סיפורים לילדים בעברית

הסיפור של רובינזון קרוזו על פי דניאל דפו, אודות המלח האוטיסט אשר יודע הכל על האדם קדמון.

צוות הספינה של רובינזון קרוזו מעדיף להאזין לסטטיק ובן אל, או לצפות בשיר שלנו. במשך הזמן המלחים האחרים לא מסוגלים להכיל יותר את ההתרשלויות שלו ומותירים את רובינזון על אי בודד.

בעיבוד של מור דיעי חנני תגלו כיצד יגיב רובינזון קרוזו לנטישה? מי אותו מסתורי המתחבא באי, למה הוא לא מוכן שיקראו לו ששת, ולמה הוא צועק בקול "קנה בא לי!" קנה בא לי".

הילדים האהוב עליכם

  לקריאת הסיפורים הנבחרים באתר עברית-

   עקבו אחרי סיפורים לילדים בעברית בטיקטוק

פרק בונוס בעקבות רובינזון קורזו. הספן שנשכח על אי בודד ובכלל לא היה לו אוטיזם!

אני מור דיעי חנני מהפודקאסט 'סיפורים לילדים בעברית' ואלו כמה דברים שצריך לדעת על הסיפור המקורי של רובינזון קרוזו מאת דניאל דפו.

 רובין הוד

הסיפור שלנו מתחיל כרגיל לפני הרבה הרבה

שנים.

פעם נספר על רובין הוד שגנבה מהעשירים

ונתנה לעניים.

'זו אגדה מרתקת ומאוד

מרגשת.

  לקריאת הסיפורים הנבחרים באתר עברית-

   עקבו אחרי סיפורים לילדים בעברית בטיקטוק

סיפורים לילדים בעברית באתר שימו לב

סיפור אהבה בן מאה שנים מגיע לסיומו בטירה מסתורית. דוריאן היפה בטוח שהוא מגיע להצטלם לתוכנית ריאלטי ו-'חוטף' את עצמו לטירתו של החיה המסתורי. מה מסתתר מתחת לפרח המרגנית? האם הדוכס המצליח יסיים את המשימה שלו?

חלק רביעי בסדרת הכשף הויראלי

תמונתו של דוריאן גריי על פי ספרו של אוסקר ווילד

תקציר העלילה דוראין גריי

מי הוא אותו דוריאן גריי המפורסם שזכה בתמונה שתזדקן במקומו? בגרסה המודרנית לרומן של אוסקר ווילד- תמונתו של דוריאן גריי, נגלה כיצד איש חשוב נסחף לחיי תהילה הנמשכים מאה שנים. מדוע דוריאן גריי המסתורי התתחרט על חייו לצד גדודי מעריצים? האם ילמד את הלקח בזמן, או שינסה לשכך את הכאב בעזרת מנה נוספת של זוהר.

• חלק שלישי בסדרת הכשף הויראלי

הפודקאסט סיפורים לילדים בעברית מגיש קלאסיקה מודרנית קווירית לנוער.

עיבוד מחודש לקלאסיקה מרטין עדן על פי ספרו של ג'ק לונדון

מרטין עדן הוא יורד ים, מלח מנוסה אשר מכיר יום אחד את הדוכס פיגמליון והשניים הופכים להיות חברים בלב ובנפש.

פיגמליון פורש עליו את חסותו ומציג בפניו את ביתו ואת הספריה שלו.

מרטין עדן מתאהב בעולם הספרות ומחליט להפוך להיות סופר בעצמו. אבל הדרך להוצאה לאור רצופה במכשולים לא צפויים ודמויות בלתי נשכחות.

עד כמה רחוק מרטין עדן יהיה מוכן ללכת כדי להוציא את הרומן שלו לאור, ומה לחבר פיגמליון יהיה לומר בנושא?

חלק שני בסדרת הכשף הויראלי

תקציר הסיפור מרטין עדן

מרטין עדן

לפני מספר שנים חי באנגליה מלח,

שמו של אותו יורד ים הרפתקן

היה מרטין עדן.

יום אחד ספינתו של מרטין עגנה בנמל,

המלחים ירדו לאכול גלידת קרמל.

