
Sign up to save your podcasts
Or


על סוד סמיכת גאולה לתפילה. חיבור זכר ונקבה, זכור ושמור בשבת. על היסוד המפרה והדינמי שהוא בעצם המייצב והגואל. שערי אורה - שער ב': ואותו חכם שהיה משתבח שפעם אחד סמך גאולה לתפילה, אל יעלה בדעתך כי שאר הימים היה מפסיק ומספר בין גאולה לתפילה והיה עובר עבירה; חלילה חלילה לה' אלהינו, וחלילה לחסידיו ועבדיו הקדושים מעשות כדבר הזה. אלא סוד סמיכות גאולה לתפילה, שהיה מתכוון בברכת אמת ויציב להמשיך כל הצינורות ולייחד כל הספירות עד שתגיע המשכות כל הצינורות אצל חתימת גאל ישראל, וכשהתחיל אדני שפתי תפתח, נח כוח א"ל חי במידת אדנ"י ונתאחדו הספירות על ידי חכם זה: וזהו דבר גדול שצריך מחשבה נכונה, להמשיך כל הצינורות ולסדר כל הספירות עד שיגיעם כולם למידת אל ח"י, ויריקו כולם במידת אדנ"י. ולפי שדבר גדול כזה אין כוח ביד האדם להתכוון בו ולעשותו בכל יום, הוצרך לומר 'פעם אחת סמך גאולה לתפילה'. לפי שהסמיכה הזאת בדיבור ובמעשה היתה, שהיה יודע לכוון אל הכוחות ולהמשיך השפע דרך הצינורות עד שהגיעם כולם לאל מ"י, ומשם הריק בשם אדנ"י. וזהו סוד סמיכת גאולה לתפילה, וסימן: סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר (תהלים קיא, ח). ולפי שסוד גאולה ותפילה הוא סוד אל ח"י אדנ"י, והוא סוד זכור ושמור, אמרו ז"ל: אילו שמרו ישראל שבת אחת כהלכה מיד נגאלין. וזהו טעם ברור שיהיו סומכים כל ישראל זכור אצל שמור, שזהו סוד סומך גאולה לתפילה.
פרק מיוחד עם אבי טאוב!
מדוע ספרות הקבלה בוחרת ואף מרבה לעסוק בדימויים ומשלים מיניים, לעיתים אפילו בוטים?
?היתכן שניתן להבין את היישומים השבתאיים לדימויים הללו
כיצד גילוי עריות, שהוא טאבו כה חזק, משמש משל לגיטימי לכאורה בספר הזוהר?
על ההקשרים בין מיניות לסודיות ומה ניתן ללמוד מהם?
מה ההבדל בין הלל - תהילה לתפילה? מדוע לא כל אדם ראוי להלל, אבל אין מי שאינו ראוי להתפלל? היחסים שבין התפילה - המשוייכת לספירת המלכות, להלל - שבבינה, מלמדים אותנו גם על התנועה במערכות יחסים: כיצד ניתן לחבור אל הזולת מבלי לאבד את עצמי? או מדוע חייבים לעבור דרך הכאב הקיומי הפרטי על מנת להתעלות למרחב שאין בו צער. בסוף השיעור עסקנו, בעקבות הספר, בקשר שבין הלל להודאה לחנוכה והרחבנו מעט על התנועה מן הבינה למלכות בחנוכה
על טוב רוחבי לעומת טוב אנכי עליון. על ייסורי הקיום הצר שהכרחי לפתוח אותו למגמת הטוב העליון ולמה זה מאוד כואב...
על המתח שבין האין סוף לסוף, בין הבלי גבול לגבול.
איך גבולות ההכרה מגבילים ומקיימים אותה אבל גם מאפשרים איכשהו תפיסה שיש הרבה מעבר לה?
מהי ברכה שפע בלי גבול או שפע מדוד? למה אהבה צריכה גבולות.
ואיך π קשור לכל זה?
