ד"ר תא"ל (מיל.) ששון חדד בוחן את יתרונותיה וחסרונותיה של התכנית הישראלית לצמצום פערים חברתיים וכלכליים בקרב האוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים, שסובלת משיעור של למעלה מ-70% תושבים שחיים מתחת לקו העוני. התוכנית שאושרה במאי 2018, ומקיפה מספר תחומים כמו חינוך, תעסוקה, תחבורה ומקרקעין. היא מבססת נקודת פתיחה טובה, אך האם ביכולתה להגיע ליעדים השאפתניים של צמצום הפערים? ומה גורלם של התושבים שחיים מעבר לגדר ההפרדה? בנוסף, מדוע לא נהגתה התכנית בשיתוף פעולה עם נציגי האוכלוסייה, כפי שהיה במקרה של תכנית החומש למגזר הערבי, ומה הסכנה בכך שתיתפס כניסיון פוליטי לשנות את הצביון של העיר? מה עולה משיחות עם נציגים מהשטח, ומהם קווי המדיניות שיכולים להגדיל את סיכויי ההצלחה של התכנית?