מרטין עדן פסע בסמטה

כשלפתע שמע קול חבטה.

ובדיוק כפי שהחל לחשוד

מרטין עד היה עד לשוד.

שלושה בריונים עמדו סביב איש בחליפה,

הם פתחו לו את התיק וחיפשו מעטפה.

הם הכו את האיש מכות נמרצות,

ומרטין עדן לא חיפש צרות,

אבל בכל זאת,

הוא התערב בשתי בעיטות,

ושלושת הגנבים נעלמו לסמטאות.

"הצלת את חיי! איך להוקיר לך תודה?

אני יודע! אזמין אותך לסעודה!.

אותו אדם שחייו ניצלו נקרא פיגמליון, והוא עסק בדוגמנות,

באותו הערב יצא לבנק והותקף ללא התגרות.

מרטין עדן עזר לפגמליון לקום ולנער את בגדיו מהבוץ,

"אז מתי אבוא להתארח? לא שאני מנסה ללחוץ".

השניים קבעו להיפגש כעבור יומיים,

מרטין עדן הסתרק, וצחצח שיניים,

התקלח, ועוד כהנה וכהנה

לא היה ברור שמלח יישמור הגיינה.

אבל מרטין עדן היה מלח שנהג לאכול כמו ג'מוס,

הוא אומנם התרחץ, אך לא ידע לשמור על נימוס.

תעביר תמלח.

כאשר התארח בביתו של פגימליון הדוגמן המכובד

מרטין עדן ביקש להתאפק, אבל לא הֶחְזִיק מעמד.

(קולות לעיסה).

הלעיסות לא הכעיסו את פיגמליון

הוא שמח לספק סעודה ראויה,

אבל זה כלום לעומת התאבון

שהימתין למרטין בספריה.

לאחר הסעודה, הקינוח והדובדבן,

פיגמליון היציג את ביתו למרטין עדן,

בספריה היו עצביו של מרטין מתוחים

כמה ספרים וכמה כרכים!

לראשונה בחייו נראה שזכה בגאולה,

הוא רצה להתמזג עם הספרים ולהבלע.

ובאותו הרגע מרטין עדן

החליט להפוך לסופר מיומן.

השכנה בזיליה ראתה אותו קורא ספרים מכרך אל כרך

וכששאלה, הסביר כי חייו התמלאו לפתע במשמעות וערך.

"אמא שלי מצווה עליי לקרוא בלי הנחות,

כל ערב שתינו מתווכחות!

"אז איך דווקא אתה מהופנט?

כי אפשר לספוג הכל בבת אחת!"

חיפשתי מוצא ללא מחיר,

כל ספר הדגיש לי להסביר."

-את זרעי המחשבות שלי אני רוצה לקטוף

-אתה חייב להיות סופר- יש לך לאן לשאוף!.

מרטין עדן סיפר לשכנתו שהגיע ממעמד נמוך.

עניי כפרו לא זכו לחינוך.

כעת הספרים זיכו אותו גם בשפה עשירה,

ותוכנית לכבוש את עולם הספרות בסערה.

מרטין קרא במשך שבועות ובתוך עצמו התכנס

במשך הזמן היה עליו לשוב ולהפרנס.

הוא חזר לאותה מספינה בה עבד כמלח

הוא נשכר מחדש, ולים שוב נשלח.

אך מרטין עדן כבר לא היה יורד ים נועז,

הוא לקח לים שמונים ספרים בארגז.

בימים הוא ביצע את כל המטלות,

וקרא וכתב בכל הלילות.

הוא קרא כל ספר חמש פעמים מההתחלה עד הסוף,

ובחר להתפטר כשהספינה עגנה בחוף.

הנשמה שלו כמו נשאבה,

בהתמסרות למלאכת הכתיבה.

על חייו הקודמים גזר כיליון,

והתנחם שוב בזרועות חברו פיגמליון.

נפשו של מרטין עדן הייתה מסורה,

כתיבה נתנה לו ייעוד ומטרה.

פיגמליון הקשיב למרטין עדן בלב מכווץ,

כי בעייני הסופר – אור שוטף בהק ונצץ.