על היסוד כביטוי של חסד. נלמד על 3 מיני חסדים. אילו חסדים טובים ואילו לא? מהו חסד עולם ומהו חסד נקודתי? ואיך מחברים בין אהבה, אוניברסלית וחסד כללי, לאהבת הפרטי עד כדי האנוכי? נלמד על הדיאלקטיה שבמושג החיים המורכב מדואליות של חסד ודין, מדוע דווקא החסד מעורר את הדין וכיתד ניתן להשלים בין החלקים הללו. הטקסט הנלמד: המידה הזאת נקראת חסד תחתון, יצריך אתה לדעת כיצד. דע כי שלושת מיני חסד הם. האחד, חס"ד עליו"ן הבא מן המקור העליון, שאין בו תערובת דין זולתי חסד ורחמים, ונקראים חסדים טובים, והסוד: וחסדי מאתך לא ימוש (ישעיהו נד, י), ועל זה נאמר: כי המלך בוטח בי"י ובחסד עליון בל ימוט (תהלים כא, ח). והב', הוא חסד עולם והוא חסד אברהם, שנאמר: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז, כ). ולפי שפחד יצחק הוא סוד מידת הדין מתערבת עם חסד אברהם ולפעמים מעכבת את החסד מצד הדין, כאומרו ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד) ואומר ימינך י"י תרעץ אויב (שמות טו, ו), אין חסד אברהם חסד פשוט אלא מעורב עם דין, כי לפעמים מתגברת מידת הגבורה ומסתתרת בתוכה חם"ד אברהם. ולפיכך חסד אברהם נקרא חסד עולם, כי לפעמים הוא מתעלם בסוד ב' מידות שבהם מתנהג העולם, בסוד גלוי ונעלם, בסוד מעלה ומטה, ימין ושמאל, פנים ואחור, ולפיכך חסד עולם יש בו דין ורחמים. השלישי נקרא חסדי דוד הנאמנים, והם חסדי אל ח"י הבאים מכוח חסדים טובי"ם וחסד אברהם, ונקראים חסדי דוד בהגיעם אצל מידתו. וכשנמשכים אלו החסדים, הבאים דרך עיר דוד היא ציון ונקראים חסדי דוד, בהגיעם לשם אדנ"י נקראת אדנ"י בלשון חסידה, וסימן: אבר"ה חסיד"ה ונוצה (איוב לט, יג). ולפי שהיה דוד המלך עליו השלום שואב חסדים העליונים מלמעלה, הנקראים חסדים טובים וחסדים ראשונים, אמר הכתוב: איה חסדיך הראשונים אדני נשבעת לדוד באמונתך (תהלים פט, נ). והיה מכנה דוד לעצמו על זה ואמר: שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פו, ב). ולפי שהמשכת התולדות בצאצאי אדם מן המידה של דוד, אמר הכתוב: אמרתי עולם חס"ד יבנה (שם פט, ג). ולפי שלפעמים מסתלקת ונאספת למעלה למעלה המידה הנקראת חסדי דוד, כאומרו כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נז, א) לפיכך אמר הכתוב: הושיעה י"י כי גמר חסי"ד כי פסו אמונים מבני אדם (תהלים יב, ב) בסוד חסדי דוד הנאמנים. והיודע סוד חסדי דוד ידע סוד הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו (שם קו, א), ראש וסוף ואמצע, ויבין כמה עניינים עמוקים נרמזים בתורה:
לקראת יום הכיפורים, חרגנו מסדר לימודינו בשער ב', על מנת לדבר על התשובה לחיים שאצל המקובלים, זו תנועה של השבת הנפש אל מקומה, שהוא מקום החיים השלמים שמעל ליחסי חיים ומוות. למדנו על עולם הבא, שבשונה מהחשיבה המצוייה, אינו העולם שאחר המוות, אלא עולם קדום, ההולך ובא לתוך עולמנו. הרחבנו מעט לפסקאות באורות התשובה המבוססות על השערי אורה, על מדרגות ועבודת התשובה.
From the publisher's feed