או כח מפרה המחדש את גבולות הקיום ומעניק להם חיים? ועל החיים שמעל למוות

סיכום שער א

על דברים כנשיקות,  אמירה ודיבור תורה שבכתב ובעל פה, על רך ועל קשה