פיגמליון חיבק את מרטין עדן התמימים,

שניהם תחת הכוכבים,

וכך ליטף אותו, כמו אסף אותו,

ולחש אל צווארו, כי יעמוד כך לצידו,

יתן לו גב, בכל שלב.

אבל מרטין היה טרוד, בין כל אותם ספרים,

ופגימליון הוכיח לו למה יש חברים,

כי הוא,

המשיך לתת, מצא בכך סיפוק.

אמר – 'רק תן לי לעזור,

ואם אלך תמיד אחזור,

כדי למצוא לך מזור.

פיגמליון היה מוכן לסייע למרטין עדן בבואו ובלכתו

ויום אחד לחש לו ליד ניצי השיחים בכניסה לטירתו.

"עלייך לכתוב, כדי להחלים וכדי להבריא,

הרומן שלך ייצא לאור, לפני שהשיחים יתנו פרי!"

מרטין החל לכתוב כל הלילות עד לבקרים,

ותוך שנה סיים את רומן הביכורים.

פיגמליון סיפק לו חדר ובו מכתבה נרחבת,

ותמיד העניק לו אוזן קשבת.

פיגמליון היה יותר מחברו הנאמן,

של פרח הספרות מרטין עדן.

אך את בעיותיו של מרטין איש לא יכל לפתור

מלבד גברת דאסי, בעלת ההוצאה לאור.

היא הוציאה שלושה ספרי ביכורים כל שנה,

ואת שאר כתבי היד גרסה למדמנה.

מרטין עדן שלח לה את ספרו אך קיבל תשובה שלילית,

אך לא ויתר על ההזדמנות להפוך לתגלית.

הוא ניסה לגלות מי זו הרוזנת דארסי המסתורית,

מרטין עדן התפלל שתזדמן להם פגישה גורלית.

רק שייתקל בה, רק אם יסביר על עברו,

מלח בור שפתאום למד לקרוא.

אך מי היתה הרוזנת דארסי?

פיסת מידע בלתי מושגת

לא היו עליה תוצאות בגוגל,

בשום פוסט לא היתה מתויגת.

ומכיוון שביקש להגיע אל המקור

מרטין עדן החליט לרחרח בבית ההוצאה לאור.

מרטין חיטט וגילה במהרה,

שהרוזנת דארסי אוהבת ספרי שירה.

ומה זה? "-בעוד יומיים משפחתה האוהדת

עומדת לחגוג לרוזנת דארסי יום הולדת. "

האירוע יערך באולם תאטרון,

ומרטין עדן מצא פתרון

כדי לקיים את המפגש שעבורו ייחל

הוא יהיה חייב להסתנן, להשתחל.

הוא לא סיפר לחברו פיגמליון שום דבר,

ושינס מותניו לקראת האירוע המדובר.

באותו הערב בו התקיימה ההפקה,

מרטין התחזה לזמר של הלהקה.

הוא סיפר לנגנים שלזמר המקורי היתה שפעת,

ותכנן הצגה מאד משכנעת.

לא היתה לו בעיה לשבור את הכללים

וכשהמסך נפתח מרטין ביקש לומר כמה מילים.

הוא ניסה לנחש איפה הרוזנת יושבת בקהל

מול הזרקור הוא הרגיש מחושמל

"פעם הייתי סתם מלח באוניה,

היום אני כותב, המגירה כבר מלאה

כי בעולם שלו, כן זה כן, תמיד פשוט מדי,

שום דמות לא בוכה באפילוג,

'שמישהו יסתכל' עליי!'.

להעריך אשת ספרות שלא שמה לב אליי,

בווטסאפ מחכה לשני כחולים, נו מתי היא כבר תחזור אליי?

איזה מוציא לאור היה מבחין באלמוני חסר קשרים והשפעות,

יכולתי לזייף מולה כמו עורב, אבל אנל'א טוב במכות!

אבל היא שקועה בעולם שלה,

הוא לא תקרא מה שכתבתי,

אז איך לנסות מהתחלה?

