יהודית ועמנואל נולדו עוד לפני שישראל הייתה מדינה, עוד כשעשתה את צעדיה הראשוניים. יהודית נולדה בחולון ועמנואל בדגניה ב'. הם נפגשו בצבא ומאז הם זוג בלתי ניתן להפרדה. על אף תחומי העניין השונים, שוררת אהבה גדולה בין השניים. אהבה - היא המניע לסיפור המשותף שלהם - סיפור על צבא, מנגינות, עוגות מפוארות, גידול ילדים וחוויות בלתי נשכחות...

היא ניו-יורקרית מבטן ומלידה והוא? נולד בחיפה שתחת שלטון הבריטים.
היא ביקרה בישראל בעיקר כתיירת והוא - נתן את שנות נעוריו לפלמ"ח ולמאבק לעצמאות.
היא והוא נולדו בזמנים אחרים, למשפחות אחרות ובמקומות שונים לגמרי - משני צידי האוקייאנוס.
וזהו סיפורם הבלתי אפשרי, סיפור על אהבה שמנצחת.

במלאת 60 שנות נישואין, ברונו יצר פסל שמייצג את היחסים בינו לבין מרתה.
סיפורם מתחיל עוד ברומניה, שם עברו את זוועות המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי. שניהם רופאים, שחיכו עשור לאישור לעלות לארץ ישראל.
בתחילת שנות השישים הם זכו לעלות והתחילו לבסס כאן את חייהם. הם התיישבו בחיפה ולאחר קשיים הצליחו למצוא עבודה בתחומם. ברונו אף שירת בצה"ל!
נולדו להם ילדים ונכדים, וכעת הזוג יוצר אומנות - מרתה מצלמת וברונו מפסל, מבלה, וקוצר את פירות עמלם.
זהו סיפורם של מרתה וברונו פסקל.

שמחה ודבורה ויינשטיין, עלו ארצה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מלבוב שבאוקראינה, והיה להם חלום. הם רצו להקים בית ולתרום לתקומת העם היהודי בארצו. כיום, הבית שהקימו מכיל כ-50 צאצאים, המפוזרים ברחבי מדינת ישראל והיד עוד נטויה.
הם גידלו שני ילדים: מנחם ומרים, שעסקו שנים רבות בחינוך, ומספרים בהתרגשות רבה על הוריהם. סיפור חייהם של שמחה ודבורה היה מלא בנתינה, במזון, בלינה וסיוע לשארית משפחתם שניצלה מתופת השואה. לכולם הם עזרו גם אם זה היה כרוך בסיכון לעצמם. כך הנחילו לילדיהם את רוח הנתינה. ככל שתיתן יותר, תקבל יותר.

פרופ' מוטי שכטר נטוע עמוק באדמת הארץ. זה לא מפתיע נוכח העובדה שהוא צאצא למשפחה אשר הגיעה לארץ ישראל כבר בשלהי המאה ה-18, במסגרת עליית החסידים.
כנער, הוא שאף להגשים ולהיות עובד אדמה. השאיפה הזאת הובילה אותו לביה"ס החקלאי "כדורי" ומשם ללימודי כלכלה חקלאית ולקריירה אקדמית מפוארת - מומחה בעל שם בתחומי הקיימות והסביבה .לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה. נשיא מכללת תל -חי. ומקים ביה"ס לקיימות בבין תחומי- אוני' רייכמן.
פרופ' מוטי שכטר מגלם בביוגרפיה שלו את תולדותיו של "היישוב הישן" ואת סיפורם של יהודי "תחום המושב" וכן את אהבת הארץ והחרדה לגורלו של כדור הארץ נוכח משבר האקלים המאיים.

מקרוב ומרחוק, התאספו מסביב לשולחן אחד רבים מאוהביו ואהוביו של מתן טולדנו. ילדיו המתוקים ואמם, הוריו, אחותו וחברים - התיישבו לספר על חייו ולכתו של אדם חולם, שאפתן ונחוש, שהשתדל להפוך כל רגע למיוחד במינו והיווה השראה לרבים.

"מתוך שירו של המשורר אמיר גלבוע מהספר "רציתי לכתוב שפתי ישנים*

עד היום לא ברור לאלינוער איפה היא באמת נולדה. כנראה במחנה עבודה בערבות סיביר. לשם הגיעה משפחתה שברחה מוורשה מיד בפרוץ מלחמת העולם השנייה. מסיביר הם עושים את הדרך הארוכה לסמרקנד באוזבקיסטן. וכשהיא כבת שנתיים ולאחר שאבי המשפחה נטש אותן, מגיעות אלינוער ואמה לפלשתינה בתום הפלגת ייסורים מטהרן.

כאן מתחיל מסלול הישרדות יומיומי. בחלקו כשהיא מנותקת מאמה- במשפחה אומנת ובפנימית הדסים. אבל הקושי לא מרפה את ידיה. מדובר במסע נחוש ועקשני שבמהלכו היא צריכה להתמודד גם עם תהיות מהסביבה לאחר ששמה המקורי אליאונורה ,משתנה כמה פעמים - נורית, אלינוער (הגירסה העברית של שמה המקורי) ועוד.

אכן בניגוד לכל הסיכויים היא בונה קריירה מרשימה ומשפחה למופת וגם בונה מחדש את הקשר עם האב שנטש.
סיפורה של אלינוער גל הוא סיפור של דבקות במשימות והצלחה גדולה

יהודית ומשה הרמן נועדו להיפגש.
למרות שהיא נולדה בברית המועצות והוא ברומניה.
היא עלתה ארצה במטוס והוא באוניה.
היא הגיעה ליישב את ראש פינה והוא את אשדוד.
כל הנתונים הגאוגרפים והסטטיסטים הללו, לא יכלו ליהודית ומשה הרמן, כי הם נועדו להיפגש. רצף אירועים, שנראים לעיתים כמו מרוץ שליחים רב-דורי, הביאו את השניים ודחפו אותם קדימה להקים בית ציוני חם ואוהב בארץ ישראל. הסיפור שלהם הוא שעה של אהבה, עבודה קשה וגם... כמה ניסים.

"כששאלנו למה אמא לא נמצאת הרבה בבית, הנרייטה סאלד אמרה שזה כי היא דואגת להרבה ילדים אחרים שאין להם אמהות."
היא השלימה את הדוקטורט בפיזיקה בגיל 23. את הילדים שהצילה מברלין הנאצית, שיכנה בחוות נוער שהקימה עם בעלה, לודוויג. למבצע לכידתו של אייכמן, כתבה את סיפורי הכיסוי. ואם לא די - ייבאה ארצה את רעיון המתנ"סים לבתי הספר הקהילתיים.
את כל חייה, ד"ר יעל פוזנר הקדישה למה שראתה כטוב ביותר.
האזינו לסיפורה.

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, כתב ד"ר סוס, מנשה פיסטרוב ומסעות חייו המופלאים הם ההוכחה המרתקת למשפט הזה. מילדות בצל האנטישמיות באירופה של שנות ה30, אל שנות הקמת המדינה, מסעות חוצי ישראל והתגברות על מכשולים, יצר הסקרנות וההרפתקנות תמיד ליוו אותו וכל זה לצלילי פסקול חייו, נגינת המפוחית.