שעת מלחמה

במשך רוב התקופה החל מפרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר 1973 ועד הסכם הפרדת הכוחות עם הסורים ב-31 במאי 1974, מצא עצמו יעקב בורובסקי תחת אש האויב. הוא התחיל את המלחמה כסמ"פ בגד' 13 של גולני שרואה את מוצב החרמון נופל בידי הסורים ומגיע להפסקת הלחימה כמ"פ בגד' 51 תחת המטחים הכבדים במובלעת הסורית.

עם פרוץ הקרבות במלחמת יום הכיפורים, חט' 188 - אז חטיבת השריון הקבועה ברמת הגולן הייתה פרוסה לאורך כל הקו. היא נלחמת מלחמת דמים מול נחשולי השיריון הסוריים, מאבדת רבים מצמרת הפיקוד ומהלוחמים ולמעשה נכתשת. אביב שיר-און, מ"מ בגד' 74 מתחיל את המלחמה סמוך למוצב 104 שלרגלי החרמון ומסיים אותה בכוח המשוריין שעולה עם גולני, לקראת הפסקת האש, לכבוש בשנית את מוצב החרמון. אביב כואב ומאוכזב כל השנים שהחטיבה שבה לחם נדחקה לקרן זוית.

ב-8 באוקטובר 1973, יומיים מאז שמוצב החרמון נפל בידי הסורים מיד עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים - מנסה חטיבת גולני לכבוש אותו חזרה. הניסיון נכשל. מודי בן ש"ך מ"פ ב' בגדוד 17 - פלוגת קורס מ"כים, מהפלוגות הטובות יותר שהיו אז בחטיבת גולני - הוביל אותה בניסיון לכבוש את המוצב. השנים הרבות שעברו מאז לא באמת הקטינו את תחושות התסכול והאכזבה מהכישלון.

עמרם מצנע נכנס למלחמת יום הכיפורים עם ניסיון מבצעי רב, מאז שהתגייס לצה"ל כעשר שנים קודם לכן. הוא נטל חלק במגוון רחב של פעילויות ואירועים קרביים כולל ב"מלחמת ששת הימים" שבה נפצע ועוטר בעיטור המופת. אבל שום דבר לא הכין אותו למבחנים שהוא ופיקודיו יצטרכו להתמודד איתם במלחמת יום הכיפורים ולמחיר הדמים הכבד מנשוא - מאה עשרים ושלושה הרוגים.

במקום במסדר סיום רב רושם, דוד חודק, והחניכים שלו בקורס קציני שריון-קק"ש, מצאו עצמם בתוך קרבות הדמים מול הצבא המצרי על גדת תעלת סואץ.
בנימוקים לעיטור העוז שבו עוטר נכתב בין השאר: "... עם בוקר נשאר עם טנק פגוע, כשמסביבו פצועים רבים וטנקים פגועים. למרות שסג"ם דוד חודק לא היה המפקד הבכיר במקום, נטל לידיו את ארגון הפינוי של הנפגעים, ואף הצליח בכך - וכל זה תחת אש אויב חזקה. ב-8 באוקטובר 1973 נפצע סג"ם דוד חודק, אולם סירב לפינוי, ורק לאחר שהתמוטט פונה לביה"ח. לאחר כמה ימי התאוששות חזר ליחידתו להמשיך בקרבות".

מלחמת לבנון הראשונה - מבצע של"ג, שהחלה ב-6.6.1982 העמידה במבחנים קשים את פלוגת אלון בחטיבת השריון 188. פלוגת חיילי ישיבות הסדר, שהתאפיינה בלכידות רבה ובמוטיבציה גבוהה, ששילמה מחיר דמים כבד. שבעה מלוחמי הפלוגה: יניר גנדלסמן, אבישי גזי, שי צור, אוריאל בצלאל שרעבי, דוד מליק, אליהו בן עמי בן חמו ויוסף צבי לוי, נפלו בקרב. משה קרביץ היה סגן מפקד הפלוגה ועוטר בעיטור העוז. הקשרים בינו לבין הפלוגה התהדקו תוך כדי הקרבות ונותרו הדוקים גם בחלוף השנים.

השהייה ארוכת השנים של צה"ל בדרום לבנון, הייתה כרוכה באין ספור אירועים מורכבים וגבתה מחיר דמים כבד. אחד האירועים הקשים מנשוא היה השריפה באיזור נחל הסלוקי ב-28 באוגוסט 1997 - שבה נספו חמישה לוחמים מגולני.
סמ"ר אורן זריף; סמל שומטו קסהון; סמ"ר אושרי שוורץ; סמ"ר רועי שוקרון; סמל ידג שמעון.
דותן דרוק היה מ"מ צעיר באסון השריפה בסלוקי. ברבות השנים התחוור לו יותר ויותר שהזמן שחלף לא היקהה את התחושות הקשות.

מה עובר על טייס קרב צעיר, במלחמת יום הכיפורים? חברים לטייסת, מקורס הטייס, בטייסות אחרות - נפגעים, נהרגים, נופלים בשבי. במקביל מגיעות גם ידיעות קשות על נפגעים והרוגים מבין החברים מהשכונה בר"ג, מתיכון בליך, מתנועת הצופים.עם כל המטען הזה, מתמודד יוסי שוב כל פעם שהוא ממריא למשימה - ולמעשה במשך כל השנים שהוא טייס קרב בחיל האויר.

הפרק הינו שידור חוזר לזכרו של משה רוזנברג, אביו של שלמה רז, מגיש הפודקאסט.
צוות עושים היסטוריה משתתף בצערו ובצער משפחתו.

22 באוקטובר 1973 בסביבות השעה עשר וחצי בבוקר, נשמעת הקריאה ברשתות הקשר :"תחנות כל העולם החרמון בידי גולני". מאז, הקרב על מוצב החרמון סמוך לסיום קרבות מלחמת יום הכיפורים בחזית הצפון, מזוהה עם חטיבת גולני שהקיזה הרבה דם בשני הניסיונות לכבוש חזרה את המוצב. אבל קרבות לכיבוש שיא החרמון ושליטה בו, נמשכו עוד כחצי שנה. סיירת מטכ"ל נקראה להשתתף במבצעים על שיא החרמון. עומר בר לב, היה אז קצין צעיר ביחידה.

יום שני, 8.6.1981, חג השבועות תשמ"א, השעה ארבע אחה"צ. מהדורת החדשות של "קול ישראל" נפתחת בידיעה מדהימה: "ביום א' 7 ביוני, יצא חיל האוויר הישראלי לתקוף את הכור האטומי אוסיראק אשר ליד בגדד. טייסנו מילאו את משימתם בשלמותה. הכור נהרס כליל..."
למבצע הזה היו משמעויות אסטרטגיות ביטחוניות ומדיניות מרחיקות לכת.
כ-42 שנים מאז, ישראל ניצבת עתה מול הסכנה נוכח תוכנית הגרעין האיראנית.
רליק שפיר שהשתתף כטייס F16 במבצע להשמדת הכור הגרעיני של עיראק, חוזר לאותם ימים דרמטיים.