הוא תחשוב שאני שחקן,

עוד אחד מגלומן,

אבל מיסיס דארסי נו!, נו תתתייחס אותי!

רק תתייחס אליי!!

אולי מדי דרמטי? אולי אני הוזה

שאם אנאם נאום נחתום ביחד על חוזה!

וכן זה ברור שעכשיו אני סתם מנג'ס!!

תגיד טוב, תגיד רע, שמישהו יתייחס!

מיס דארס אני מתנצל אומנם יצרתי מבוכה,

אבל גם בי קיים מין יצר של כתיבה, בבקשה סליחה.

ומתוך הקהל נעמדה אישה בשמלת פשתן

היא קרבה לבמה, ונתנה לתזמורת סימן.

חגגתם לי יום הולדת ללא כל תחרות,

אבל למה לא לחגוג את עולם הספרות.

דפדפתי בספר הביכורים שלך מרטין עדן,

אתה בוסר שבקושי מרעיד את הקורקבן.

אני מוציאה לאור אני משקיעה במה שבטוח

אנשים שכמוך סתם עושים רוח.

בתחום הספרות מעט אנשים הצליחו לשרוד

כל חבריי, המוציאים לאור, נא לעמוד.

הם נעמדו לאט לאט מספרם כארבעים

הן באולם והן בשני היציעים.

"שנים אני מוציאה לאור רומנים,

אימרו לו מה אני חושבת על מגלומנים

-פעם היו דוסטויבסקי,

-ג'ק לונדון,

- מולייר,

-סופר היה סופר,

הכתיבה של הדור שלכם היא פשע,

-ואין לך איך לכפר.

-במקומך הייתי גוזרת על עצמי שתיקה,

-כי עברה זמנה של הקלאסיקה!

לאנשים שכמוך חרפה לתת מקלדת או עט,

אבל אם תתעקש, הכתיבה שלך ראויה, בהחלט

תדפיס לחברים מהספינה וחדר המנועים,

או שתגייס אותם למימון המונים"

"ותתנגד להצלחה

כשהיא רגעית ועוד זמינה לחלופה.

אז תתבגר ותתעורר,

אתה לא תהיה סופר או משורר

המסע שלך חייב להיגמר".

"אך למרות שהתפרצת ללא כל הזמנה,

קבל ממני כהוקרה מתנה.

קח זר פרחים, ממילא אין לי מקום על הידיים,

הם מאד עמידים, הם יחזיקו שנתיים.

אבל אתה מרטין, תסתכל פעם אחד על עצמך בראי,

ותראה שאתה לא אדם אחראי.

אם הפרחים הללו ינבלו,

כל הכתבים שלך יתכלו!

זה אתה שבחרת לכעוס ולהתייסר.

אך כל עוד הפרחים יחיו יהיו לך סיכוי להיות סופר.

התגובות שקיבל היו בלתי צפויות

לכן מרטין עדן יצא מהאולם בפנים חפויות

נשמתו כמו כבדה עליו ורתחה,

אך בכל זאת מרטין בכלל לא בכה.

הוא חזר לביתו, שרוי דיכאון,

ביקש חיבוק מחברו פיגמליון.

הוא קרא אליו, כל כולו זועק.

אך הבית היה שומם וריק.

בעינו כמו נפרץ מאין סכר

כי פיגמליון נעלם, ולא הותיר זכר.

לדוכס פיגמליון יש מיליוני עוקבים באינסטגרם. אבל זה לא מספיק לו. יום אחד כאשר פיגמליון מוריד פילטר בשם אלייזה, הוא מתאהב בסלפי שמצלם.

האהבה של פיגמליון משתלטת עליו, הוא עומד לאבד הכל אבל אז קורה הבלתי צפוי.

חלק ראשון בסדרת הכשף הויראלי

פיגמליון

היו היה לפני המון שנים דוכס בשם פיגמליון

והיו לו עוקבים... יותר ממיליון.

ונאמר זאת מיד, כדי להסיר כל חשדות

אכן היה אינסטה בעולם האגדות.

כמו הפרופיל של פיגמליון שהיה חתיך וחמוד

הוא זכה בקמפיינים של הנעלה וביגוד!

