הרמב"ם במשנה תורה ואדה"ז בשו"ע כותבים "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים", וב"נוסח ההגדה" (וכן אדה"ז בתניא) כותבים "לראות כו'". כי החיוב בליל הפסח, שאודותיו מדובר ברמב"ם ובשו"ע, הוא שסיפור יצי"מ צ"ל באופן ד"והגדת לבנך" – לא רק "לראות את עצמו" (כבכל יום) אלא גם "להראות" לאחרים. אבל בשעה שמקיים ה"להראות" ע"י אמירת ההגדה אומר "חייב לראות", כי החיוב שנשאר לאח"ז (בכל יום) הוא רק "לראות". וזה שבשאר הפוסקים כתוב [נוגע לחיוב בליל הפסח] "לראות" הוא – כי לדעתם ה"והגדת לבנך" ("להראות") שבליל הפסח הוא דין בפ"ע ורק "לכתחילה", ואין לכללו בעיקר החיוב המעכב – "לראות" מה ש"עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ויה"ר שכל א' יקיים בעצמו בימים שלפני הפסח הענין ד"לראות את עצמו וכו'", והעיקר – שכל אחד מישראל יצא מהגלות [שאפילו "פושעי ישראל" הם "ישראל", משא"כ אפי' "חסידי אוה"ע" הם "אומות העולם", ויש לבטל את הענין ד"עמלק בגימטריא ספק" שבזה וכו'].
א' השיחות דהתוועדות יום א' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשל"ה
The Rambam writes in Mishneh Torah, and the Alter Rebbe writes in his Shulchan Aruch, that, “In every generation, a person is obligated to show himself as if he is now leaving the slavery of Egypt.” However, the Rambam’s wording in the text of the Haggadah (and likewise, the Alter Rebbe’s wording in Tanya) is “to see himself….” The reason is because the halachos in Rambam and the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch are discussing the obligation on Pesach night, where one must tell the story of leaving Egypt by “telling your son” – not just “seeing oneself” (which is a mitzvah every day), but also telling someone else, “to show.” But during the Seder itself, when one is actually reciting the Haggadah (in fulfillment of the obligation “to show”), he says, “A person is obligated to see,” because from that point on, the obligation remaining afterward (every day) is only “to see.” The reason that other Poskim write “to see” (even in the context of describing the obligation of Pesach night) is because they hold that the mitzvah to “tell your son” (“showing”) on Pesach night is a separate law in its own right, that should be done lechatchilah, but isn’t strictly necessary for, and shouldn’t be included in, the main obligation, which is “to see” what “Hashem has done for me when I came out of Egypt.” May it be Hashem’s will that in the days leading up to Pesach, everyone merit to “see himself leaving Egypt” etc., and the main thing – that every Jew leave exile. (Every Jew, even the “sinners of the Jewish people, are still “Jewish people,” whereas even the “pious of the nations of the world” are still “nations of the world”; any doubts (“Amalek”) and confusion concerning the distinction between the two (regarding the “Who is a Jew?” issue) should be nullified etc.)
Sichah from farbrengen of Sunday, Parashas Shemini, 11 Nissan 5735
