רוצים לקבל את הפרקים הבאים כבר ביום שלישי, יום לפני כולם. מנויים לפודקאסט מתחילים ב-30 שקל לחודש, ולשמוע כל פרק יום לפני שהוא מופץ לכולם זה רק הצ׳ופר הכי קטן ברשימה.

בדקו כאן מה מתאים לכם

״חג מולד מר״ של אלמודובר לא מתרחש בחג המולד (אבל ״הבית האחרון״ דווקא כן). הסרט של אלמודובר נקרא על שם שיר ספרדי של הזמרת צ׳בלה ואראגאס והסרט מספר על תסריטאי שכותב תסריט על תסריטאית שכותבת תסריט. זה רחוק מלהיות אחד מסרטיו הטובים של אלמודובר, אבל הוא דיון מעניין על האופי הנצלני והערפדי של במאים ואמנים, שמחפשים השראה בכל דבר, כולל בחיים של האנשים הכי קרובים אליהם. האם זהו סרט וידוי והתנצלות של אלמודובר בפני האנשים הקרובים אליו?

ומהדקה ה-40: שני סרטים עם נקודת מוצא עלילתית דומה על אמא, אבא, ילד, ילדה, כלב ומכונית שאין להם זמן לטפל במשברים המשפחתיים שלהם כי פתאום קורה משהו משונה ומפלצות טורפות אדם מופיעות מחוץ לחלון ביתם הפרברי. ״סוף רחוב האלון״ בבתי הקולנוע ו״הבית האחרון״ בנטפליקס.

בסוף ספטמבר 1976 יצא למסכים ״גבעת חלפון אינה עונה״, שמכר 600,000 כרטיסים. חמישים שנה אחר כך יוצא למסכים סרט שאמור להיות מחווה לו, אבל למרות שהצילום בו טוב יותר הוא לא מצליח להבין מה היה בסרט ההוא שהפך לכל כך אהוב. ננסה להסביר.

החל מדקה 40: ״האחד והיחיד שלי״ של דוד טאובר הוא כמו חלום שהתגשם עבורי: מותחן פסיכולוגי או דרמת אימה על-טבעית, שהיא גם קומדיה רומנטית שמבוססת על טקסטים מתוך מדרשי חז״ל בגמרא. איחוד בין ז׳אנרים אמריקאיים ובין טקסטים עבריים/יהודיים/ישראליים ובובת בבושקה של סיפור-בתוך-סיפור-בתוך-סיפור. זה כמו סרט של האחים כהן אם האחים כהן היו חיים בירושלים והוא אחד הסרטים הישראליים הכי מקוריים שראיתי הרבה זמן.

וגם: מה אנחנו לומדים על מצב הקולנוע הישראלי אחרי פרסום המועמדויות לפרס אופיר.

קראו עוד על המועמדויות לפרס אופיר כאן.

הביקורת על ״ספיידרמן: יום חדש״

ואם אתם רוצים לקבל את הפודקאסט יום לפני כולם, כאן עושים את זה.

תמכו ב״סינמסקופ ברדיו הקצה כאן״

״תיכון מגשימים״ הוא מיוזיקל ראפ נהדר שיצא בשבוע שעבר בבית הקולנוע, עשר שנים אחרי שההצגה באותו שם הפכה ללהיט פולחן בין תיאטרון האינקובטור בירושלים וצוותא בתל אביב. זה הסרט השני שמביים עמית אולמן, על פי הצגת ראפ שהוא היה מיצריה, אחרי ״העיר הזאת״ מ-2023.

אני מארח את עמית אולמן באולפן רדיו הקצה לשיחה על עיבודים, על כתיבה בחרוזים, סרטי תיכון והתבגרות, על ימי צילום, ועל הרגע שבו הבין שהוא וג׳ימבו ג׳יי כבר מבוגרים מדי לשחק את התפקידים הראשיים והחיפוש אחר השחקנים שיוכלו למלא את מקומם בסרט.

מוזמנים לקרוא את הביקורת שלי על ״תיכון מגשימים״. ואת הביקורת על ״העיר הזאת״, שיש בה בדיעבד משהו מעט נבואי.

*****

רוצים לשמוע את הפרקים הבאים יום לפני כולם? הצטרפו כמנויים לפודקאסט כאן.

למה כריסטופר נולאן החליט לעבד לקולנוע את ״האודיסאה״ של הומרוס אחרי שזכה באוסקר על ״אופנהיימר״? אני חושב שיש לי תשובה.

עד דקה 24: הקדמה, על ההפקה שאמורה להיות הכי גדולה.

מדקה 24 עד דקה 33: מה הזווית הנראטיבית של כריסטופר נולאן לסיפור המוכר של האודיסאה?

מדקה 33 עד דקה 44: הביקורת. האם הסרט הזה גדול מדי? הוא יותר רידלי סקוט או יותר אנדריי טרקובסקי?

מדקה 44 עד דקה 59: הניתוח. למה כריסטופר נולאן עשה את הסרט הזה? אני חושב שהבנתי מה הוא אומר לנו כאן, ואיך הוא מצליח להפוך את האודיסאה לטקסט אישי עבורו.