פיגמליון קיבל אינספור שערי מגזינים,

והיצטלם בסיישל, לאוס, ובפיליפניים.

הוא תיעד לסטורי כל רגע בחייו,

צרור של לייקים היו מובן מאליו.

יום אחד הוא מצא פילטר בשם אלייזה,

והחליט לנסות על סלפי שצילם,

בהתחלה האפליקציה לא זזה,

אבל כשניסה את הפילטר- לא יכל להתעלם.

הגבות נראו משורטטות ומדויקות

הלחיים הודגשו ונראו מעט סמוקות.

עיני התכלת ברקו באור זורח

כל ריס וריס נזקר והתמתח.

פיגמליון חשב לעצמו- איזו יצירת אומנות,

ומיד התמלא עניין וסקרנות.

צריך לנסות את הפילטר עם הווסט הסגול,

ועם הכובע שנראה כמו ראש של תרנגול!.

פיגמליון בחן את עצמו מול המראה,

וצילם סלפי מזריחה עד שקיעה.

הביט בצילומים, העלה ותייג,

וסינן את המפיקה כשניסה לחייג.

במשך ימים פיגמליון לא עזב את ביתו,

כל היום עמד והתפעל מדמותו:

"על כל פוסט כולם מגיבים,

גם בערדליים גם בכפכפים.

אני חמוד יותר מדי."

על כל חרוז עושים לי לייק.

אני כזה דוגמן מוכשר וגם גדול,

למדתי לעשות פוזות כשלמדתי לזחול.

אני חכם יותר מדי

באינסטה רק מתים עלי!."

איזו תמונה מהממת! מי החתיך בקפוצ'ון!

איזה חתיך אבל על אמת! היתי מתחתן עם פיגמליון!

ודווקא הרגע,

מעל כל תמונה רשם וכתב-

'קשה באימונים וקל בקרב',

או 'נוהל בוטוקס של יום שישי',

או 'טיפחתי את השריר הדו ראשי'.

אחרי יומיים נגמרו לו הרעיונות,

'אולי אצטלם עם אוכל, אבל מאין אשיג מנות?',

הוא יכל לבשל, אבל לא היה לו כוח,

ומבלי להתבלבל- פיגמליון הִיזְמִין משלוח.

האוכל יצא חמים ומהביל,

פיגמליון נחפז להצטלם עם התבשיל,

בחן תאורה, סגר את התריסים,

"אילו שפתיים ואיזה ריסים!".

הוא ערך, ותייג, כל רוחו סערה,

-עד שסיים המנה היתה קרה.

אבל הימשיך בתוכנית ללא כל כוונה לחדול,

פיגמליון כמובן שכח לאכול.

הדוגמן המפורסם התעלם מבטנו

ורק מלמל בינו ובין עצמו

איזה חתיך איזה מושלם

כמה טוב להיות דוגמן וצלם.

ודווקא איתך

אני לא צריך

עוד שום הבטחתי

ואם מיהרתי,

ואם אתעשת:

אשדר כל שניה של אמת.

המפיקה הגיעה לגרור את פיגמליון,

"מצלמים היום פרסומת לפטריות שמפניון",

הגיעו צוותי צילום מטבאי ומדלפי,

וכולם עמדו בתור לצלם איתו סלפי.

"אני כל כך מאושר! איזה שמחה! איזו אידיליה!"

"סליחה אפשר תמונה? קוראים לי בזיליה"

"נעים מאד לצלם ולפגוש"

"קוראים לי בזיליה אני בת שלוש".

"ואת מבקשת לצלם דווקא איתי תמונה?"

"כן, אני גרה ממולך, המשפחה השכנה"

"אמא מוסרת שיש ועד שכונה שצריך לשלם,

... אה... ושהילדים יתמלאו קנאה, אז יאללה נצטלם".

(סאונד הליכה)

"היחס של המעריצים שלי טעון שיפור!"

חכה פיגמלין, את בזיליה- נפגוש בהמשך הסיפור.

בעצם אולי זו ילדה חרוצה

היא עמדה בתור כמו כל מעריצה

"אניח שזו תינוקת שרק מוציאה קיטור,

הו! יש עוד מעריצים שמחכים לסלפי בתור!"

