שני סרטים וירטואוזיים ומפתיעים לטובה של שחקנים שנהיו במאים: "מופע טוטאל" הישראלי של רועי אסף ו"אהבה משוגעת" הצרפתי של ז'יל ללוש.

תיקון חשוב (ראו גם בתגובות): אני מדבר בפרק על המוזיקה הנפלאה של עדי דויטש לסרט "מופע טוטאל", אבל אני אני אומר בטעות "המלחין". עדי דויטש היא מלחינה. סליחה.

ג'יימס מנגולד הוא במאי שאוהב מוזיקה וסרטיו מרגישים כמו בלדות. אחרי שסיפר את סיפורו של ג'וני קאש ב"הולך בדרכי" הוא עכשיו מספר את סיפורן של ארבע השנים הראשונות בקריירה של בוב דילן ב"אנונימי לגמרי", ושני הסרטים אף מתכתבים. כולם מדברים על טימותי שאלאמה, אבל שימו לב לאדוארד נורטון, הגיבור האמיתי של הסרט.

וגם: על שני סרטים ישראליים חדשים, של במאיות בוגרות החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב שזה הסרט השני שלהן ולשני הסרטים יש שם של המקום בו מתרחשת העלילה: "כביש הסרגל" של מיה דרייפוס ו"חליסה" של סופי ארטוס.

שני סרטים דוברי אנגלית של במאים גרמנים שמתרחשים פחות או יותר בחדר אחד: "עד שייצא עשן לבן" ו"5 בספטמבר". ושני במאים זוכי אוסקר חוזרים עם סרטים קטנים, קצרים וזניחים: "נוכחות" של סטיבן סודרברג ו"טיסה מסוכנת" של מל גיבסון

בשבועות הקודמים דיברנו כאן על "הנכס" ו"הטבעת". והיום מצטרפים אליהם גם "כאן אמיתי" (האמריקאי) ו"סודה" הישראלי. תובנה ראשונה ראשונה: חבל שג'סי אייזנברג לא ביקש מארז תדמור או דנה מודן או האחים יואב ודורון פז לביים את הסרט שלו. הוא היה יוצא יותר טוב. תובנה שנייה: איך קרה שבשנה קלנדרית אחת ספרתי לפחות שבעה סרטים העוסקים בשואה ובמסע לפולין? יש לי כמה תשובות.

וגם: דעה לא פופולרית - דיוויד לינץ' מיצה את עצמו ב-1991. וזאב רווח רק הלך והשתפר ככל שהוא, ואנחנו, התבגרנו. נפרדנו משניהם השבוע.

זו התוכנית הראשונה לשנת 2025. עם: "החדר הסמוך" של פדרו אלמודובר (הפעם באנגלית). ועם "Better Man" של ועם רובי וויליאמס, שמספר את סיפור חייו כמיוזיקל מטריף למדי, אבל עם קוף בתפקיד הראשי. ועם כמה המלצות לפסטיבל חיפה, שנדחה מסוכות לסוף חנוכה

פרק אחרון לשנת 2024 ובו כמה מהסרטים והפסקולים הטובים של השנה.

והשבוע: סרט על לי מילר וסרט של אדיר מילר, שניהם מתרחשים בימי מלחמת העולם השניה והשואה. "מבעד לעדשה" על צלמת העיתונות והקרבות לי מילר שיזמה קייט ווינסלט, ו"הטבעת" שיזם אדיר מילר. ואיזה סרט שואה טוב יותר: "הנכס" או "הטבעת"?

וגם: שני סרטים על התעללות בילדים בפנימיות, והקברים שחשפו את הסוד. אינדיאנים ב"קנה סוכר" התיעודי בדיסני+ ואפריקאים-אמריקאים ב"ניקל בויז", שיעלה בקרוב באמזון פריים וידיאו.

ומה היה סרט השנה שלכם? כיתבו בתגובות

מאז שהוא זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, הסרט האמריקאי העצמאי הסופר-אירוטי "אנורה" הפך לאחד הסרטים הכי מדוברים של השנה, יש כאלה שטוענים שהוא עשוי לזכות השנה באוסקר. האמנם? בפרק השבוע אני מדבר על הסרט ועל הבמאי שלו, שון בייקר, שאת סרטיו הקודמים אהבתי יותר.

ולמה בכלל הפיקו את "שר הטבעות: מלחמת הרוהירים"? התשובה תפתיע אתכם.

ו"הנכס", סרט הביכורים של דנה מודן בקולנוע על פי הרומן הגרפי של אחותה רותו, מפצח את המתכון ליצירת סרט שואה עצוב-מצחיק לבני הדור השלישי

שני סרטים חדשים עם שמות כמעט זהים באנגלית - האחד דרמה משפחתית היי-טקית, השני סרט אימה לואו-טקי. "כאן ולתמיד" הוא סרטו החדש של רוברט זמקיס עם טום הנקס, ואיתו אני יכול להסביר למה אני כל כך אוהב את סרטיו של זמקיס, גם כשהם לא כל כך טובים. ו"פחד אלוהים" הוא סרט אימה קאמרי ודברני שנסמך היטב על הליהוק השרמנטי של יו גרנט. ומה פשר ההצלחה הענקית של "מואנה 2"? ורוצים סרט אנימציה קצר מקסים של דיסני לחג המולד מאת אלפונסו קוארון ודיוויד לאורי? אני מדבר על "סיפור כמעט חג מולד" בסוף הפרק.

In this week's episode I review the almost identically named "Here" and "Heretic". Plus: Moana 2 and "An Almost Christmas Story" on Disney+.