וגם: הקמתי לתחייה את⁠ הפטריאון שלי⁠, שהיה רדום מאז סוף העשור הקודם, ושדרכו תוכלו להחליט אם אתם רוצים לתמוך בפודקאסט הזה. יש שם כמה צ׳ופרים חמודים מאוד, כמו האזנה לפרקי הפודקסט יום לפני כולם, וקבלת המלצות אישיות לסרטים בוואטסאפ. ⁠היכנסו לעיין בהצעות בלינק הזה.

רוצים לתמוך בפודקאסט?

״ההזמנה״ הוא סרטה החדש של אוליביה וויילד כבמאית (וגם כשחקנית). ארבע דמויות בדירה אחת, רימייק לסרט הספרדי ״השכנים מלמעלה״, שכבר עובד להצגת תיאטרון. וזה גם הסרט החדש בהפצת A24. אז מה יש בסרט הזה שיוצר עניין ובאז, ואיך הוא משרת את הטעם המצטבר של חברת ההפצה שלו, שמייצרת סרטים באופן עקבי לדור אמריקאי עכשווי, אופנתי וצעיר.

וגם, החל מדקה 40:00: כמה המלצות לסרטים בפסטיבל הקולנוע בירושלים שייפתח מחר (חמישי).

וגם: הקמתי לתחייה את הפטריאון שלי, שהיה רדום מאז סוף העשור הקודם, ושדרכו תוכלו להחליט אם אתם רוצים לתמוך בפודקאסט הזה. יש שם כמה צ׳ופרים חמודים מאוד, כמו האזנה לפרקי הפודקסט יום לפני כולם, וקבלת המלצות אישיות לסרטים בוואטסאפ. היכנסו לעיין בהצעות בלינק הזה.

לדעתי, ״צעצוע של סיפור 5״, ״סופרגירל״ ו״קופה ראשית, הסרט״ הם סרטים מאוד דומים.

וגם: איפה ״קופה ראשית, הסרט״ מצליח במקומות שהסרטים האחרים נכשלים בו.

וגם: ״מילה שלי״, סרט בריטי שהפתיע את אנגליה, וגם יצר סקנדל קטן ואידיוטי.

שימו לב: בשבועות האחרונים יצרתי כמה תוכניות מוזיקליות שאותן אי אפשר להעלות לספוטיפיי ולכן לא תמצאו אותן כאן. מי שרוצה להאזין לכל שאר התכנים שלי ברדיו הקצה מוזמן לבקר גם בלינק הזה.

לדעתי, כשסטיבן ספילברג עושה סרט על חיזרים, זה לא באמת על חיזרים. ולכן כשאני רואה את סרטו החדש והנהדר ״התגלית״, אני לא חושב רק על ״אי.טי״ ו״מפגשים מהסוג השלישי״ (ו״קונטקט״ של זמקיס) אלא גם על ״להציל את טוראי רייאן״ ו״העיתון״.

וגם: סרטי התעודה על צ׳בי צ׳ייס ומרטין שורט הם דאבל פיצ׳ר מושלם על שניים מתוך השתושה אמיגוס.

וגם: 75 מילה על ״קלן 75״.

זהו קטע מתוך תוכנית אינטרלוד שלמה של ״סינמסקופ ברדיו הקצה״ שעסקה ברובה בפסקולים מסרטים וברטרוספקטיבה ל-500 התוכניות הראשונות של הפודקאסט. בגלל ריבוי הקטעים המוזיקליים היא לא יכולה להתפרסם במלואה בספוטיפיי, אפל וכו׳. מוזמנים להאזין לתוכנית המלאה כאן, באתר של רדיו הקצה. או באפליקציית פודבין, בה מאוחסנים כמעט כל 500 פרקי ״סינמסקופ ברדיו הקצה״ ותוכניות ספיישל מחוץ למניין.

האזינו גם לתוכנית מיוחדת לכבוד האלבום ״סו״ של פיטר גבריאל, אלבום הסולו החמישי שלו מ-1986 שהזניק אותו להצלחה עולמית, אחרי שנים שהיה מוכר בעיקר כאמן נישה ואקס-ג׳נסיס. אתמול (19 במאי 2026) מלאו לאלבום המופת הזה 40 שנה.

בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע סרטו העלילתי השלישי של תום שובל, ״חיים ללא כיסוי״. טור-דה-פורס קולנועי של שובל כבמאי, דאנה איבגי כשחקנית ומידן ארמה כצלם. במקביל לעבודה על הסרט הזה יצר שובל גם את הסרט התיעודי ״מכתב לדויד״, עליו זכה לפני חצי שנה בפרס אופיר. בפסטיבל דוקאביב הקרוב תוקרן הגרסה החדשה והשלמה של הסרט, שמוסיפה אפילוג, אחרי שחרורו של דויד קוניו משבי החמאס.

שובל מתארח באולפן סינמסקופ ברדיו הקצה לדבר על שני הסרטים האלה, על הזיגזג בין סרטים קצרים לארוכים, על העבודה שלו כתסריטאי בהפקות הבינלאומיות של ג׳ייק פלטרו ומישל פרנקו, על השראות קולנועיות ועל היתרונות של קולנוע עני.