אבל פגמליון, שהיה קצת דביל,

צילם גם הוא סלפי במקביל.

זאת מכיוון שאף על פי כל אותם הישגים,

הוא היה חייב עוד לייקים והמון שיירים תיוגים.

הוא ניסה להישמר, אבל הצליח להתפתות,

וקנה עשרים אייפונים, הכל מכספו.

"אין מספיק לייקים!, יש לי עוקבים פרמיטיביים!

אני חייב להגיב לעצמי מפרופילים פיקטיביים".

הוא כתב תגובות לעצמו, ללא מצפון או יושר,

ושכח ללכת להתאמן בחדר הכושר.

"תראו כמה לייקים חתיך כזה גורף!"

הוא מלמל לעצמו כשהסתגר במרתף.

הוא נראה מוזנח, מרושל, חסר תקנה,

ושכח להשקות את השיחים בגינה.

הוא לא ראה אור שמש ולא אוויר צלול,

רק הימשיך לעוד סלפי במבט חלול.

"פילטר אלייזה הייתי רוצה שנתתן!

בזכותך כולם רק רוצים לפרגן!"

דוגמן בלי מוח, אולי קצת גאון.

הושטת לי יד כדי ללמוד מה נכון.

ואם שלחו בי, איזה כישוף.

זה קסם של אושר, להיות כאן חשוף".

אבל יום אחד הכל נהרס,

כאשר הוויפי שלו קרס,

הוא המתין יותר מחודש!

על המודם יש עובש!

פיגמליון ממשיך למחות

לעבור בין השלוחות.

מקווה ומתפלל שיתקשר המנהל,

"יותר טוב... הלוואי!

תשלחו בסוף טכנאי!

אבל אני מגיב לא לעניין,

מה הבעיה שלי לתת לכם זמן?"

כל נציג נשבע ומבטיח,

שמחר יבוא טכנאי,

או יותר הגיוני... המשיח.

לבסוף לא היתה לפיגמליון עוד ברירה

הוא כמעט שקל לעבור טירה!

ולכן הוא קיבל החלטה החלטית!

להקים לעצמו אנטנה פרטית!.

הוא היה צריך להחתים את שכניו

ההורים של המעריצה בזיליה,

לכן הזמין אותם לבר נחשב,

ונתן להם זר פרחי בוגונוויליה.

אבל ההחלטה להקים אנטנה פרטית

הייתה חסרת תקדים

והמפיקה הסבירה בנימה עוקצנית

שפגימליון כבר מגזים.

"בסוף תיפגע, אני בהחלט בטוחה

שים לב כמה שאתה חושב על עצמך!

הראש שלך בטלפון אתה לא רואה מה קורה מסביב!

אני צועקת לך שעות ואתה אף פעם לא מגיב.

תתעורר עכשיו כשעדיין מוקדם,

יש בעולם עוד בני אדם!.

"זה בסדר, הבנתי, אני אדם מפונק,

עכשיו אני חייב ללכת, תכף סוגרים את הבנק".

פיגמליון סיפר שהסוכנות שלו היא אישה חצופה!

כלומר, סיפר לפקידת הבנק, שהגישה לו את המעטפה.

את אותו הסיפור תיאר פיגמליון

גם למנקה ולשומר בחניון.

כולם תקעו מבט מלא שיעמום

אבל פגמליון כבר היה מוכן עם נאום!

אני בן אדם שמקפיד

להופיע תמיד בכל פיד.

חיי הדוגמן המוצלח

שרואים על פני כל מסך!

אני חתיך יותר מדי.

תשאל מפיק וכל במאי,

אני צריך חיבור פרטי

האינטרנט שלי מדי איטי!

במקום לשמור על פרופיל נמוך

פיגמליון פנה לרחוב הסמוך,

חבורת ביריונים החלה במתקפה

'מסור לנו מיד את מה שיש לך במעטפה!

וכאן בינתיים נסיים, ברגע אלים ובלתי מעודן

את המשך הסיפור תגלו בפרק אודות מרטין עדן.