זהו סיפורו של דוקטור יעקב קם, שהיה רופא גדודי קרבי במלחמת יום כיפור, אשר יכולתו לקבל החלטות גורליות בזמן אמת, ואומץ ליבו – שזורים עמוק בחייו האישיים, המקצועיים, והצבאיים.

את שיר הילדים הזה על רוכב הסוס המאיים ליפול מכירים נכדיה של נעמי לשם היטב. גם שלושת בניה גדלו על הניגון הזה, שליווה אותה בילדותה. על הסיפורים והחוויות מאותה ילדות רחוקה סיפרה נעמי במהלך השנים, אך ילדיה מעידים כי לא עשתה זאת מספיק ועתה, לרגל יום הולדתה השבעים וחמש, הגיע הזמן לשמוע ממנה סוף סוף על התמונה המלאה.

My grandfather Rabbi Moshe Sachs was the Jewish Forrest Gump. He participated in all the big moments of Jewish history, always playing a really small role. My favorite job as a child was walking him home on Friday nights in the cold Jerusalem air when he would tell me stories of his life spent between America and the budding state of Israel.

- Rabbi Mishael Zion

My grandfather Rabbi Moshe Sachs was the Jewish Forrest Gump. He participated in all the big moments of Jewish history, always playing a really small role. My favorite job as a child was walking him home on Friday nights in the cold Jerusalem air when he would tell me stories of his life spent between America and the budding state of Israel.

יהודית ועמנואל נולדו עוד לפני שישראל הייתה מדינה, עוד כשעשתה את צעדיה הראשוניים. יהודית נולדה בחולון ועמנואל בדגניה ב'. הם נפגשו בצבא ומאז הם זוג בלתי ניתן להפרדה. על אף תחומי העניין השונים, שוררת אהבה גדולה בין השניים. אהבה - היא המניע לסיפור המשותף שלהם - סיפור על צבא, מנגינות, עוגות מפוארות, גידול ילדים וחוויות בלתי נשכחות...

היא ניו-יורקרית מבטן ומלידה והוא? נולד בחיפה שתחת שלטון הבריטים.
היא ביקרה בישראל בעיקר כתיירת והוא - נתן את שנות נעוריו לפלמ"ח ולמאבק לעצמאות.
היא והוא נולדו בזמנים אחרים, למשפחות אחרות ובמקומות שונים לגמרי - משני צידי האוקייאנוס.
וזהו סיפורם הבלתי אפשרי, סיפור על אהבה שמנצחת.

במלאת 60 שנות נישואין, ברונו יצר פסל שמייצג את היחסים בינו לבין מרתה.
סיפורם מתחיל עוד ברומניה, שם עברו את זוועות המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי. שניהם רופאים, שחיכו עשור לאישור לעלות לארץ ישראל.
בתחילת שנות השישים הם זכו לעלות והתחילו לבסס כאן את חייהם. הם התיישבו בחיפה ולאחר קשיים הצליחו למצוא עבודה בתחומם. ברונו אף שירת בצה"ל!
נולדו להם ילדים ונכדים, וכעת הזוג יוצר אומנות - מרתה מצלמת וברונו מפסל, מבלה, וקוצר את פירות עמלם.
זהו סיפורם של מרתה וברונו פסקל.

שמחה ודבורה ויינשטיין, עלו ארצה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מלבוב שבאוקראינה, והיה להם חלום. הם רצו להקים בית ולתרום לתקומת העם היהודי בארצו. כיום, הבית שהקימו מכיל כ-50 צאצאים, המפוזרים ברחבי מדינת ישראל והיד עוד נטויה.
הם גידלו שני ילדים: מנחם ומרים, שעסקו שנים רבות בחינוך, ומספרים בהתרגשות רבה על הוריהם. סיפור חייהם של שמחה ודבורה היה מלא בנתינה, במזון, בלינה וסיוע לשארית משפחתם שניצלה מתופת השואה. לכולם הם עזרו גם אם זה היה כרוך בסיכון לעצמם. כך הנחילו לילדיהם את רוח הנתינה. ככל שתיתן יותר, תקבל יותר.

פרופ' מוטי שכטר נטוע עמוק באדמת הארץ. זה לא מפתיע נוכח העובדה שהוא צאצא למשפחה אשר הגיעה לארץ ישראל כבר בשלהי המאה ה-18, במסגרת עליית החסידים.
כנער, הוא שאף להגשים ולהיות עובד אדמה. השאיפה הזאת הובילה אותו לביה"ס החקלאי "כדורי" ומשם ללימודי כלכלה חקלאית ולקריירה אקדמית מפוארת - מומחה בעל שם בתחומי הקיימות והסביבה .לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה. נשיא מכללת תל -חי. ומקים ביה"ס לקיימות בבין תחומי- אוני' רייכמן.
פרופ' מוטי שכטר מגלם בביוגרפיה שלו את תולדותיו של "היישוב הישן" ואת סיפורם של יהודי "תחום המושב" וכן את אהבת הארץ והחרדה לגורלו של כדור הארץ נוכח משבר האקלים המאיים.

מקרוב ומרחוק, התאספו מסביב לשולחן אחד רבים מאוהביו ואהוביו של מתן טולדנו. ילדיו המתוקים ואמם, הוריו, אחותו וחברים - התיישבו לספר על חייו ולכתו של אדם חולם, שאפתן ונחוש, שהשתדל להפוך כל רגע למיוחד במינו והיווה השראה לרבים.

"מתוך שירו של המשורר אמיר גלבוע מהספר "רציתי לכתוב שפתי ישנים*